מלך מלכי המלכים, הכנו לך היום תרומת כיסופים, מכל איש אשר ידבנו לבו.
את תרומת הזהב לקחנו לך מכל המתגעגעים הרוצים להשיג קרבתך.
את הכסף לקחנו אחד לאחד מכל מי שכוסף לצמצם את המרחק בין השמיים לארץ.
את הנחושת לקחנו לך מכל נושאי העיניים למרומים, היודעים שאין מי שירפא מלבדך.
ומן הזהב הנחושת והכסף עשינו כלים, כלי קודש למשכן שכינתך, כלי קודש לבית עולמים.
עורות אילים ותחשים עשינו, מכל טפח מכוסה, מכל מלבוש כבוד של נשים חכמות לב, מכל מעט שהוסיפו לכבודך, מכל גבורת נסיון.
מן המטפחות המעטרות את ראשיהן עשינו פרוכות.
את שמן המאור הכינו יושבי האהלים, שמן זית כתית למאור, שלא תכבה אש התמיד.
לוחמים בירוק הביאו אבני מילואים ושוהם, איש איש בסיפור ימיו, לאפוד ולחושן.
ארון עצי שיטים הביאו לכבוד הבית, אנשי הרפואה זהב טהור מבית ומחוץ.
בכל פסיעה ופסיעה, עומדים כזר זהב סביב, שתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צידו השני, לתמוך, לשאת בהם את הארון.
את כפורת הזהב הטהור הביאו החוזרים, השבים ממה שנראה כמרחק.
מקצה השמיים הביאו לכאן, זהב אַמָּתַיִם מאור נשמתם.
זוגות זוגות הביאו את זהב הכרובים, שתיים שתיים סוככים בכנפיהם, פניהם איש אל אחיו, עומדים בשני קצוות, מקשה אחת.
את שולחן עצי השיטים הביאו תורמי היום יום, עושי סעודה, לעני לאלמנה ליתום ולגר, מאירי הפנים בהסתר.
את מנורת הזהב הכינו הצדיקים הנסתרים, המאירים במקומות הנידחים, החשוכים.
אורות קטנים, שבכוחם דוחים הרבה חושך.
יריעות יריעות הביאו אחיות, אימהות געגועים, אצלן לא נושאים לבד את המסע, אצלן אוחזות זו בזו אישה אל אחותה.
במדים מאובקים הביאו תרומתם מרחוק, מקיימי שבועה להעלות מן הגלות עצמות חיים.
שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד, תומכים בידיהם להביא אחים לקבורת ישראל.
את תרומת מזבח הזהב יעלו קדושים, אשר במחיצתם אפילו מלאכי השרת אינם עומדים.
ויחד עם נדבות לב עם קודשיך קבוצי מטה בארץ החיים, נבנה המשכן להדר כבודך.
מלך מלכי המלכים, הבאנו לך היום תרומת כיסופים, השב שכינתך בינינו
וגאלנו גאולת עולמים.
