אחד מסימני ההיכר המובהקים של עבודת ה' בדרך החסידות, היא השירה והנגינה. כבר בדורותיה הראשונים היו החסידים מרבים בניגונים, אם בשעת התפילה ואם במהלך התוועדות ושבת אחים גם יחד, כאשר גם את השימוש בכלי זמר גייסו כחלק בלתי נפרד מחיי עבודת ה' בשמחה.
אם לדייק, כמו בכל התחומים האחרים – גם בעניין השירה והנגינה לא חידשה החסידות דבר על מסורת ישראל, אלא רק גילתה, עוררה והחייתה מחדש את דרכי עבודת הבורא שכבר פורטו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה לדורותיה. מאז ומקדם היו השירה והנגינה חלק אינטגרלי מהדבקות בה', כפי שנזכר בתנ"ך, בגמרא, בראשונים ובאחרונים. אלא שברבות השנים ועקב הצרות הרבות שהיו מנת חלקו של עם ישראל נחלשה הנגינה ונדחקה הצידה, עד שבאו הבעש"ט ותלמידיו והפיחו בה חיים עד ששבה והפכה לנחלת הכלל.
העשורים האחרונים הציפו את המודעות בציבור הרחב להגותה של תורת החסידות, מסריה וניגוניה. עכשיו, ערב י"ט כסלו, נועדו יחד שלוש דמויות העומדות במרכזם של אירועי 'צמאה' בבנייני האומה. שניים מהם מבלים שעות על הבמה ומלהיבים בשירתם את ההמונים, הלא הם אמני הרגש אברהם פריד ומוטי שטיינמץ. השלישי, לעומתם, נמצא לרוב מאחורי הקלעים. זהו יוזם ומנהל האירוע, הרב משה שילת, העומד גם מאחורי שורה ארוכה של מפעלים להפצת מעיינות החסידות בקרב קהלים מגוונים.
התחלת הדרך
הרב משה שילת: ידוע שהאדמו"ר הזקן בעל התניא עשה נפשות רבות לחסידות באמצעות כישרון השירה שלו. כך למשל, מסופר שכשהיה פעם בעיר שקלוב שהייתה מלאה גאונים וחכמים, הקיפו אותו אברכי העיר בקושיות מקושיות שונות. בתגובה, בעל התניא התחיל לשיר לפניהם את אחד הניגונים שלו המלאים דבקות. הניגון השפיע כל כך על החושים של השומעים עד שהתעוררו ברגש נשמתי רב עוצמה – כזה שהיה בו כדי לסלק את כל הקושיות והספקות מתוכם, שהרי כוחה של הנשמה הרוחנית רב לאין ערוך על מגבלות ההבנה האנושית…
בפעם אחרת, לפי המסופר, במענה לתלמידיו שקבלו בפניו שהם מתקשים בהבנת ספר התניא, ענה להם אדמו"ר הזקן שכדי להבין את התניא – זקוקים לנגינה חסידית… בדומה לזה ידוע הפתגם שאמר ר' הלל מפַּאריץ', מגדולי חסידי חב"ד בדורות הראשונים: מי שאין לו חוש בנגינה – אין לו חוש בחסידות. עד כדי כך תפסה הנגינה מקום של חשיבות בקרב גדולי החסידות.
אני רוצה לפנות אליכם: למרות פער השנים ביניכם – שירי השמחה וניגוני הנשמה של שניכם מושמעים ברבבות בתים בארץ ובעולם ומעוררים את הלבבות ברגשות של תשובה וכיסופים. האם תוכלו לחזור לתחילת הדרך – מהיכן התחיל החיבור האישי שלכם עם הניגון החסידי?
אברהם פריד: גדלתי בבית חסידי בשכונת קראון הייטס בברוקלין. כבר כילד צעיר שרתי במקהלת ילדים, וגם הפכתי לסולן המקהלה בניצוחו של הנגן החסידי ר' אליהו ליפסקר. באותן שנים היינו נוסעים כמקהלת 'אלי והילדים' לקהילות יהודיות ברחבי ארצות הברית, כדי לשיר בפניהם שירים יהודיים ולקרב את המשתתפים ליהדותם.
גם בבית הוריי, כמובן, הוקדש מקום מיוחד לניגון החסידי, אבל החיבור הגדול שלי לתחום התרחש בשנות לימודיי בישיבה, בהתוועדויות חברים. היינו יושבים שעות ארוכות ומנגנים יחד את ניגוני החסידים ואדמו"רי חב"ד, ניגונים שמעלים את המנגנים למקום גבוה ורוחני. שם הרגשתי את החיבור הפנימי שלי לעולם הניגון.
