בתקופה שבה חלקים מהמוזיקה הישראלית עדיין נעים בין ציניות, ריקנות ובריחה מהמקורות – יש אמן שבוחר ללכת כנגד הזרם. הוא משתמש בכלים הטכנולוגיים המתקדמים ובסגנונות החדשים ביותר, אך מטמיע בהם שמחה יהודית, אמונה ואופטימיות. המוזיקה שלו משלבת רוק ופופ עדכני עם אותנטיות יהודית, משולבת במסרים אמוניים, קליטים ומקפיצים.
בלי פרובוקציות או מניירות מיותרות, אביעד מביא לקהל מוזיקה חדשה ואיכותית, מלאה ברגש ובהודיה להשם. אט אט, במשך עשור, הוא בנה פורטפוליו עשיר של אלבומים וסינגלים שמתברגים בצמרת רשימות ההשמעות בישראל. הוא לא בא להפחיד אלא לחבק, לא לברוח מהמציאות אלא להאיר אותה באור פשוט, אור ישר.
הלהיט הגדול שלו, "יש לי אבא מלך" שיצא לפני כשנה, צבר כבר כ-3.5 מיליון צפיות ביוטיוב ורבבות אלפי האזנות באפליקציות השונות. כמות הצפיות וההאזנות מוכיחות כי הציבור בישראל מצביע באוזניים לאמנים שמביאים אופטימיות, שמחה ואמונה ולא רק עצב ודיכאון. יהיה אולי לא יומרני לומר, כי השיר הזה הוא הצהרת הזהות האמנותית שלו. הקצב הקופצני, הקליפ המבדח, המילים הפשוטות והישירות, כל אלו יחד מספרים את סיפורו של אביעד.
צייד משחר לטרף
אביעד דרף (41), תושב נחליאל, נולד ברחובות להוריו יאיר ודורית, גדל ברעות ולמד בישיבה התיכונית נר תמיד בחשמונאים. לדבריו, שש השנים הבאות שעשה בישיבת רמת גן עיצבו את דרכו הרוחנית, ועל גביהן הגיע החיבור לרבי נחמן ותורת ברסלב שהעמיק את עולמו הפנימי לאורך ולרוחב. "רבי נחמן", הוא אומר בכנות, "זה צדיק שאתה מרגיש שהוא מחזיק לך את היד ולא עוזב לאורך כל הדרך, גם בעליות וגם בירידות".
גם כיום, לצד העשייה המוזיקלית הרבה, הוא שומר על צלמו החסידי. "אני מקפיד כבר שנים רבות על מקווה ותיקון הכללי כל יום, לימוד בספרי רבינו – ספציפית עכשיו ליקוטי הלכות של רבי נתן – וגם בלימוד הלכה אני שומר בשיניים על פרק ברמב"ם היומי.
"לגבי התבודדות, זו מלחמה של ממש. יש ספסל ביער, מחוץ לנחליאל, שאני משתדל לשבת עליו שלוש פעמים בשבוע. אני יודע שיישוב הדעת שלי בא משם, השמחה והאמונה שלי באות משם, וגם היצירה שלי. דווקא בגלל שהערך של זה הוא כל כך גדול, יש לי יצר הרע גדול נגד זה…".
אביעד, בוא נתחיל מההתחלה. מאיזה גיל אתה כותב ומנגן?
"אני חושב שהכתיבה תמיד הייתה קיימת אצלי, מגיל צעיר מאוד", מספר אביעד. "אני זוכר איך בתור ילד קטן, סבתא הייתה יושבת לידינו, הנכדים, ושרה לנו שירים מיוחדים. עד היום אני זוכר את המנגינות ואת המילים המיוחדות. עבר זמן עד שהבנתי שאני היחיד שמכיר את השירים הללו, ושאלו לחנים מקוריים שלה…".
"בתור נער הייתי כותב חמשירים ארוכים או חרוזים קצרים. בימי ההולדת של חברים או באירועים משפחתיים, תמיד היו מטילים עלי לכתוב או להלחין משהו מקורי לאירוע.
