יום הולדת נתפס בעולם כיום עליז ונחמד, לא יותר. יש בינינו שחוגגים או מציינים אותו עם עוגה וחברים, ויש כאלה שמגיל מסוים כבר מרגישים קצת לא נעים לחגוג אותו, אבל באופן כללי לא מתייחסים אליו כיום רציני או משמעותי, בטח לא בהקשר של עבודת ה׳.
לעומת זאת, דרך החסידות, החל מהבעל שם טוב, מאירה באלומת זרקור על יום ההולדת הפרטי של האדם והופכת אותו ליום משמעותי ביותר בעבודת ה׳ האישית. כשם שאת ראש השנה של העולם אנחנו חוגגים ביום שבו נברא (׳נולד׳) אדם הראשון – כך, לפי תורת החסידות, יום ההולדת האישי שלנו נחשב לראש השנה הפרטי שלנו.
השאלה הנשאלת היא: למה?
מסיבת אגו?!
ד"ר הררי, מהו באמת עניינו של יום ההולדת האישי?
ד"ר יחיאל הררי: לפני זמן־מה השתתפתי בחגיגת יום הולדתו של רב מכובד. היה אירוע גדול ואנשים רבים הגיעו לכבד אותו. כשהזמינו אותי, עליתי לבמה ואמרתי: רגע, הרי יום הולדת מוזכר בתורה פעם אחת בלבד: ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה״… אז את מה אנחנו בעצם מציינים כאן?!…
יותר מכך: כידוע, החסידות מלמדת שהאדם בטבעו חווה את עצמו כמי שקיים באופן נפרד מה׳, ואף רואה את עצמו כמרכז העולם וממילא חש שהכל סובב סביבו – ובהתאם לכך, כל העבודה שלו היא לבטל את עצמו בפני ה׳. השיח הרווח בחסידות הוא שהאדם יכול להישאר צעיר לנצח אם הוא לא עושה עניין מעצמו ומהגיל שלו, וממילא הגיל שלו לא משנה ולא משמעותי כל כך.
זה ממש הפוך מימי ההולדת שאנחנו מכירים… הרי כל מהותה של חגיגת יום ההולדת היא לחגוג את הקיום שלי ואת האגו שלי, לכאורה.
ד״ר הררי: בדיוק! הכל סביבי. כביכול האדם אומר: חבקו אותי וכבדו אותי על כל מה שהספקתי לעשות עד היום. ואם לא הספקתי, זו ׳חגיגת אגו׳ על אחת כמה וכמה, באופן דיכאוני ומתכנס יותר… יום ההולדת מכניס אותי לתוך פינה: מה? אני כבר בן 50?! רגע, מה נשאר לי? שעון החול מתהפך…
אז אולי עדיף לציין דווקא את הרגע שבו האדם יוצא מהעולם, כמו שקהלת אומר "טוֹב… וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ", וכמו שאומרים חז״ל ״נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא״!
ד"ר הררי: נכון! ואם נחזור לרגע לפרעה: העובדה שהוא היחיד בין כל האישים והדמויות בתנ"ך שמוזכר כמי שחגג יום הולדת היא לא מקרית.הרי פרעה מסמל את כל מה שהפוך (׳פרעה׳ בהיפוך אותיות הוא ׳העֹרף׳) מהקדוש ברוך הוא, את כל מה שמתכחש לקדושה. כאשר אתה במרכז, כאשר אתה עסוק בעצמך, הקדוש ברוך הוא לא נמצא שם...
אם נרצה להסתבך יותר בשאלה, הרי שההופעה הבאה של יום הולדת במקורות היהודיים היא במדרש. כתוב שכאשר עמלק יצאו להילחם בישראל, הם חיפשו דווקא חיילים שיש להם יום הולדת באותו יום, והמפרשים מסבירים שהסיבה לכך היא כי ביום ההולדת מזלו של האדם גובר, ולכן יש לו יותר סיכוי לנצח בקרב.
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון: רבי צדוק הכהן מלובלין, מענקי החסידות, כותב שמהמדרש הזה על מלחמת עמלק אנו לומדים על כוחו ומשמעותו של יום ההולדת.
