היה זה לפני קצת יותר מתריסר שנים. במהלך לידת בתו של המוזיקאי עמית יצחק, שהיה באותם ימים בתהליך התחזקות, היו רגעים בהם ליבו החסיר פעימה. במשך דקות ארוכות הייתה התינוקת ללא דופק, כאשר אנשי הרפואה עמלים להחזיר אותה לחיים. באותם רגעים גורליים קיבלו עמית ואשתו על עצמם קבלות טובות כדי שבתם תיכתב לחיים, כשעמית החליט להתחזק במצוות ציצית.
"בדיעבד התברר לי שללבוש ציצית כל היום זה קצת כבד עלי, ולכן לקראת ראש השנה ביקשתי לעשות התרת נדרים", הוא משחזר בשיחה עם 'קרוב אליך'. "כשישבתי עם בית הדין ונכנסנו לעומק הפרטים, הגענו למסקנה שאי אפשר להתיר את הנדר וכך נשארתי עם הציצית…".
ארבעה חודשים מאוחר יותר, לילה לפני ההופעה הראשונה שלו ב'צמאה', הוא חווה דה ז'ה וו. "באמצע הלילה אשתי העירה אותי נסערת כולה לאחר שהבחינה שהבת שלנו, בת ארבעת החודשים, לא נושמת", חוזר עמית לאותם רגעים מצמררים. "נתתי צעקה מכל הלב, והיא חזרה לנשום. למחרת הייתי עדיין נסער מהטלטלה הגדולה שחוויתי, אבל לקראת העלייה על הבמה חיליק פרנק התחיל לעשות איתי 'לחיים' ועוד 'לחיים', עד שנרגעתי מהטראומה ונכנסתי לאווירת החג שעוד לא הייתי רגיל אליה… תוך כדי, אשתי התקשרה אליי וסיפרה שפתחה את ספר 'היום יום' בתאריך של י"ט כסלו וראה שמובאת בו הוראה וחיזוק בעניין מצוות ציצית. מאז הפך י"ט כסלו להיות 'חג הגאולה' המשפחתי שלנו, כאשר החגיגה המורחבת נמשכת שבוע ימים בבנייני האומה במסגרת אירועי 'צמאה' בהם אני זוכה להיות שותף".
ה', למה פרופיל גבוה?…
כאמור, את דמותו הנמרצת של עמית יצחק, על כיפתו הגדולה ופאותיו הארוכות והרחבות, תוכלו לראות בירכתי הבמה בשלל מופעי 'צמאה', כשהוא מלווה בנגינתו את האמנים ופורט על מיתרי הגיטרה כמו גם על מיתרי הנפש של ההמונים, ומסייע להם להתרומם טפח מעל הקרקע. במשך השנה הוא מתחזק קריירה מוסיקלית מרשימה יחד עם האמנים המובילים במוזיקה היהודית, כמו ישי ריבו, שולי רנד, אביתר בנאי ועוד רבים וטובים. אך לא תמיד הוא היה שם, בעולם היהודי־חסידי. דרך ארוכה ומפותלת ציפתה לו עד שהגיע למקומו הנוכחי.
עמית יצחק נולד וגדל באשדוד, בה התגורר עד גיל 13, אז עבר עם משפחתו להתגורר בבת ים. "גדלתי בבית חילוני למהדרין", הוא מתאר. "אמנם לא הייתה כפירה, אבל גם לא יותר מדי זהות יהודית. הקשר שלי עם היהדות באותם ימים היה דרך הצד העיראקי של אבא שלי. המשפחה שלו הייתה באה אלינו לליל הסדר, אותו היינו חוגגים כדת וכדין. שם נקודת היהדות הייתה מתעוררת פעם בשנה, אבל חוזרת לתרדמה בשאר ימות השנה".