"הנגינה הגיעה בשלב מאוחר יותר. כשהייתי בן 20 לערך, אשתי היקרה התחילה ללמד אותי לנגן בגיטרה. באותה תקופה גם התחלתי לעבוד עם נוער, ואז הרגשתי איך השירים 'מגיעים' אלי. בשעות הלילה הייתי יושב ומדבר עם נערים, ופתאום התחלתי להרגיש איך מתוך הדיבורים ופתיחת הלב באים השירים…".
"בכל יום אני מקפיד לומר את התיקון הכללי, המכיל עשרה מזמורי תהילים שהם כנגד עשרה מיני נגינה. יש בי אמונה גדולה שהמנגינות והמילים של השירים שלי מגיעים אלי בזכות זה".
למי שלא נמצא שם קצת קשה להבין את זה… איך זה עובד, איך נולד שיר?
"זו שאלה שיש עליה כל כך הרבה תשובות, וכולן נכונות". לדברי אביעד, כל שיר נוצר בצורה אחרת, ולכל שיר דרך משלו: "בתחילת הדרך שלי במוזיקה, השירים היו באים אלי בשעות ההתבודדות. הייתי יוצא לשדה או ליער עם הגיטרה, ושם בשקט של הטבע, הרחק משאון העיר ומאנשים, הייתי מתחיל לכתוב ולנגן. היום השירים שלי באים מהרבה כיוונים, ואני מכנה את עצמי כ'צייד של משפטים ומנגינות'. אני מוצא את עצמי הולך ברחוב ופתאום שומע איזה משפט יפה, אני עוצר וכותב אותו. תוך כדי סידורים מתחילה להתנגן לי מנגינה בראש, אני עוצר ומקליט אותה בטלפון…".
"כיום יכול להיות מצב", ממשיך לתאר אביעד, "שאנחנו יושבים באולפן תוך כדי עבודה על שיר אחר לגמרי, ופתאום מגיע איזה שיר או שנולד רעיון חדש. מספיק איזה קצב או תו שנוגע בך, ומשם זה זורם. היופי במוזיקה הוא שאתה יודע איפה אתה מתחיל, אבל לא תמיד יודע היכן זה יסתיים. יש לי בראש כיוון או מחשבה לאן השיר הולך, ואז תוך כדי תנועה הוא משתנה ויוצאת ממנו מנגינה אחרת לגמרי. בסוף השיר לוקח אותך למקום בו הוא צריך להיות.
"כמו שאין מוקדם ומאוחר בתורה, גם בהלחנת וכתיבת שיר זה כך. אני יכול להתחיל לכתוב את הפזמון ורק אז לבנות סביבו את הבתים. בשירים מסויימים הבתים נכתבו בהפרש של חודשים רבים".
"אני רואה את זה כמו מזמורי התהילים", מסכם אביעד. "כידוע, יש בהם שני סוגים: לדוד מזמור, או מזמור לדוד. גם אצל נעים זמירות ישראל היו שירים שהתחילו מלמעלה, ב'אתערותא דלעילא' – מזמור לדוד, והיו פרקים שנכתבו דווקא אחרי התעוררות של דוד מלמטה – לדוד מזמור".
על מה אלוקים יושב?
איך אתה מסתכל כיום על השירים הראשונים שכתבת?
נראה שהשאלה הזו מעוררת באביעד התרגשות קלה: "לפעמים אנשים עוקבים אחריך, רואים את מיליוני הצפיות בשירים השונים, וחושבים שהכל הגיע בקלות וכך היה תמיד. אבל זו דרך ארוכה ואיטית, שרק אחרי התמדה ארוכה אתה מגיע להצלחה ופרסום.