אבל לא רק מהסיפור הזה לומדים שיש עניין מיוחד ביום ההולדת, אלא גם ממאמר חז״ל מפורסם בגמרא, שכאשר המן הטיל פור כדי להחליט מתי לגזור את ההרג ביהודים, ויצא לו חודש אדר – הוא שמח, כי הוא ידע שבחודש הזה מת משה רבינו. אלא שהגמרא ממשיכה ואומרת שהמן לא ידע שמשה רבינו גם נולד באותו חודש, שהרי משה רבינו נולד ונפטר באותו יום – בשבעה באדר. ומכאן מובן כוחם של החודש והיום שבהם נולד משה רבינו.
להפנות עורף לפרעה
אז מהו באמת ׳יום הולדת׳ במקורות? היום שבו מזלו של האדם גובר ברוחו של משה רבנו, כמו שיום הולדתו של משה נותן את הכוח מלמעלה לנס פורים עבור כל עם ישראל, או לעומת זאת ״יום הולדת את פרעה״ במובן השלילי של העניין?
ד"ר הררי: התשובה לכך תלויה בשאלה: את מה אנחנו בוחרים לציין ביום ההולדת?
בהדרכה החסידית יש סוג של דילמה: מצד אחד אומרים לך – תפסיק לעשות מעצמך עניין. מצד שני, האמירה השנייה הכי חזקה בחסידות היא – לא סתם באת לעולם. למשל, אדמו"ר הזקן כותב בתניא (פרק מ״א) שהקדוש ברוך הוא אומר לכל יהודי: אני עוזב הכל, שם בצד את העליונים והתחתונים, וזאת רק בשבילך. אני רוצה שתקום מהכיסא ותגלה את הכוחות שלך. לא לחינם בראתי אותך, ולא סתם נתתי לך את השנה הזו. היום שבו באת לעולם הוא היום שבו כל העולם מחכה לך, "בשבילי נברא העולם".
אם כך, זו הנקודה של יום ההולדת: זה לא סתם היום שבו האדם נולד, שהתחושה הטבעית כשנזכרים בו היא ׳אני קיים, תאהבו אותי, תכבדו אותי׳ – זו בחינת ״יום הולדת את פרעה״… אלא להפך: זהו היום שבו האדם יוצא לשליחותו בעולם. התפקיד המיוחד שלך, שממתין רק לך, נולד יחד איתך.
ד"ר הררי: יום הולדת הוא היום שבו האדם יוצא לעולם, והחסידות באה ואומרת לו: בטבעך, כל כולך ׳יש׳, כל כולך עסוק בעצמך, כמו פרעה שאמר ״לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי״ – עורף לאמת. אבל אם תדע לשנות את הישות הזו, לגלות את התפקיד שלך בעולם ולהיות שליח של משהו גדול ממך – זה יהיה וואו.
בחסידות מוסיפים ואומרים שלעומת ׳פרעה של מטה׳ שעליו דיברנו, שהוא עורף לאמת, יש גם ׳פרעה של מעלה׳, שעליו מדבר הזוהר בפרשת בֹא: המילה ׳פרעה׳ היא מלשון פריעה וגילוי (כמו שיער פרוע), וזו הבחינה "דְּאִתְפְּרִיעוּ וְאִתְגַּלְיָן מִינֵיהּ כָּל נְהוֹרִין" – ממנו נפרעים ומתגלים כל האורות. זוהי הדרגה הגבוהה בקדושה, שהיא המקור לכל ההשפעות והאורות בעולם. משם אנחנו באים, זה הכוח שלנו.
כלומר, אם אנחנו מבינים שיש פרעה של מטה ויש פרעה של מעלה, זה אומר שיש לנו שליחות להוסיף אור אלוקי בעולם, ומשום כך כל רגע הוא מדויק ואין רגע סתמי. ״כל יומא ויומא עביד עבידתיה״, כלשון הזוהר – לכל יום ישנה המשימה המיוחדת לו בעולם.
ויום ההולדת הוא ההזדמנות לעצור ולחשוב על השליחות הזו, על המשימה שלנו כאן בעולם.