מוטי שטיינמץ: גדלתי במשפחה חסידית שורשית בת שמונה דורות בחסידות ויז'ניץ. הנגינה והשירה טבועות בי מילדות, ולפחות ארבעה דורות אחורנית התברכה משפחתי בבעלי־מנגנים מופלאים. סבא רבה, ר' יחיאל שטיינמץ, היה שר כבר אצל בעל ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ. אגב, ישנם שירים מועטים שהאדמו"ר ה'אמרי חיים' הלחין, ואחד מהם הוא הניגון העמוק 'נפשנו'. האמרי חיים התבטא עליו כי הוא "הכניס לתוכו את לבו", והוא אמר שהוא יודע שזהו שיר טוב "כי זה ניגון הדבקות של ר' יחיאל שטיינמץ…".
סבי, ר' מנדל שטיינמץ, עורר מחדש את ניגוני ויז'ניץ העתיקים לאחר השואה, ודרכו השתמרו ניגונים רבים של החסידות שאבדו בימי המלחמה. אני זוכר בתור ילד את הסבא שר תמיד בשמחות המשפחתיות ניגונים עתיקים שנשכחו.
גם אבי שי' שר במקהלה של ויזניץ בערך 30 שנה, תחת שרביטו של המנצח החסידי ר' בנימין הרטמן. אתם יכולים כבר להבין עד כמה המוזיקה היא חלק בלתי נפרד מבית הוריי. עד היום, דרכי החסידות בבית עוברות דרך הנגינה באופן תמידי, ובימי שמחה אבא שלי יושב בבית עם האקורדיון ומסביב לו בני המשפחה, ואנחנו יושבים שעות ארוכות ושרים יחד.
נוסף על משפחתי הקרובה, אצלנו בחצר ויז'ניץ משמשים הניגונים חלק בלתי נפרד מההוויה החסידית. האמרי חיים התבטא פעם כי אם כלל ישראל זהו הצבא של הקב"ה, חסידות ויז'ניץ זו התזמורת שלו… ובאמת כיום יש תפוצה רחבה מאוד לשירים של ויז'ניץ גם בקהלים אחרים ובחצרות אחרות.
הניגון – חלק מן התורה
הרב שילת: אמרה חסידית ידועה אומרת שלכל מנעול יש מפתח משלו, אבל לאומן יש מפתח כללי שבו הוא יכול לפתוח את כל המנעולים, וזהו הניגון (ספר השיחות תש"ו ע' 10). ובאמת רואים שהניגון מייצר שפה נשמתית המדלגת על פערי גיל, שפה ומנטליות. זה דבר מעודד מאוד. תגידו, איזו אמרה חסידית הקשורה לתחום הנגינה מלווה אתכם?
פריד: ללא ספק, המילים שמלוות אותי לאורך שנות השירה שלי אלו המילים הידועות של בעל התניא: "הניגון – הוא קולמוס הנפש". כלומר, דרך הניגון ניתן להגיע למקומות עמוקים מאוד של הנפש, שאפילו באמצעות לימוד ודיבור לא ניתן להגיע אליהם.
זה כמובן מאוד דינמי. כאשר אני מתבקש לעלות לשיר בעשרת ימי תשובה, למשל, מלכתחילה הגישה היא בכובד ראש, וגם בחירת השירים ואופי השירה יהיו שקטים יותר. לעומת זאת, בשמחת בית השואבה, כשכולם נדרשים להגיע עם דליים ולמלא אותם בשמחה לכל השנה – כמו שהתבטאו אדמו"רי חב"ד – זה ודאי משפיע גם עלי, כמי שעומד על הבמה וצריך להביא את הרגש הזה אל הקהל. כך גם כשאני בא לאירועי 'צמאה' לרגל י"ט כסלו, אלו זמנים שבהם רגשות הכיסופים של הקהל מציפים את האולם, והיחס שלי לכך הוא בהתאם.
שטיינמץ: אמרה מפורסמת בחסידות מדברת על כך שהיכל הנגינה הוא הקרוב ביותר להיכל התשובה, או שהוא היכל התשובה בעצמו… אני רואה את זה במוחש: יהודים מצליחים להתעורר לתשובה אמיתית מתוך האזנה לניגונים חסידיים.