המפגש הראשון והמהותי שלו עם עולם היהדות, היה סביב הבר־מצווה של אחיו הגדול ממנו בשבע שנים. "הייתי בסך הכל ילד בן שש, אבל פתאום זה טלטל אותי. הרב שאולי מאשדוד לימד אותו לבר מצווה. הוא היה דמות מרשימה והתחלתי לשאול כל מיני שאלות, אבל רק לקראת הבר־מצווה שלי התחלתי לבדוק בעצמי את היהדות באופן מעשי יותר. אחד האירועים שדחפו לזה, היה הפטירה של סבא שלי. בשבעה שלו הגיע חכם ספרדי שהעביר שיעורים וזה דיבר אליי. קיבלתי חיות מזה. בבר מצווה קיבלתי דחיפה נוספת, וכמו כן היו לי שני חברים דתיים שהזמינו אותי לחגיגות הבר מצווה שלהם, כך שנכנסתי ממש לעניינים".
למרות ההארה הגדולה והרצונות העמוקים, גיל הנעורים ניער אותו, המעבר לבת ים עשה אף הוא את שלו והחלום הגדול נגנז לעת עתה. "יחד עם זאת הייתי מניח תפילין, וגם אומר תהילים מספר קטן שתמיד היה איתי. למעשה, במשך תקופה ארוכה הייתי במעין רצוא ושוב מול הקב"ה. כך למשל, פעם בחודש הייתי מגיע עם אחי לקבר דן בן יעקב, לתיקון שערך הרב שמואל שמואלי".
לכל אורך הדרך, כבר מגיל צעיר ליוותה אותו המוזיקה. "שמענו הרבה מוזיקה בבית. אמי ניגנה באקורדיון והיה בבית תמיד אורגן. אני הקטן מבין ארבעה אחים. את שלושת הגדולים שלחו הוריי ללמוד נגינה, אבל כשראו שלא יצא מזה כלום – אותי כבר לא שלחו לשום חוג… באופן מפתיע, דווקא מבין הארבעה אני יצאתי מוזיקאי", הוא מחייך. "הייתה גם גיטרה בבית, אבל ארך זמן לשכנע את ההורים לשלוח אותי לחוג, עד שבסוף זה קרה.
"לפני הצבא, רציתי להתקבל ללהקה צבאית ולא הצלחתי בגלל שהפרופיל שלי היה גבוה מדי. בתפילות שלי על קבר דן בן יעקב הייתי אומר לקב"ה: 'אני לא יודע איך תעשה את זה, כי אין לי תקן והפרופיל שלי הוא 82, אבל אני מבקש ממך שיאפשרו לי להיבחן ללהקה הצבאית'. יום אחד, ממש כמה ימים אחרי אחת התפילות הללו, התקשרו אלי ממדור הפקה בחיל החינוך ובישרו שהבקשה שלי אושרה. כך התחלתי להרגיש טעם בתפילה. הרגשתי שיש כאן משהו אמיתי. אם כי, לצערי, בצבא לא מצאתי את עצמי מהבחינה הזאת".
קפיצה מעל התפר
עם השחרור מצה"ל, החל עמית להשתלב בתעשיית המוזיקה, "אך הצימאון הרוחני שלי עדיין לא קיבל מענה", הוא מתאר. "באותה תקופה, אחד האחים שלי התחיל להתחזק, והתחלנו ללמוד יחד. כך שמענו לראשונה על רבי נחמן מברסלב. כשהגיע ראש השנה, כבר היה לנו ברור שאנחנו רוצים לנסוע לאומן. אך למעשה, ה' יתברך סובב את הסיבות שנגיע לשם רק אחרי שנתיים. נסעתי לאומן ראש השנה וחטפתי 'זץ'. הרגשתי שהגעתי הביתה. באתי לקבל עזרה עם לב פתוח, ודברים התחילו לזוז אצלי. די מאסתי בחיים שהיו לי עד אז. כבר באומן קיבלתי על עצמי החלטה שכשאני חוזר לארץ הכל משתנה".