ד"ר הררי: במהלך השנה אין לי הרבה זמן לעצור, אני נתון במרוץ החיים ובעניינים הרבים שהוא מעסיק אותי בהם. ביום ההולדת אני עוצר רגע ובוחן את עצמי באמת: האם אני מגלה את השליחות שלי בעולם או שאני עסוק רק בעצמי? כשאדם מתאחד, מגלה כוחות, יוזם, יוצר, מוסיף משהו טוב בעולם – יוזמה, יצירתיות, מחשבה טובה, בבית, בקהילה, במקום העבודה – הוא פועל לתיקון העולם, ואם הוא עושה זאת מתוך תודעת שליחות אלוקית הוא גם ממשיך אור אלוקי גבוה – פרעה של קדושה – בתוך העולם. לכן יום הולדת הוא יום כל כך חשוב.
הזכרנו שיום ההולדת נקרא בחסידות ׳ראש השנה הפרטי׳, כמו ראש השנה הכללי שהוא ביום לידת האדם. אולי נשאל, אם כן: מהו בעצם ראש השנה?
ד"ר הררי: ראש השנה הוא היום שבו יורד אור חדש לעולם, ובו נקצב השפע האלוקי לשנה כולה. ואם בראש השנה הכללי זה מתרחש באופן כללי, לכל העולם, אז בראש השנה הפרטי הכל מתרחש באופן פרטי. כלומר, במובנים מסוימים נקצב השפע שיורד אלי מלמעלה למטה, ובמקביל יש כאן תנועה מסוימת של פנייה ושאלה נוקבת מלמטה למעלה: איך אני לא הופך את היומיום לשגרתי? איך אני מתכוונן יותר בכל רגע? איך אני מייקר את הזמן – לא רק במובן של תפוקה גדולה יותר, אלא של חיים אחרים וחדשים? זו הבחינה של ראש השנה הפרטי ביום ההולדת.
ללחוץ על המתג הנכון
יכול להיות שכאשר מגיע יום ההולדת, ואנחנו חושבים על התפקיד שלנו בחיים ושואלים את עצמנו האם אנחנו ממלאים אותו כמו שצריך, ומגלים למרבה הצער שאנחנו לא מצליחים למלא את הייעוד שלנו, ולא תמיד גם מנסים לפעול לשם כך ברצינות – המחשבה הזו עלולה להפוך את יום ההולדת מיום של ראש השנה ליום הדיכאון של השנה… איך אפשר להתמודד עם זה?
הרב ג'ייקובסון: נכון, בן אדם יכול להסתכל במראה ביום ההולדת ולראות רק רוע, דיכאון וחושך, ולהתמרמר מכך. למה שאני אחגוג? מה יש לי לחגוג? קלקלתי, הרסתי, החרבתי – בשוגג, במזיד, באונס, ברצון.
מי שמסתכל על עצמו כך, צריך לדעת שהכאב הזה מגיע ממקום של פצע עמוק, זה שאנחנו קוראים לו ׳היצר הרע׳…
כך שמענו פעם גם מהרבי זי"ע, באחד ממאמרי החסידות ׳אני לדודי ודודי לי׳ של חודש אלול (תשכ"ט). הרבי אמר שהיצר הרע של דורנו עמל לשכנע את האדם לומר לעצמו ארבע מילים: מי אני ומה אני?! כאשר הרבי אמר את המילים הללו הוא התחיל לבכות, והמשיך: הרי האדם מכיר את עצמו ויודע כל מה שעשה אתמול ובימים שלפני כן… והיצר הרע אומר לו: אתה חושב שאתה יכול להיות משכן ומקדש לשכינתו יתברך?! הרי כתוב ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ורבותינו הסבירו שבכוונה לא נאמר כאן "בתוכו" כמתבקש – אלא "בתוכם", שפירושו: "בתוך כל אחד ואחד מישראל״. ובכן, אתה חושב שאתה, עם כל הלכלוך שלך, יכול להיות בית המקדש? שעצמותו ומהותו יתברך, אין־סוף ברוך הוא, יכול לשרות בתוכך?