"לפני כעשור לא היה מקובל לשחרר סינגלים באפליקציות, ועדיין היינו עובדים על הפקת דיסקים. האלבום הראשון שהפקנו נקרא 'לכבודך', והיו בו כמה שירים טובים: 'בלדה לכופר' – שיר רוקיסטי משהו, שהיה פורץ דרך בזמנו במילים הישירות שלו: 'אין יהודי שהוא כופר'. אז לא היה קידום ברשתות החברתיות כמו היום, והשיר תפס בגלל המקוריות שלו".
ומראשון לאחרון – מה הסיפור של הלהיט החדש שיצא לקהל לאחרונה?
אביעד מחייך כשאני פותח את היוטיוב ורואה שהשיר 'בוקר טוב – טאטע טנקיו' צבר 1.6 מיליון צפיות בתוך חודש! יש סיבה טובה למה הקהל עף על השיר הזה, ואם תקשיבו לו – תבינו גם אתם. "זה בדיוק מה שעם ישראל צריך בימים האלה", אומר אביעד, "שיר שמלא בשמחה ובהודיה על כל דבר שיש לנו בחיים. בשנתיים האחרונות, כולנו לומדים להסתכל על הדברים הפשוטים שיש לנו בחיים, על אוויר טוב ושמש חמימה, על הארץ הטובה שיש לנו ועל המשפחה.
"הדבר הראשון שיהודי עושה כשהוא קם בבוקר זה – 'מודה אני'. מיד אחרי נטילת ידיים, אני מפזם לי את השיר הזה: "בוקר טוב! היום הולך להיות מושלם! קמתי על הצד הטוב, ונראה לי שאני מוכן!". כשיהודי קם בבוקר ומיד מתמלא באמונה שיהיה לו יום טוב, השם יתברך מזמן לו את זה. כשאתה אומר את זה במילים – היום יהיה לי יום טוב, זה מכניס אותך לחשיבה חיובית וזה 'מרים' לך את המשך היום".
"החובה שלנו היא להגיד 'טאטע טנקיו'", ממשיך אביעד, "לדעת לומר תודה להשם על כל רגע ורגע. זה דבר עצום שלימד הבעל-שם-טוב. הוא דרש כך את הפסוק 'ואתה קדוש – יושב תהילות ישראל': על מה השם יתברך 'יושב'? על התהילות שלנו, על אמירת ברוך השם ובעזרת השם.
"אני מרגיש מאושר על כך שזכיתי לגרום ליהודים לומר כל יום 'טאטע טנקיו'. השיר מושמע המון מעל גלי האתר, במשדרים שונים בתחנות הרדיו. הוא גם הגיע לרשימת השירים הנשמעים בספוטיפיי, והכי כיף – אני מקבל המון תגובות שזה נהיה שיר שמושמע בשעת הצלצול בבתי ספר רבים…".
המוח נפגע, השיר נשאר
בטח שמעת אלפי סיפורים קטנים וגדולים על ההשפעה של השירים שלך. שתף אותנו ברגע אישי של מאזין.
"לפני תקופה הופעתי בבת מצווה של נערה צעירה שהשתחררה משיקום ארוך. קודם לכן, אמה של הנערה יצרה איתי קשר וסיפרה לי כי היא עברה מחלה קשה – קריעת המפרצת במוח, וכחלק מהחוויה הקשה היא איבדה את הזיכרון שלה… אבל דבר אחד היא זכרה – את השיר 'יש לי אבא מלך'. לכל אורך תקופת המחלה והשיקום היא הייתה מבקשת שינגנו לה את השיר והייתה מפזמת אותו. בסיום השיקום, שארך כשישה חודשים, נערכה לה מסיבת שחרור במרכז הרפואי, וזה היה השיר שפתח האירוע.
"כמובן, כשהאמא סיפרה לי את הסיפור המרגש", מספר אביעד, "קפצתי על ההזדמנות ובאתי לראות במו עיניי את הנס. הופעתי בבת המצווה שלה, וכמובן שהשיר 'אבא מלך' היה גולת האירוע.