צריך לזכור את זה: לא ניתן להפריד בין תורת החסידות לדרכי החסידות. החיבור של יהודי לקב"ה באמצעות לימוד החסידות, מתחזק ומתעצם כאשר הוא הולך בדרכיה, שהניגון הוא חלק מרכזי בהן. בכל חצרות החסידות ניתן לפגוש "זיצים" – בשם ובכינוי כזה או אחר – של דיבוק חברים, במהלכם יושבים יחד ומנגנים שעות ארוכות, כמו בלילות שבת או בימי שמחה אחרים.
הניגון מרומם את הנשמה של המנגן ומחבר אותו אל הרוח. דמיינו לעצמכם איזו זכות נפלאה זו לשבת היום, בשנת תשפ"ו, ולשיר את אותו ניגון שניגן בעל התפילה מקוסוב אצל הבעל שם טוב!
זה מדהים! הרי לכל אחד יש עליות וירידות, אנחנו לא מלאכים… אבל כשהוא שר ניגון כיסופים מעומק הנשמה – יהודי זוכר מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. הוא בנו של מלך מלכי המלכים, ותפקידו להאיר את אור השכינה עלי אדמות. עבורי, כמי שמוביל את השירה, יש להוסיף לתחושת ההתעוררות את רגש האחריות ותחושת השליחות – לגעת בלבבות של כל כך הרבה אנשים. זה לא דבר פשוט…
יעלזו חסידים
הרב שילת: לכל אחת מחצרות החסידות דרך משלה בעבודת ה' וסגנון מיוחד בניגוניה. ספרו לנו על הייחודיות בעיניכם שיש בניגוני חב"ד וויז'ניץ.
פריד: את העומק של ניגוני חב"ד יכולים להסביר המשפיעים וזקני החסידים… אבל כל מאזין יכול להתרשם בקלות מהקסם שבהם. גם בכמות, מדובר באוצר המכיל מאות ניגונים, מתוכם כשני שלישים ללא מילים – רק נעימות הנובעות ישר מן הנשמה. בניגוני חב"ד יש מגוון סגנונות – שמחה וגעגוע, מארשים קצביים וניגוני התוועדות. הצד השווה שבהם שכולם יכולים לטווח אל תוך הנשמה, וכשיהודי שר אותם – הוא מתנקה מכל הרפש שדבק בו, מתרומם ושמח!
שטיינמץ: בחצר ויז'ניץ ישנם הניגונים המקוריים שלה, אבל תמיד כיבדו כל ניגון טוב… ולכן קיבלו שירים וניגונים רבים גם מחצרות אחרות. האמרי חיים היה אמן שירה בנשמתו, והוא קיבץ לשולחנו ניגונים של מלחינים אחרים מחסידויות שונות, ואפילו ניגונים מ'זמרת הארץ'. לדוגמה, השיר 'הייליגער שבת', שזהו שיר עממי־אידי, שברבות הימים הפך לניגון מן השורה בחסידות. כך גם כשהאמרי חיים הגיע לחצר חב"ד ושמע ניגון געגועים בהתוועדות, הכניס אותו להמנון הדגל של ויזניץ – 'י־ה ריבון'.
גם אצל ממשיך דרכו ה'ישועות משה' ראו אותה חיבה לניגון טוב, גם אם מקורו בשושלת אחרת. מדי ראש חודש הוא היה מקבל את המקהלה לחדרו, יחד עם יחידי סגולה מבין החסידים. אבא שלי סיפר לי, שפעם אחת שאל אחד המנגנים אם הוא יכול לנגן מאוצרותיה של חצר אחרת. ענה לו הישועות משה: "אני מקבל את כל הדגים שבים…".
גם כיום, הרבי [האדמו"ר מויזניץ שליט"א] מביא לשולחנו הרבה מניגוני חב"ד, כמו ניגונים רבים אחרים שמעוררים את הלב. זו המטרה.
הרב שילת: מוטי, שתף אותנו ביחסו של הרבי לעיסוקך כבעל־מנגן?
שטיינמץ: כאמור, בחסידות ויז'ניץ הניגון תופס מקום מאוד מרכזי. לפני כ־13 שנים הורה לי הרבי להיכנס לתוך מקהלת ויז'ניץ, וזה היה אחד המקומות הראשונים בהם התחלתי את דרכי המוזיקלית. מאז זכיתי לגילויי חיבה מיוחדים מהרבי על השירה שלי. למשל, אני זוכר איך בסיום 'טיש' של סוכות עמדתי בצד הדרך, וכשהרבי יצא הוא פנה אלי ואמר לי "ישר כוח" על השירה.