רגע, נשמע שהטיעון הזה מתבסס על מקורות מהימנים. מדוע הרבי אמר שמחשבה כזו נובעת מהיצר הרע?!
הרב ג'ייקובסון: בגלל שאם השתכנענו מהטענה הזו של היצר הרע, הכי קל לו להצליח להפיל אותנו גם הלאה… הוא אומר: תראה, אתה לא שווה כלום. לא משנה מה תעשה, אתה כבר לא יכול להשתנות, אתה גמור. ומכאן כבר באמת אפשר ליפול בקלות מדחי אל דחי, חלילה.
אחרי מחשבה כזו, האדם אומר לעצמו: אם אני כבר מלוכלך ולא יכול לנקות ולתקן, אז אני אהיה עוד קצת מלוכלך – לא נורא, לפחות שיהיה לי כיף בעולם הזה… ובכלל, אם אני כלום, מה אכפת למישהו מה אני אעשה ומה אני לא אעשה?!
אבל האמת היא, כמו שאנחנו יודעים, ש״לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח״ – שגם באדם בעל חסרונות יש בוודאי ממד נצחי קדוש וטוב, גם אם הוא חבוי עכשיו.
הרב ג'ייקובסון: בכל בוקר אנחנו אומרים: ״אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא״. מפרש אדמו"ר הזקן בעל התניא: לא אומרים 'הייתה טהורה׳, כאשר נולדתי, לפני כך וכך שנים – אלא ״טהורה היא״, עכשיו. הנשמה מלאה טוהר. ונוסף על המשמעות המילולית הפשוטה של טוהר, מלשון טהרה ונקיות – ׳טהירו׳ בארמית הוא אור. הנשמה שלי כרגע היא ממש הארה של אור אין־סוף בעולמנו, היא ״חֵלֶק אֱ־לוֹהַּ מִמָּעַל״. לא ניתן להשחית אותה, להחשיך אותה, להפוך אותה לרעה – זה לא ייתכן! ״אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי, וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם״ – הנשמה שלנו היא יחידה ומיוחדת עם ה׳ יתברך, תמיד, אפילו אם עשינו טעויות גדולות. אדרבה: רוב הטעויות הגדולות שלנו נובעות מכך שאנחנו לא מכירים את הנשמה שלנו. ממילא, דווקא כאשר אני מרגיש את החושך שלי, זהו הזמן לפתוח את עצמי לכל הטוב שיש בי.
צריך לומר את האמת: לפעמים זה קשה מאוד. אנשים סובלים מפצעים עמוקים ביותר בתת־ההכרה, שלא נותנים להם להרגיש את האהבה והקדושה שבתוכם. וכאשר יהודי ממש לא מודע לחלקים הללו בנפשו, יש כאן פוטנציאל כואב מאוד שכל החיים שלו יהיו מנותקים מהעצמיות שלו. עיקר עבודת ה׳ הוא לא לבנות זהות חדשה, אלא לחבר את החיים שלי עם הזהות העצמית הקדושה שכבר קיימת בתוכי.
ד"ר הררי: באמת, כמו שהוזכר, הרבה יותר הגיוני ונכון לעשות מסיבה כאשר אדם יוצא מן העולם – ״טוֹב… וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ״. כתוב שביום ההילולא של הצדיקים כל מעשיהם עולים ומתפשטים בעולם, בלי הגבלות גופניות, ולכן זה יום הרבה יותר חשוב ושמח. כך גם בפטירה של אנשים פשוטים – אנחנו יודעים מה האדם עשה, המעשים הטובים שלו מאירים כאן והם כבר לא יכולים להתקלקל…
אם כך, למה בכל זאת אנחנו חוגגים כאשר תינוק נולד, ולאחר מכן מדי שנה ביום ההולדת? משום שהפוטנציאל הטמון ביום הזה הוא לגילוי של אור הרבה יותר גבוה, של השליחות שממתינה לך. קצת כמו ט״ו בשבט, בו אנחנו מציינים את ראש השנה לאילנות בגלל הפוטנציאל האינסופי שטמון בעץ שעומד כעת באמצע החורף ללא עלים. כאשר האדם מפסיק לחשוב על עצמו, ממילא הוא יוצא מכל החרדות והדיכאונות ושואל לְמה צריכים אותו בעולם, ובמקביל הפוטנציאל שלו למלא את ייעודו עולה פלאים. זו לחיצה פשוטה על מתג אחד קטן שפשוט גואלת אותו.