"הרגשתי שיצאתי מחוזק מהמסיבה הזו הרבה יותר מכך שבאתי לחזק", הוא מסיים. "הבנתי כמה כוח יש למוזיקה. שיר שאתה יושב לבד וכותב, יכול להחזיק בנאדם שלא מכיר אותך, בשעה הכי קשה שלו, כשהוא שואב כוחות מהמילים ומהמנגינה שלי".
זה באמת מדהים שהשירים עושים את דרכם בצורות שונות ומשונות. מה ידוע לך על השמעה לא שגרתית שכזו?
"במהלך השנים זכיתי להופיע באולמות ענק ובבמות קטנות, באירועים משפחתיים אינטימיים או בהופעות צבעוניות. אבל יש זיכרון אחד קטן שתפס אצלי מקום מיוחד בלב. לפני תקופה סיפרו לי על ילדה באחד היישובים שהתייתמה מאמה, לא-עלינו, ובהלוויה היא ביקשה שישמיעו את השיר שלי – 'אמא, תודה'. הופתעתי מאוד לשמוע, כי זה שיר רגאיי קצבי ושמח: "רק רציתי להגיד לך תודה, אין אחת כמוך בכל העולם", לא שיר שהייתי מצפה לשמוע בהלוויה… אבל מהתיאור של הנוכחים שמעתי שכל המשתתפים בני היישוב שרו יחד עם הבת היתומה, והיה ממש חשמל באוויר. זה העידוד שהילדה הקטנה הייתה צריכה לקבל ברגע הכי קשה בחיים שלה.
"מספר חודשים מאוחר יותר הזמינו אותי להופיע באותו ישוב, והילדה הייתה שם בין הנוכחים. הקדשתי לה במיוחד את השיר הזה, וזה היה עבורה רגע מרגש ומפתיע. בכלל, לפעמים יש משהו מיוחד דווקא במופע קטן ומשפחתי־קהילתי, כזה שיכול לרגש אותי יותר מאשר הופעה על במות ענק מול אלפי צופים".
מעט שירים דוחים הרבה עצב
בשנתיים וחצי האחרונות עם ישראל דוהר ברכבת הרים של רגשות. מלחמה, חללים, חטופים, ניצחון, חזרת השבויים, אויבים שקורסים. הכל כמו מערבולת גדולה של רגשות מעורבים, שמחה ואבל, שפל וגאות. קולות מסויימים בתקשורת ובציבוריות הישראלית מנסים תמיד להסתכל על החלקים הפחות משמחים ופחות מוצלחים במערכה, אבל הציבור – עם ישראל – מחפש בימים הללו דווקא דברים שירוממו את הרוח.
המלחמה וכל מה שבתוכה הייתה למעשה חלק מרכזי ב'התפוצצות' שלך כמוזיקאי…
"בהחלט, אפשר לומר שה'התפוצצות' כזמר מוכר התחילה דווקא בימי המלחמה. אני זוכר שבימים הראשונים נכנסתי לאולפן עם בני המתוק חס"ד – איתו יש לי השראה מיוחדת בכתיבה ונגינה – וכתבנו את השיר שהפך ללהיט, 'עם ישראל חי'. זה שיר שמעניק אופטימיות ושמחה, והוא הגיע ממקום פנימי של שליחות – לתת לעם ישראל את זריקת העידוד הזו. השיר הגיע לעשרות אלפי האזנות והושמע ימים רבים ברדיו.
"אני מאוד מחובר למילים של הפסוק 'יתרון האור מן החושך'. דווקא מהמקום של המוות והקושי שחווינו ב-7 באוקטובר, עם ישראל צומח ומרים את ראשו. העצב העמוק יכול לעורר את הלב וגורם לנו להיאחז בשמחה".
באופן אישי, אתה מרגיש שה-7 באוקטובר גרם לך לשינוי מוזיקלי?