בחג סוכות האחרון טלפן אלי הגבאי של הרבי למחרת שמחת בית השואבה, לאחר שבאותו ערב שרתי בפני הרבי את 'נפשנו' של האמרי חיים. הגבאי סיפר לי שבזמן השירה הרבי פנה אליו ואמר לו "הנכד של יחיאל שר יפה!…"
הרבי רואה במוזיקה שליחות גדולה ודבר חיובי, והוא תמיד מעודד אותי להמשיך בשירה תוך כדי שמירה על הגבולות הרוחניים.
הרב שילת: אברמ'לה, ספר לנו על דברים שהיו בינך לבין הרבי מלובביץ' זי"ע ועל יחסו לעשיית המוזיקה שלך.
פריד: כשהייתי ילד קטן, בסביבות גיל 5, הוריי התגוררו באותו בניין בו התגוררה הרבנית חנה ע"ה, אימו של הרבי, וזכיתי לשיר בפניה שירים חסידיים. עם הזמן הבחנתי באיזה שעות מדי ערב הרבי מגיע לבקר את אימו, והייתי עומד ליד החלון או מחוץ לביתה ושר, וכך זכיתי שהרבי יעודד בידו לעברי…
עם השנים נכנסתי לעולם השירה וחשבתי להוציא לאור שירים ואלבומים לקהל הרחב. תהיתי בתוכי האם הדבר נכון והאם זה תפקידי, ואת התשובה הרגשתי שקיבלתי במהלך התוועדות עם הרבי. עמדתי על מקומי ובמוחי חלפו ההתלבטויות הללו שוב ושוב, ופתאום שמעתי את הרבי מדבר על גדולתה של הנשמה היהודית ועל כוחה הרב להשפיע על העולם כולו לטובה. הבנתי שיש בי כוח להעביר את המסרים שלמדתי מהרבי ואת המסרים של האמונה והיהדות בכלל, באמצעות שירה.
בעקבות זאת, האלבום הראשון שהוצאתי לאור נקרא 'אף יהודי לא יישאר מאחור!' – משפט שהרבי חזר עליו פעמים רבות בשיחותיו, המבוסס על הפסוק "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל". הייתי מדווח לרבי על נסיעותיי להופעות, והרבי עודד אותי להמשיך בכיוון הזה. בין השאר, הרבי הורה לי לפתוח ולסיים כל הופעה בנתינה לצדקה, וכך אני עושה עד היום.
באופן כללי, אני רואה בשירה שלי לא קריירה של פרנסה ופרסום אלא את השליחות שלי עלי אדמות, ואני משתדל שהכישרון שה' העניק לי ימלא את תכליתו – לעורר יהודים לתשובה ועבודת ה' בשמחה.
הרב שילת: היום השמח ביותר בשנה במחיצת הרבי זי"ע, היה שמחת תורה. כחסיד שגדל בשכונת קראון הייטס, בסמיכות לבית המדרש של הרבי, תאר בבקשה לקוראים מעט מאירועי שמחת תורה.
פריד: אצל הרבי ראו בבירור שימי שמיני עצרת ושמחת תורה הם ימים שונים לגמרי מכל יום אחר בשנה. הרבי שפע שמחה עצומה במשך 48 שעות ללא הפסקה, והצליח לשאוב את כל הקהל, אלפי אנשים, צעירים ומבוגרים, לתוכה. קשה לתאר ולהעביר לקוראים איזו הרגשה מיוחדת זו הייתה.
אחד הרגעים המיוחדים היה בעת ה'הקפות', כאשר הרבי וגיסו ע"ה היו רוקדים יחד, כתף אל כתף, במרכז בית המדרש. זה היה מחזה מרהיב, כמו המחול שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבוא.
אני זוכר גם את ההקפות בליל שמיני עצרת תשל"ח. עמדתי קרוב לרבי, ליד הקיר המזרחי של בית המדרש, והייתי יכול לראות היטב את פניו של הרבי. עד היום אני לא שוכח את הרגע בו אמרתי לחבר שלי: "תראה כמה הרבי חיוור", ואכן לאחר כמה רגעים הרבי עבר אירוע־לב קשה. כתוצאה מכך הוא נשאר תחת השגחה רפואית בחדרו למשך כמה שבועות, עד שהבריא ויצא אל הציבור בראש חודש כסלו שהפך מאז לעוד יום חג בין החסידים…
חוזה מיוחד במינו
הרב שילת: הבעש"ט היה בעל־מנגן גדול, כידוע, וגם חסידיו היו בעלי־מנגנים וחיברו ניגונים: הצדיקים רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, הסבא משפולי, רבי אהרן הגדול מקרלין ועוד.