יום ההולדת, אם כן, לא חייב לעורר רגשות שליליים של ׳אני כבר לא הצעיר שהייתי פעם׳, או לחילופין ׳לא מספיק אוהבים ומעריכים אותי׳. היחס ליום הזה נתון לבחירתנו. אם נתייחס אליו כיום של פוטנציאל השליחות שלנו בעולם – הוא ישתנה לחלוטין.
ד"ר הררי: כאשר הופכים כך את המחשבה על יום ההולדת, ממילא מדי שנה יום ההולדת מקבל משמעות אחרת והתבוננות אחרת בנוגע לאופן גילוי הכוחות של האדם בתוך השליחות שלו, לפי ההתפתחות של האדם במהלך השנה.
מי שמאמין לא מתבייש
כבר הבעל שם טוב, המגיד ממזריץ' וגדולי החסידות חגגו וציינו ימי הולדת, אבל זה היה יחסית בהסתר. דווקא בדור שלנו ציון יום ההולדת וההתייחסות אליו נקבעו כמנהג משמעותי בעבודת ה׳. הרבי מלובביץ' זי"ע תיקן מנהגים מיוחדים ליום ההולדת – עלייה לתורה בשבת שלפניו, נתינת צדקה, לימוד תורה, אמירת תהילים, הוספת מעשה טוב, ועוד. למה דווקא עכשיו?
הרב ג'ייקובסון: בדורנו אנחנו רואים תופעה כואבת, מצערת ושלילית ביותר – אני אפילו קורא לה ׳מגפה׳ – שמופיעה בפרט אצל בני הנוער, אבל לא רק אצלם: המון אנשים לא חוגגים את חייהם, לא מבינים את גדולת השליחות של האדם ואת מתנת החיים. חסרה להם היכולת הנפשית לומר בכל בוקר "ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו" – לתת תודה על עצם הבריאה.
מהו הדבר הראשון שיהודי עושה כאשר הוא מתעורר בבוקר? הוא אומר "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". וכבר פירשו חכמי הסוד: מה זה "רבה אמונתך"? האמונה שאתה, הקב״ה, מאמין בי – היא רבה, גדולה, ענקית! העובדה ששוב החזרת לי את הנשמה שהפקדתי אצלך מעידה על כך שאתה מאמין בי. רבי צדוק הכהן כותב (צדקת הצדיק, קנ"ד): ״כשם שיש מצווה להאמין בהשם יתברך – כך אחר כך צריך להאמין בעצמו״. הקדוש ברוך הוא מאמין בי, אפילו אם לפעמים אני לא מאמין בעצמי.
אולי זה מה שהרבי ראה בדור שלנו, ולכן הוא ביקש שאנשים יציינו את יום ההולדת במנהגים מיוחדים ויהפכו אותו ליום של התעלות בעבודת ה׳.
הרב ג'ייקובסון: אני בהחלט חושב שאחת המטרות העיקריות לחגיגת יום הולדת כפי שהרבי הציע פעמים רבות, היא שבני אדם יוקירו ויעריכו את המתנות שקיבלו, שהן החיים והנשמה שלהם. אם אני לא רואה את הגדלות של החיים, את היופי של הנשמה בתוך הגוף, חסרה התשתית של כל החיים ושל כל עבודת ה׳.
אם כן, יום ההולדת הוא יום אחד בשנה שמוקדש, קודם כל, להגיד תודה על החיים שלי בעולם הזה ועל הנשמה הקדושה שקיבלתי, כאשר לפני כך וכך שנים בורא העולם ׳הכריז׳ שהעולם בלעדיי הוא מקום לא מושלם; במקביל, לאחר מכן, נדרש ממני לערוך חשבון נפש על מילוי השליחות שלשמה באתי לכאן. הרי לכל אחד ואחת יש שליחות מיוחדת שרק הוא יכול למלא, משהו שהוא צריך לתרום לכל היקום, שאף אחד לפניו או אחריו לא יכול למלא. בלי הבנה זו, האדם לא מבין את מטרת חייו ואת העומק שבהם.