עם ההגעה ארצה, עדכן עמית את האמן איתו הופיע במשך תקופה ארוכה כי דרכיהם נפרדות, בין השאר בעקבות סוגיית העבודה בשבת. "התחלתי עם עצמי מסע ארוך של רצוא ושוב, בדיוק כמו בשירים של שולי רנד", הוא מחייך. "עד שהתחתנתי. זה איפס אותי. לאשתי הייתה סבלנות כלפיי. למרות שהיא מגיעה מבית דתי במקור, היא הבינה שאני הזיווג שלה. בהתחלה כנראה לא מספיק האמנתי בכוח התשובה שלי, וזה היה נראה לי כמו פערים מנטליים גדולים מדי ולא הבנתי למה לה להסתבך עם זה. אבל הקב"ה לא ויתר לנו, ומאז אנחנו צועדים יחד במסע התשובה".
הרצוא ושוב בו היה נתון המשיך לתוך חיי הנישואין. "הייתי מניח תפילין מדי יום, אבל בשלב מסוים חזרתי לעבוד בשבת. לקח לי זמן עד שנסגרתי על הנושא של הפסקת העבודה בשבת באופן מוחלט. בסוף זה קרה, אבל כנראה הייתי צריך לעשות על זה מסירות נפש כמו שהקב"ה אוהב…", אומר עמית ושוב מחייך. "באותם ימים היו לי ברוך ה' כבר שני ילדים, אשתי הייתה דתיה ורק אני נשארתי על התפר. לא היה לי מספיק ביטחון".
במה זה התבטא?
"עיקר הפרנסה שלי הייתה מעבודה עם אמנים חילוניים ותוכניות טלוויזיה. אמנם השתתפתי קצת בהקלטות לאלבום הראשון של שולי רנד", הוא מציין, "אבל מעבר לזה – לא היה לי אף לקוח מעולם המוזיקה הדתי. לא ראיתי איך ה' מצליח לפרנס אותי בתחום שלי. ואז הבנתי שהתפקיד שלי כעת הוא להביע הצהרת כוונות כלפי שמייא. כמנהג ברסלב, הייתי עושה 'פגישת התבודדות' עם הקב"ה מדי יום. מדבר איתו, שותק איתו, מנגן לו. העיקר להיות איתו. בין הדיבורים שנפתחו לי אמרתי לו: 'ריבונו של עולם, אני מכיר את המצב שלי. אבל תדע שאני רוצה לשמור שבת ולא יודע איך. תן לי את העזות דקדושה לעשות את הצעד הזה'. במבט לאחור זה נראה לי מצחיק, אבל בזמנו זה היה ממש נושא כבד".
ארך זמן מה עד שהגיע ההכאה בפטיש לתהליך התשובה בו פסע עמית לאיטו במשך תקופה ארוכה. אחרי לבטים ארוכים הוא החליט לקפוץ למים, יהיה אשר יהיה. "באחד הימים, כשסיימתי את ההתבודדות ביער, עשיתי שני טלפונים לשני הלקוחות הגדולים שלי והודעתי להם שהחגיגה הסתיימה. מאז, במשך חצי שנה, בכל פעם שהייתי חותך את הסלט לסעודת שבת, הייתי בוכה מהתרגשות והודיה על כך שהקב"ה פדה אותי. בהתחלה הייתי מביא מחליף לשבתות, עד שבסופו של דבר הפסקתי לעבוד לגמרי. מאז החיים שלי נהיו מאושרים", הוא מתאר. "בהמשך, ה' לא הפסיק לגלגל סיבות כדי לפרנס אותי, ועוד יותר טוב ממה שהיה לי עד אז.