"אני חושב ששמחת תורה תשפ"ד גרם לעם ישראל לשינוי מוזיקלי. העם זקוק היום לשמחה, לגירוי של האמונה, לרצון להתחבר למשהו שהוא גדול מאיתנו, אחרת, בשביל מה אנחנו נלחמים כאן? הצורך של העם בשמחה האיר את הנקודה הזו אצלי, ועורר אותי להוציא שירים שמחים יותר שמפיחים תקווה. אני מרגיש בכל מקום שיהודים מתחזקים ומתעוררים באמונה ואהבה לבורא עולם, וזה הדבר שהכי משמח אותי – להיות השליח שלו להגביר את השמחה בעם.
"בשנה האחרונה לא עובר יום בלי שאני מקבל הודעות, תמונות וסרטונים של אנשים ששומעים את השירים שלי – בבתי ספר, ברחוב, בעבודה, במגוון רחב מאוד של גילאים וקהלים שונים. אנשים כותבים לי משפטים כמו 'כמה שמחה הכנסת אלי הביתה בזכות השירים שלך!' ואני תמיד מייחל שאזכה להמשיך ולשמח את עם ישראל כמה שיותר".
עניין של תדר
אם לא הבנתם עד כה, יש באביעד שמחה יוקדת שנובעת ממקום עמוק של אמונה בהשם יתברך. כשאנחנו מנסים להבין מה עומד מאחוריה והאם היא תמיד הייתה שם, השיחה עוטה רושם רציני יותר.
"השמחה", מבהיר אביעד מיד, "תחילתה מבחירה, וסופה מתנה. שמחה אין פירושה התעלמות מקושי או כאב, וכמובן היא לא מייצגת הוללות וריקנות. אצל כל יהודי יש מקומות בהם מורגש יותר ה'לב נשבר', ואנחנו לא צריכים לטאטא את המקום הזה. בלב יש חדרים, חלקם מכילים שמחה וחלקם עצבות, והכאב הוא כמו ים שאין לו סוף. השאלה היא – מה אתה בוחר לעשות עם זה?
"כמובן, גם אני בתקופות שונות ובזמנים מסויימים הייתי ועודני במקום הזה, אבל יש רגעים שבהם אתה צריך להחליט האם אתה בוחר בשמחה. כל יהודי צריך להסתכל סביבו ולראות עולם מלא במיליארדי אנשים, גלובוס עצום של חי צומח ודומם, ולהבין שהוא חלק מהמפעל של הקב"ה. ממה אני עצוב, ממשהו שחסר לי? מישהו חייב לי משהו? על כל דבר הכי קטן אנחנו צריכים להגיד תודה ענקית להשם! ברגע שיהודי מבין מה התפקיד שלו בעולם, הוא מודה על ידו הפתוחה המלאה הקדושה והרחבה, שנותנת לנו מטובו הגדול בכל מה שאנחנו צריכים.
"כאשר בוחרים בשמחה ומתמקדים בטוב, זה משנה לנו את כל אורח החיים. כשהעצבות נופלת והכאב מתגבר – אתה צריך להסתכל על עצמך במראה ולשאול: אני אצלול עכשיו לתהומות האלה, זה יגרום לי לחיות בתחושה טובה יותר? זה יעזור לי להיות אדם יותר טוב? אבא או בעל טוב יותר?
"כשבוחרים בשמחה", קובע אביעד, "השמחה מחיה אותנו בחזרה. את העיקרון הזה אני מנסה להביא בשירים שלי, לא רק במנגינה או במילים, אלא באנרגיה. לפעמים אמן מסוגל להעביר למאזינים שלו דברים שהוא אפילו לא אמר. משהו בתדר וברוח שהוא משדר – עובר הלאה".
תעזור לנו להגדיר – מה שמח אצלך בשירים, הקצב או המהות?