מֵחַיִל אֶל חָיִל
מנהג קדוש מקובל בשם הבעל שם טוב, לומר בקביעות את פרק התהלים המתאים לגיל האדם – פרק לכל שנה (אם מלאו לו עשרים שנה, למשל, הוא נכנס לשנתו ה־21 ומתחיל לומר את פרק כ"א המקביל בערכו המספרי).
באלבום ׳צמאה׳ 3 ישנם מספר ניגונים שהמכנה המשותף שלהם הוא שמילותיהם לקוחות מתוך ספר התהלים, והם חוברו במיוחד לכבוד ימי ההולדת של הרבי במהלך השנים.
בניסן תש"ל (1970), יום הולדתו ה־68 של הרבי, חסידים התאימו ניגון חסידי ישן למילותיהם של שני פסוקים מפרק ס"ט בתהלים – אותו החל הרבי לומר – שעוסקים בגאולה ובבניין בית המקדש. לאחרונה (ניסן תשפ״ד, 2024) בוצע הניגון בפי אסף הרוש ויצא לאוויר כסינגל חדש ב׳צמאה׳: ״כִּי אֱלֹקִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה, וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ. וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ, וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ״.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה חסידים התאימו ניגון לפרק התהלים החדש שהרבי התחיל לומר באותה שנה – בהתאם למסורת שהגיעה אלינו מהבעל שם טוב, כפי שהזכרנו בתחילת הפרק.
ד"ר הררי: כאשר האדם קורא את הפרק 'שלו' בתהלים מדי יום במשך שנה, לומד אותו ומבין את המשמעות שלו – הדבר יכול ליצור בו התקשרות חדשה, הארה בחוויה של הפרק; כמעט בכל פרק אפשר למצוא התמודדויות, חוויות וסערות נפשיות חדשות.
כמובן, יש כאן גם סיכון: לא כדאי להתאים את הסערות שבפרק השנתי לכל חוויות החיים של אותה שנה, משום ששנה היא בהכרח ציר זמן ארוך ומורכב ביותר; עליות, ירידות, סערות, חוויות דומיננטיות יותר וכאלו שפחות. אבל עצם ההתקשרות לפרק אחד, בצורה מעמיקה, מקשרת את האדם לקדוש ברוך הוא דרך לשונו המיוחדת של דוד המלך, מחבר ספר תהילים, וזו התקשרות אחרת לחלוטין.
בניסן תשל"ב (1972) ציין הרבי את יום הולדתו ה־70. באותה שנה הוא ערך התוועדות מיוחדת, ולכבוד האירוע חיברו החסידים לפסוק ״בְּךָ ה' חָסִיתִי, אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם״, מפרק ע״א בתהילים, לחן ישן של רבי בן ציון הלברשטם (בעל ׳קדושת ציון׳) מבאבוב הי״ד.
הרב ג'ייקובסון: באותה שנה נערכה ב־770 התוועדות ענקית, אליה הגיעו המוני אורחים, בהם כמובן חסידי חב"ד מכל קצווי תבל. בהתוועדות הייתה התלהבות מיוחדת כאשר ניגנו את הניגון על הפסוק מהמזמור החדש של הרבי, "בך ה׳ חסיתי, אל אבושה לעולם" – זהו ניגון קצבי ביותר המעורר את הנפש בשמחה יחד עם השתפכות פנימית של יציאה מהגבלות הגוף והנפש הבהמית.
כמובן, המילים של הניגון מבטאות את האמונה הגדולה והעיקרית של החיים: כאשר האדם יודע ש"בך ה׳ חסיתי", שהוא מוצא את המחסה שלו בה׳ אלוקי ישראל – והרי ״טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בָּאָדָם, טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים״ – אז "אל אבושה לעולם", הוא יודע שלעולם הוא לא יצטרך להתבייש.
