סבא משה יקר ואהוב מאוד.

לפני 50 שנה הגעתם אתה וסבתא לפה, להרי השומרון המתגעגעים, ובחזון לא רגיל חלמת על מציאות אחרת.

על הרים מיושבים, על צחוק ילדים בגבעות, ועל שמחת התיישבות בעמקים.

לא רק חלמת, גם עבדת קשה בשביל החלום, והגשמת.

דונם פה ודונם שם, אדמה נגאלת.

עברת כפר-כפר וחיפשת בעלי אדמות שיסכימו למכור לך כל פיסת אדמה.

למרות חוסר האמינות והמחירים המופקעים, קנית, ותמיד הקפדת להיות אמין וישר עד הפרט הקטן,

גם כשעבדת עם בני העם הכי לא אמין.

ככה זה כשאדם מאוהב משקיע את כל כולו באהבת חייו,

שום סכום או מאמץ לא גדולים מדי.

עברו השנים, זכיתם אתה וסבתא להקים דור שממשיך את החזון.

הרים שמתמלאים בצחוק ילדים ושמחת חיים. זכינו גם אנחנו להצטרף.

ואתה, באהבה וגאווה, היית מתקשר אלי כל בוקר: "מה התחדש בחווה? תני לי כוח ליום החדש",

ואני הייתי צריכה לחשוב במה התקדמנו, איזה צעד צעדנו ביום האחרון. ועצם המחשבה הייתה נותנת לי כוח.

היית אומר לי "את לא מדמיינת מה שאתם עושים".

ואני הרגשתי שאנחנו רק היד הארוכה שלכם שהתארכה עוד קצת, שהכל מכוחכם ומרוחכם.

אתה, שראית את השומרון בזמנים אחרים, ידעת להעריך כל פיסת קרקע שחוזרת לידיים יהודיות. כל שיחת בוקר כזאת היית מסיים במשפט: "דרישת שלום חמה לבעלך, לילדים, לבחורים, לעצים ולפרות".

כמה היית גאה בנוער שלנו, נוער עם לב בוער לארץ הזאת וידי זהב. אתה ידעת! "כל עוד נוער לנו במולדת קום יקום חזון עם ישראל".

לבר מצווה של עז עמי בחוות שובאל חשבת שלא תגיעו. קשוח, לא נגיש, ועוד. ביום רביעי התקשרת אלי החלטי והודעת שאתם באים. הגעתם ואתה לא הפסקת לבכות. כבר דאגנו. סעודת שבת ואתה רוצה לדבר, נעמד ומדבר בבכי: "זה היום המאושר בחיי, אם לא סבתא יעל – כבר לפני שנים לא הייתי פה, אבל היה לי שווה כל יום שנשארתי בחיים בשביל להגיע לרגע הזה".

סבא, היית מאוהב בארץ הטובה הזאת. הרגשת וידעת שארץ ישראל היא מרפא.

עם ישראל, בואו נבין שארץ ישראל היא המרפא, היא הדבק שמחבר בינינו, היא הבית החם והאוהב של המשפחה הגדולה שנקראת עם ישראל. יש לה כוח מרפא, מאחה שברים, באהבת אם שאין שני לה.

ארץ ישראל לא לוקחת כוח, היא נותנת כוח.

ולנו אני אומרת, בואו נהיה קצת סבא משה, בואו נחיה עם חזון לא הגיוני, בואו נשקיע בשביל שהחלום יהפוך למציאות, כל אחד מהמקום שלו. בואו נבין שארץ ישראל היא החיבוק הכי מנחם בעולם. היא היא הכוח שלנו, היא המהות. שנזכה להמשיך לגאול ולהיגאל ושנזכה לבנות את בית המקדש ושכינה תרד לנו מהשמיים.

בבניין הארץ ננוחם סבא.

לזכרו של משה זר ז"ל

טליה ליבי, נכדתו