לא הספקתי, היא לחשה לי, מבוישת.
מה זאת אומרת לא הספקת?! אבל כבר מפרשת בֹא ידעת, אז למה חיכית לרגע האחרון?
למה לא תכננת מראש? למה לא חישבת את הזמנים?
כל העולם נושא אלייך מבט,
את הפרזנטורית של עם ישראל לדורי דורות.
מה זאת אומרת – לא הספקת להחמיץ?!
בפרוס עלינו עונת הניקיונות, נכנסים כעת בתי ישראל כולם לתקופה מאתגרת ונהדרת. ניקיונות פסח. צמד מילים שהסטרס שנלווה לו דומה אולי רק לצמד המילים "הורים יקרים".
ברוך השם אחרי שניקינו בסגר הראשון עם כולם בתוך הבית ובלי שום עזרה מבחוץ, נראה שלמדנו על בשרנו שאפשר להגיע לפסח כהלכתו גם בתנאים לא אופטימליים, והשנה אולי נזכה לפגוש את ניקיונות פסח ממקום יותר בוחר, יותר מאפשר ובעיקר… יותר שמח.
באמת, ניקיונות פסח זה דבר משמח וקדוש מאוד. זה גם מצריך התארגנות וגם קשה לפעמים אבל אם הקב"ה ביקש את זה, אז זה דבר שאנחנו יכולות לעשות. נדמה לי שצריך לשאול את רבש"ע מה הוא רוצה שננקה, ולא להעמיס על הניקיונות האלה את הפנטזיות שלנו לבית נקי ומבריק מן המסד ועד הטפחות. השולחן ערוך פוסק להלכה, שהניקיונות בחורים ובסדקים הם עד היכן שידו מגעת. דברים אמורים בפשט, וגם בדרש.
רצונות לא ריאליים, קפיצה מעל גבול היכולת, מחשבות כמו "זאת הזדמנות לעשות יסודי", "ממילא הוצאתי אז עכשיו אחזיר בלי למיין?!" ועוד הן מחשבות שעלולות להביא אותנו להחמצה.
כדאי לכתחילה להפריד בראש בין ניקיונות פסח לניקיון האביב או לסדר כללי שוודאי תמיד טוב לעשותו, ואפשר לעשותו גם בזמן אחר. אני יודעת מה אני מנקה לפסח, ואם אני רוצה להוסיף – תבוא עליי הברכה. כל עוד אני יודעת מה מחויב ומה תוספת. להגיד "אם אני כבר פה, אני לא אנקה את זה"? זו גאווה. ואנחנו בפסח לא מספיקות, וזו הגדולה.
לניקיונות פסח מגיעים בענווה. אני אעשה בעזרת השם הכי טוב שאני אצליח. חמץ לא יהיה פה. ואולי על הדרך אני ארוויח שגם אני אהיה קצת מצה. אם היא לא הספיקה, אז אני?
פסח הוא זמן חירותנו, והחירות האמיתית היא לדעת עד היכן ידי מגעת. הרב זצ"ל כותב במידות הראיה, מידת התיקון: "מה שהאדם יכול לתקן טוב הוא שיחשוב בזה ואל יתרשל מתיקונו, ומה שאין בידו לתקן אל יתעסק בו תדיר, ויקיים דאגה בלב איש יסיחנה מדעתו, ויעסוק בתיקון נפשו ובתיקונו של עולם, בבהירות שכלית רוממה, עד כמה שידו מגעת. ויתקיים בו גול אל ד' מעשיך ויכונו מחשבותיך". תיקון וניקוי, שורשים דומים. כמו בכל תחום, גם בניקיונות – מה שאת יכולה – תעשי! בלי להתרשל, בלי לפספס. בלי לעופף על ענן. שבי, תכנני, עשי רשימה, ראי מה היכולות שלך, מה ריאלי להספיק, מה בגדר "יהיה נחמד אם אצליח" ומה יישאר כנראה לזמן אחר (מתי? בפנסיה?) מה שלא מתאפשר השנה, יתאפשר בעזרת השם בפעם אחרת. ימימה אביטל קוראת לזה "לשמוח בחלקיות המתאפשרת". רבי נתן אומר בהקשר של פורים, שעניינה של שמחת פורים הוא הפירורים, שאדם צריך להעריך ולייקר כל פירור שיש לו, ואם אנחנו משקיעים כל כך הרבה שלא יישאר אף פירור, כך עלינו גם לשמוח ולייקר כל פירור של כוח, של עשיה. להסתכל בסוף היום על הרשימה שלפנינו ולשמוח בכל מטלה שביצענו, גם אם לא באופן המושלם והמיטבי.
ומה המבחן לדעת עד היכן ידי מגעת?
מו"ר הרב דרוקמן מדגיש תמיד, שעל פורים צריך להגיד פורים כשר, ועל פסח להגיד – פסח שמח.
כדאי להתרחק מהמקומות המביאים אותי לכעס ועצבות, ולדייק את עצמי ואת הכוחות שלי לעשיה בשמחה. אם את מנקה בשמחה – בשבילך, הפאנלים הם הגבול…