בהזדמנות מסוימת הגדיר הרבי הריי"צ כך: רבנו הזקן למד במזריטש, אצל המגיד, שלושה דברים: מיהו הקב"ה, מי הם ישראל – ישראל אורייתא וקב"ה כולא חד – ומה הוא ניגון… (שיחת חג הפסח תש"ו).
זכות מיוחדת לשניכם, שהשירים שלכם עולים על שולחן מלכים, אצל גדולי ישראל ובפיהם של המוני יהודים. זכיתם גם לשיר באירועים היסטוריים לאורך השנים האחרונות. נשמח לשמוע על אירוע או 'טיש' מיוחד שטבע בכם חותם.
שטיינמץ: ישנה חוויה מסוימת – דווקא מהתקופה האחרונה – שעדיין חרותה בי. זה היה בטיש של מוצאי חג השבועות האחרון בחצר ויז'ניץ. לאחר תקופה בה הרבי היה שרוי במצב רפואי מורכב ולא יצא לקהל, נערך הטיש הגדול בהשתתפות אלפים. בזמן ששרתי את הניגון המיוחד 'שים שלום' היה ממש חשמל באוויר, ועד היום אני מקבל תגובות מרגשות מחסידים ששהו שם עד כמה השירה נגעה בהם.
פריד: לפני כמה שנים שרתי באירוע בירושלים. הקהל היה ממש בהתעוררות עצומה, ובעל השמחה ניגש אליי, כשלצידו שני עדים, וביקש לערוך חוזה בר־תוקף בו ייכתב שבביאת המשיח הוא יארח את סעודת קבלת הפנים למלך המשיח, ואני אהיה שם לשיר לרגל גאולת ישראל!
כמובן, לא יכולתי לסרב להצעה כזו, ומיד התיישבתי לחתום על החוזה. בעל השמחה הוסיף וגם שילם לי מקדמה על חשבון אותה הופעה, ואני בכל יום מייחל כבר לפרוע אותה ולשיר מול מלך המשיח! עד היום הזה שטר החוזה עודנו חתום ונמצא במשרד שלי…
ישנה הופעה נוספת המרגשת אותי במיוחד כשאני נזכר בה. האירוע הזה התקיים לפני למעלה מ־40 שנה, כשנערכה בבנייני האומה חגיגת סיום המחזור הראשון של לימוד הרמב"ם היומי, בשנת תשמ"ה. עד אז לא הופעתי על במות גדולות מול אלפי אנשים, אבל הרבי העניק לי ברכה מיוחדת לרגל הנסיעה לאירוע הזה. התביישתי מאוד אבל כך עשיתי, וזו הייתה הפעם הראשונה בה הופעתי בפני קהל המונים שכזה, כשזו הייתה פתיחת הדרך שלי לכל העשייה המוזיקלית שלי.
כמה זה נפלא שאל המקום הזה בו התחלתי את דרכי אני חוזר מדי שנה בשנה במסגרת אירועי י"ט כסלו, להתוועדויות ומופעים המהווים בשבילי את פסגת השמחה של השנה כולה, כשאני רואה במו עיניי התפרצות מדהימה של כיסופים קדושים של רבבות אנשים שמתעוררים על ידי שירת ניגוני חב"ד.
נשמות מתעוררות
הרב שילת: הרבי הריי"צ התבטא שבכוחו של הניגון לחלץ את האדם גם מהבוץ העמוק ביותר. לנגינה החסידית כוח מיוחד לפעול על נפש השומע. נשמח לשמוע מכם, מכלי ראשון, סיפורים ששמעתם על יהודים שהתקרבו ליהדות והתעוררו לתשובה לאחר ששמעו את השירה והניגונים שלכם.