"מה שאני אוהב במוזיקת רגאיי", משתף אביעד, "זה הסגנון הקליל והקופצני, שישר כשאתה שומע אותו אתה מתחיל לזוז במקום ולקפוץ. אך יחד עם זאת השמחה היא פנימית ומהותית, וזריקת האנרגיה האמיתית מגיעה בכלל מבפנים. כשיהודי מעמיק ורואה כמה טוב השם, הוא נהיה שמח מבפנים. הניצוץ כבר בוער, והמוזיקה השמחה רק מביאה את השמחה הזו לידי גילוי.
"אני מקבל על כך הרבה תגובות ממאזינים שאומרים לי: 'אביעד, אתה שר בשירים שלך על הרבה נושאים: רוחניים, אקטואליים, יום-יומיים. אתה לא בהכרח כותב מילים על שמחה, אבל מרגישים בקצב ובמילים את השמחה וההודיה שיש לך בלב'. מבחינתי, זו בדיוק העבודה שלי, ואם אנשים שמים לב לזה – זה הדבר שהכי משמח אותי.
"אני רואה ילדים קטנים שמחייכים ומדקלמים את הפזמון שלי, ואפילו מחקים את הקליפים שלי… בהתחלה היה לי יצר הרע ואמרתי לעצמי: 'האם אני זמר של ילדים?…' אבל כיום אני רואה את הזכות הגדולה, שבזכותי ילדים קטנים ונערים – שהם עדיין 'דף חלק' שניתן לכתוב עליו סיפור טוב, חיים את היום-יום שלהם בשמחה ובאופטימיות".
מקלפים מסכות
את הריאיון עם אביעד אנחנו מקיימים בערב ראש חודש אדר, בו "מרבין בשמחה". למרות שאביעד מרבה בשמחה במהלך כל השנה, הוא מזכיר לנו שלשמחה של חודש אדר וחג הפורים יש משמעות מיוחדת: "שמחה אמיתית של יהודי מגיעה מהמקום של מחיית עמלק. אי אפשר להיות שמח באמת כל עוד נשאר לנו עמלק קטן בלב, כזה שמנסה כל הזמן לקרר אותנו מכל דבר של קדושה.
"את מחיית העמלק – העמידה באתגרים של החיים – אי אפשר לעשות בלי שמחה. זה עובד ביחד! כל אדם שרוצה לעשות שינוי בחייו יצטרך לצאת לקרב עם חיוך ענק ושמחה במעלה הדרך. ולכן השמחה של חודש אדר היא שמחה פנימית יותר, שמחוברת למלחמה של הנפש האלוקית בעמלק".
"השמחה של חודש אדר מתנקזת ומתעצמת ביום הפורים. זו הזדמנות של כל אחד ואחת להיות מי שהוא, בלי מחיצות ובלי חסמים. נותנים לך לגיטימציה להיות מי שאתה – לא תיקח את זה? ולכן אני חושב שאנשים אוהבים את פורים, כי הם מרגישים סוף סוף שהם יכולים להיות מי שהם באמת, בלי כל ה'דאווין' ו'מה יגידו'…
"אצלנו בברסלב יש ענין מיוחד לצאת להתבודדות בליל פורים, לאור האמרה של המלך לאסתר: 'מה בקשתך – וינתן לך'. זו תחושה מיוחדת, אחרי קריאת המגילה ואמירת 'לחיים', לצאת ולפגוש את המלך שנדדה שנתו ולבקש ממנו מתנות לאביונים. ריבונו של עולם מקיים את ההלכה 'כל הפושט יד – נותנים לו', וזו הזדמנות לכל אחד לבקש מעומק הלב את מה שהוא צריך, ויותר מכך – שהשם יתן לו גם את מה שהוא לא מבקש, כמו שאומר דוד המלך בתהילים: 'יהיו לרצון אמרי פי, והגיון ליבי לפניך' – גם מה שלא ביקשתי בפה, אלא נמצא במעמקי הלב שלי. זה הכוח של חג הפורים".
פורים הוא חג שמדליק את כולנו, ובוודאי את מי שיש לו נפש של אמן. יש לך זיכרון פורימי מיוחד?