כך, מדי שנה, הלחינו החסידים ניגון חדש (או התאימו ניגון ישן) במיוחד לכבוד יום ההולדת. וכאשר הרבי חגג יום הולדת 83, בי"א ניסן תשמ"ה, הלחינו החסידיים ניגון על הפסוקים מפרק פ״ד בתהילים "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹקִים בְּצִיּוֹן. מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹקִים וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ״.
הרב ג'ייקובסון: זה היה מסר ששיקף את חזונו של הרבי: שורש האדם הוא באור אלוקי אינסופי, ולכן בכל יום הוא יכול לגדול, לצמוח ולשגשג עוד ועוד, ללכת מחיל אל חיל. מה שמילאתי היום הוא טוב מאוד, אבל מחר יש אפשרויות נעלות ונשגבות עוד יותר – עד ל״יראה אל אלקים בציון״. כיוצא בזה, בכל אחד מהניגונים שהולחנו לכבוד ימי הולדת הרבי היה מסר מרענן, מלא תקווה ושאיפה לעתיד מזהיר יותר, ובעיקר התעצמות פנימית עם ההבנה שכל אדם מסוגל ויכול למלא את שליחותו הגדולה בעולמנו.
תהיה פחות, תעשה יותר
אמרנו שיש מנהגים שונים ליום ההולדת שנועדו לייקר את היום הזה ולהפיק ממנו את הפוטנציאל המרבי בגדילה וצמיחה, אבל אולי העיקרי שבהם הוא פשוט לעצור, לערוך חשבון נפש על כל השנה שעברה ולקבל החלטות טובות לעתיד.
ד"ר הררי: לפעמים אנשים מבינים את הביטוי ׳חשבון נפש׳ כהלקאה עצמית. זה לא נכון. חשבון נפש הוא בדיקה היכן וכיצד אני יכול להשתפר. ברגע שאני לוקח את זה למקום של הלקאה עצמית, אני שוב מונע מעצמי לצמוח, כי אני ממשיך להתעסק בעצמי.
חשוב להבין זאת. לפעמים שומעים רעיונות בחסידות ומרגישים שהם דומים מאוד לרעיונות כלליים של ייעוץ. יש הבדל אחד משמעותי: שיטות המנטורינג, האימון, הקואוצ'ינג ואפילו הפסיכולוגיה החיצוניות – מטרתן להגדיל ולהעצים את האדם עצמו. אתה תהיה יותר מוצלח, תממש את עצמך יותר, תעשה יותר כסף… לעומת זאת, כל מה שמנסים ללמד אותך בחסידות הוא – תעשה מעצמך פחות. לא כדי שלא תהיה, אלא כי לא אתה העניין החשוב כאן בתמונה; השליחות האלוקית היא העניין החשוב. האמירה הזו לא שוברת את האדם, אלא זו הבנה שדווקא מאוד מרגיעה ומשחררת ועוזרת לו לבצע את שליחותו אל מול העולם בלי לחוש מאוים.
יום ההולדת מפתח לך את הביטחון העצמי והערך העצמיים לא רק ביחס לעצמך, אלא גם ביחס לעולם. כלומר, הוא עוזר לך לבטוח בפנימיות שלך ולהבין שבעצם העולם ממתין לטביעת האצבע שלך במסגרת השליחות שהוטלה עליך. וגם אם לפעמים לא מצליחים לראות או להרגיש כך, וגם אם נראה שמישהו מתנגד לך או ׳שם לך רגל׳ – זה לא באמת. מחכים לך. רק רוצים שתשחרר עוד כוחות, שתגדל ותצמח קצת.
פעם אחת בשנה, אם כן, ביום ההולדת שלנו – כל אחד בתאריך שלו – נחשוב על החיים שלנו ועל המשמעות שלנו בעולם. נשב להתוועדות עם חברים ובני משפחה, נקבל החלטה טובה לשנה החדשה, נשמח על הזכות שקיבלנו לבוא לעולם, נסתכל על חצי הכוס המלאה, וכל הזמן נתמקד בשינוי, שיפור והתקדמות מתמדת.