שטיינמץ: אני חוזר ממש עכשיו מאירוע מיוחד שהתקיים בז'נבה. במהלך האירוע ניגש אלי שליח חב"ד ואמר לי בהתרגשות: "מוטי, אין לך מושג כמה יראת־שמיים השירה שלך מחדירה באנשים. ישנם יהודים אצלי בקהילה שאני מקדיש שעות רבות כדי לקדם אותם בלימוד תורה ובתפילה, אבל אני לא מרגיש שה'נקודה' כבר בוערת בהם. והנה, אחד מהיהודים הללו סיפר לי שבמהלך נסיעה ברכבו קפץ לו לפלייליסט שיר שלך, והשיר עורר בו הרהור תשובה – ובאותו רגע הוא החליט לשנות את מסלול הנסיעה שלו ולהיכנס לבית חב"ד כשהוא מבקש ללמוד איתי…".
כמו כן, בחודש תשרי האחרון ניגש אלי תלמיד ישיבה בשטיבל ואמר לי: "אתה לא יודע, אבל בזכותך החיים שלי השתנו לגמרי… אני מגיע מבית רחוק מאוד מתורה ומצוות, וכל הקשר שלי עם היהדות התחיל בזכות השירים שלך…".
כמובן, התרגשתי לשמוע את העדות האישית הזו באותה שעה, אבל בהמשך היום הדבר פרח מזכרוני. לאחר כמה ימים הגעתי לטיש סוכות בויז'ניץ. ניגש אלי אברך ואמר לי: "אתה זוכר את הסיפור של הבחור שהתקרב באמצעות השירים שלך?". לא הבנתי איך הוא מכיר את הסיפור, אבל הוא אמר לי שבאותו יום שמעו כמה אברכים את הסיפור בשטיבל והדבר השפיע עליהם מאוד. "את הסיפור הזה", אמר לי האברך, "תרשום על פתק ושים בכיס שלך. בכל פעם שתרגיש חלישות או חוסר חיוּת בשירה שלך, תפתח את הפתק ותיזכר בסיפור המיוחד הזה. זה בוודאי ייתן לך כוחות להמשיך לשיר ולעורר יהודים לתשובה". ובאמת, אני בכל יום מרגיש את הזכות העצומה שה' זיכה אותי להיות שליח לחזק יהודים.
יש עוד הרבה סיפורים כאלו, את רובם מן הסתם לא אזכה לשמוע בעולם הזה, אבל אני מתפלל כל יום שהשירה שלי תיגע באנשים ותעורר בהם את הנקודה הפנימית.
פריד: לקראת חג הפורים האחרון נסעתי ללוס־אנג'לס. כשהייתי בבית הכנסת ניגש אלי אדם צעיר יחסית ואמר לי: "אני חייב לספר לך משהו. את שנות בגרותי העברתי כאן בארצות הברית, ולמרות שידעתי שאני יהודי, לא הייתה לזה משמעות רבה בחיי. עם הזמן הכרתי בחורה לא־יהודייה, ואחרי תקופה החלטנו להתחתן…
"אחד מחבריי, בחור דתי, נזעק לשמוע שאני עומד להתחתן עם גויה וכורת את הגזע היהודי שאני יושב עליו… הוא לא ידע איך בדיוק לדבר על ליבי ולהניא אותי מכך, אבל יום אחד הופתעתי לקבל ממנו את השיר "יאקוב". זה שיר המדבר על צעיר יהודי, כמוני, שנמצא הרחק מהבית החם, ועומד בניסיון של נישואין לגויה, רחמנא ליצלן". הוא המשיך ואמר לי: השיר המיוחד שאתה שרת במנגינה כה מיוחדת ובקול כל כך פנימי – תפס אותי לגמרי, והמילים ש"יאקוב" אומר לעצמו הדהדו באוזניים שלי: "דרך התורה אחת היא, ובדרך זו אצעד!…"
"בזכותך – סיים אותו צעיר – עזבתי את האישה הזו ולאחר תקופה התחתנתי כדת משה וישראל עם יהודייה כשרה, וכבר זכינו לכמה בנים ובנות הגדלים בדרך התורה…".
ראש השנה לכיסופים
הרב שילת: בשנים האחרונות כולם יודעים כי אם יש מקום וזמן בהם אפשר להתעלות בכיסופים וצימאון של קודש – אלו אירועי 'צמאה' הנערכים מדי שנה בימים הסמוכים לי"ט כסלו. הכרטיסים נחטפים מיד לאחר פתיחת המכירה, וההמונים ממלאים את ההיכל המרכזי והאולמות המסונפים לו. מהצד שלכם – בכובע האמנים המופיעים שם – איך אתם מסבירים את התופעה הזו?