"אני זוכר איך באחת מסעודות הפורים מצאתי את עצמי יושב ומחבק את תמונתו של האדמו"ר מפיאסצנה… מעשה שהיה כך היה: ישבתי בסעודת פורים אצל חבר קרוב. היינו לאחר התבודדות עמוקה בליל החג, ובשיאה של קיום מצוות משתה ושמחה. פתאום קלטתי את תמונתו של האדמו"ר התלויה על הקיר במרכז הסלון.
"כידוע, אותו צדיק חי בתקופת השואה בפולין. עם פרוץ המלחמה הוא נלכד בוורשה, ומהפצצות הגרמנים נהרגו בנו, כלתו וגיסתו, ובהמשך גם אימו. למרות כל זאת הוא סירב להצעות בריחה שונות, ואמר שהוא לא יכול לעזוב את צאן מרעיתו… בתקופת המלחמה המשיך האדמו"ר להילחם על קיום המצוות בגטו, דאג למקווה טהרה ולמצות בחג הפסח, ודרשותיו המאלפות קובצו לספר 'אש קודש'. בהמשך נלקח האדמו"ר למחנה ריכוז, ושם נרצח על ידי הנאצים הארורים.
"באותו רגע בחג הפורים, הסתכלתי על תמונתו ואמרתי לעצמי: 'הצדיק הזה שכל את בני משפחתו, הוא היה יכול להינצל ולברוח מציפורני הנאצים, ולמרות הכל הוא המשיך ופעל בסביבה שלו כדי שלאחיו היהודים יהיה יותר טוב!…'. לא התאפקתי, הורדתי את התמונה מהקיר ופשוט חיבקתי אותה שעה ארוכה בסעודה. באותם רגעים הבנתי שלנו, כיהודים, יש כוח עצום לקום ולהתעורר גם אחרי ובתוך מסע רדיפות נוראי. אז תגיד לי, כשאנחנו יושבים לבטח בארצנו, איך נוכל ליפול לדכדוך ולעצבות, במקום לשמחה ולפעולה?"
אביעד, אתה מרגיש שהגשמת את החלומות שלך? יש לך עוד מה לחלום?
"השאיפה שלי היא שאזכה להכניס רוח טובה לכל אחד ואחד מהם. אם זה בבית, באוטו או בדרך לעבודה, למבוגרים וצעירים. שכל אחד ששומע את השירים שלי יקבל מהם 'דלק' להמשך הנסיעה ברכבת החיים, להתרומם לפחות סנטימטר אחד מעל הקרקע.
"אני מלא שבח והודיה בכל יום לקדוש ברוך הוא שזיכה אותי להגיע לאן שהגעתי, ועדיין – יש לי חלום אישי, להצליח פעם אחת לראות את כל מי ששומע את השירים שלי באולם אחד. אני, הם והלהקה – מביטים אחד לשני בעיניים ושרים יחד את השירים…".
לסיום, שתף אותנו ברגע של 'מאחורי הקלעים' באולפן.
את הלהיט 'יש לי אבא מלך' כתבתי כשהייתי באמצע ההפקה של השיר 'לחיות'. באחד הימים ישבנו באולפן והתחלנו לעבוד על השיר. לרגע אחד הורדנו את הווקאל מהשיר, ופתאום אני והמפיק מתחילים לזמזם מנגינה שהפכה להיות הפזמון של 'יש לי אבא מלך'. ישבנו וכתבנו בסשן אחד את השיר, מתחילתו ועד סופו, כמו אש שירדה ברגע מהשמים. הכל התחבר לי פתאום, המילים והמנגינה, כאשר כל היצירה הזו נבנתה כשבכלל באנו לעבוד על שיר אחר לגמרי. התחלנו באותו סולם ובאותם אקורדים, אבל התוצאה הייתה שיר חדש ושונה. זו הטעות הכי טובה שעשיתי אי פעם בחיים…".
לכם, הקוראים, זה כבר ברור: טאטע, טנקיו!