שטיינמץ: את מה שקורה ב'צמאה', לא רואים בשום אירוע זמר אחר. הקהל לא מגיע לצפות בזמרים אהובים או לשמוע את ההרכב המוזיקלי, אלא בא להתרומם, להתעלות, לרקוד ולשמוח בשמחה של מצווה. אני מרגיש שזו זכות עצומה בשבילי להיות שם על הבמה ולראות את ההמונים שרים את ניגוני בעל התניא ורוקדים לצלילי שירי חב"ד השמחים. בזמן השיא, בניגון ארבע בבות, אני מרגיש איך אפשר ממש להגיע ל"התפשטות הגשמיות", כמו שכתוב על החסידים הראשונים, להתמלא בגעגועים לקב"ה ולהתנתק מהקרקע החומרית.
בעיניי, ההצלחה של האירוע הזה היא בהנגשה של תורת החסידות לקהלים השונים. המשיח כבר אמר לבעל שם טוב שהוא יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה", והמפעל המיוחד הזה בראשותך, הרב שילת, מצליח לעשות זאת – להפיץ את המעיינות עצמם עד ל"חוצה", לכל יהודי באשר הוא. לכולם יש מקום תחת קורת הגג של 'צמאה'.
פריד: גם אני וגם הקהל העצום מחכים כל השנה לאירועים הללו. אם להגדיר את מה שמתרחש ב'צמאה', הרי שזו פנימיות עמוקה שבוקעת מעומק הלב, המוגשת בד־בבד עם עטיפה חיצונית מוקפדת ומדויקת, עם מוזיקה איכותית ונגנים מקצועיים שפשוט עושים את העבודה.
להבנתי, סוד ההצלחה נעוץ ביכולת לקחת את האמצעים הגשמיים ביותר ולהעלות אותם לרוחניות הגבוהה ביותר. מצד אחד – ניגוני חב"ד הטהורים, ומצד שני – הטכנולוגיה החדישה וההפקה המקצועית, שביחד מצליחים ליצור אירוע מעורר מאין כמוהו.
הנשמה של עם ישראל כיום מתגעגעת וכוספת לקונה. יש געגוע לרוחניות, לקדושה. יהודים צמאים לתורה ולחסידות, וזו הסיבה שאנשים מחכים לזה כל השנה: הם יודעים ששם הנשמה תרווה את צימאון הגעגוע! באופן אישי אני יכול לומר שאת השמחה שראיתי באירועי צמאה – לא ראיתי בשום מקום אחר בעולם!
הרב שילת: זאת באמת ההזדמנות להודות לעיריית ירושלים שתחת חסותה מתקיימים אירועי 'צמאה' כבר שנים רבות, ולהביע תודה מיוחדת לראש העיר מר משה ליאון, שדרך אגב יש לו גם הבנה בניגונים, ולראש האגף לתרבות תורנית ר' פנחס ארליך ואיתו ר' יעקב הלפרין שאינם חוסכים כל מאמץ בתמיכתם להצלחת האירועים.
אם כבר מדברים על ניגונים, איזה ניגון חב"ד חביב עליכם מאוד ואתם מרגישים כלפיו קרבה מיוחדת?
שטיינמץ: אני מאוד אוהב ומחובר לניגוני חב"ד בכלל, יש בהם הרבה עומק והתלהבות. אם לנקוט בדוגמאות ספציפיות, אני חושב שזה הניגון "אבינו מלכנו", "רחמנא", "אך לאלוקים" וכמובן ארבע בבות. כמו כן, אני מאוד מחובר לניגון שהזכרתי, שאצלנו בוי'זניץ אימצו אותו מחב"ד. הניגון המקורי הוא ניגון התוועדות ללא מילים, והוא ממש נוגע בנקודות הכי עמוקות בנפש… (ר' מוטי פוצח בניגון העמוק – מספר פ"ד ב'ספר הניגונים חב"ד', ומנגן אותו בקולו המיוחד).
פריד: כאמור, אצלנו בבית שרו ניגונים בכל עת. היינו שומעים את תקליטי 'ניחו"ח' (ניגוני חסידי חב"ד), וכמובן היינו משתתפים בהתוועדויות של הרבי בבית המדרש 770 בהן הניגונים תפסו מקום נכבד. ניגוני חב"ד זורמים בדם שלי מילדות.
ניגון מיוחד שאני מחובר אליו הוא 'הניגון מפולטבה'. זה ניגון המבטא את הגעגועים של הנשמה להתקרב לבוראה. מבבא לבבא הניגון עולה ועולה, עד שהוא מתפרץ במעין זעקה שניתן לשמוע בה: "אבא! אני מתגעגע אליך". כך גם ידוע הניגון 'על הסלע הך' שהיה מהניגונים הקבועים בזמן ההקפות אצל הרבי בשמחת תורה, וגם שרתי גרסה מיוחדת שלו ב'צמאה'. אני אוהב את הקצב שלו ואת המילים הכל־כך מיוחדות שלו – להכות בסלע עד שיצאו המים החיים!
ואני תפילתי
הרב שילת: איך מתחברים לניגון, איך חיים אותו?…
פריד: שירה היא כמו תפילה. מה ההבדל בין תפילה רגילה לבין תפילה באריכות? כאשר אדם מתפלל רק כדי לצאת ידי חובה, לרוב הוא ייחפז באמירת המילים, יסתכל לצדדים ולא יהיה מרוכז כולו במילות התפילה עצמן. לעומת זאת, בתפילה באריכות אנחנו "חיים" את המילים של הסידור ומתחברים אליהן.
כך גם בעולם השירה והניגון. יש הרבה אנשים ששרים שירים, אבל לא כולם מתאחדים עם השיר. לחלק מהאנשים או הזמרים אין חיבור עמוק ומיוחד עם השיר והניגון שהם שרים, אלא יש כאן שני דברים נפרדים. כאשר אני נכנס לאולפן להקליט שיר חדש, אני מרגיש שאני צריך "להתפלל באריכות", להרגיש איך מילות השיר קשורות אלי, להתחבר לתוכן ולחשוב על מה בדיוק אני שר, וכך אני מצליח להרגיש את השירים באופן אישי.
אני נזכר בסיפור על זמר לא־יהודי שביצע על במה באירופה את מזמור כ"ג בתהילים: "ה' רועי לא אחסר". לאחר שסיים לשיר, נעמד יהודי מבוגר על הספסל באולם, ופתאום שמעו הנוכחים מפיו קול עדין שמבצע את אותו שיר בדיוק. הקול של היהודי המיס את לב הקהל שהתחיל לבכות מהתרגשות. הזמר הגוי היה מופתע לגמרי, הוא הזמין את היהודי לבמה ושאל אותו בפני כולם: "איך אתה מצליח לגעת כך באנשים? אני שרתי את אותו שיר ולא הצלחתי לרגש את הקהל כמוך!". ענה לו היהודי: "אתה מכיר את מזמור התהלים, ואני מכיר את הרועה עצמו… – ה' רועי לא אחסר…". כאן טמון ההבדל.
המהות לא משתנה
הרב שילת: בשירים שלך, מוטי, אפשר למצוא חיבור בין עיבודים חדשים לבין הנפש החסידית שלוקחת אותנו דורות אחורה. זה נראה שאתה רוצה לבטא שאין סתירה בין התקדמות הטכנולוגיה לבין ההידבקות למקור הניגון.
שטיינמץ: האיכות של היום לא דומה לתקליטים הישנים של הדור הקודם. היום יש סאונד משופר, עיבודים חדשניים, אפשרויות הקלטה עדכניות וכלים משוכללים. אבל כל זה נועד רק לשפר את ההנגשה של הניגון אל השומע, ולא לפגוע חלילה בסגנון הנגינה החסידי והאותנטי.
ניגון חסידי הוא כמו יין ישן שרק משתבח עם הזמן. נכון שמפעם לפעם מוציאים את האוצר מהמרתף ומניחים אותו בכלי חדש, אבל המהות עצמה לא משתנה.
בעיניי, אני זוכה לשמור את הגחלת, להחזיר עטרה ליושנה ולשמור על היכל הנגינה הוותיק והטהור. גם באלבומים החדשים אני מקפיד לשלב שירים מהחצר החסידית הישנה. רק כך נוכל להעביר בצורה נכונה את עבודת ה' שהתבטאה בשירה של הדורות הקודמים אל הדורות הבאים.
פריד: אני מסכים עם כל מילה של ר' מוטי.
יהי רצון, שכשם שאנחנו אומרים שירה בעולם הזה, כך נזכה לומר לפני הקב"ה שיר ושבח לימות המשיח ולחיי העולם הבא, כל אחד עם הניגון האישי והמיוחד לו.