"בתחילת הדרך, רוב האמנים שעבדתי איתם בתחום החול קיבלו את העובדה שאני לא עובד בשבת, אבל כל הזמן התפללתי לה' שיזכה אותי לנגן ניגונים של קודש", הוא משתף. "גם אחרי שהפסקתי לעבוד בשבת לא מצאתי את עצמי בתוך התעשייה. האווירה לא הייתה מה שחיפשתי. זו לא הייתה הסביבה שאפשרה לי לצמוח מבחינה רוחנית – עד שהקב"ה סובב שאפגוש את נאור כרמי. זה קרה בהופעה מתחלפת, כשהגעתי לנגן עם שולי רנד. באתי לעלות על הבמה, ונאור בדיוק ירד ממנה. 'אני חייב לדבר איתך', הוא אמר. 'יש איזה פרויקט שאני רוצה שתשתתף בו'. החלפנו טלפונים, וכשדיברנו התברר שהוא מדבר על 'צמאה'".
לוקסוס של בעל תשובה
"לפני יותר משתים עשרה שנה התחלנו לעבוד על אלבום הניגונים הראשון, ואז הוא עדכן אותי שיש גם הופעה", משחזר עמית. "זאת הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם י"ט כסלו. זה הביא לי ממש רפואת הנפש. פתאום מצאתי את עצמי באירוע מוזיקלי שהוא כולו קודש, וזה היה מבחינתי תשובה על פסטיבלים אחרים שעשיתי, רק שהפעם הקב"ה הוא הכוכב… בנסיבות ההן, גם דרך 'צמאה' וגם דרך פרויקטים אחרים שעשיתי, הכרתי את ישי ריבו. הקלטתי לו אלבום, ובהמשך גם הוא היה חלק מ'צמאה'. אלה שני פרויקטים מרכזיים בהם ה' פינק אותי מבחינה רוחנית. זה היה מעבר לחלומות שלי. כשעשיתי מבחינתי את הצעד של מסירות נפש על השבת, לא יכולתי לדמיין שהקב"ה יבריג אותי ככה לתוך התעשייה – לא סתם בעבודות כשרות אלא בעבודות מהודרות".
תופעה מוכרת במופעי 'צמאה' היא שעוד לפני שהאמנים והנגנים עולים על הבמה, הקהל כבר משולהב ומחכה בקוצר רוח להתחיל לרקוד ולהתוועד. "בהתבוננות מהצד השני של האולם, אנחנו תמיד נוהגים להשאיל את אמרת חז"ל ש"הארון נושא את נושאיו". התפקיד שלנו זה לא להפריע. אנחנו באים עם אמונה בצדיק: בעל התניא הבטיח שכל מי שישמח איתו ביום חגו יראה ישועות למעלה מהטבע, וברגע שאנשים באים בהתמסרות לעיצומו של היום, זה רווח עצום לכולם. אי אפשר לתכנן את זה, כל פעם זה שונה לגמרי, ויחד עם זאת יש שם עוצמות נדירות. צריך לגשת למופע בדחילו ורחימו, אסור להזדקן ולהתעייף".
איך מצליחים לשמור על אנרגיות גבוהות כשיש 2-3 הופעות ביום לאורך שבוע?!
"הלהקה שלנו מורכבת מאנשים שמאוד מאמינים ומאוד מסורים לרעיון שסביב י"ט כסלו. הם לא באים לנגן וללכת הביתה. מאחורי הקלעים, בין הופעה להופעה, נאור פותח 'דבר מלכות', הרב שילת נכנס עם ה'בְּרֶען' שלו, עושים איזה 'לחיים' קטן או גדול, והכל סוג של התוועדות אחת גדולה. זו חוויה להסתובב בבנייני האומה, או לראות את נאור יושב ומתוועד עם בחור שהציץ מאחורי הקלעים. אי אפשר שלא להידבק באורות האלה של י"ט כסלו. אני מחכה לזה. מבחינתי, זה כמו שבוע של נופש עם חברים שבאים להתחזק יחד. אברהם פריד, מוטי שטיינמץ, עקיבא תורג'מן – הם זמרים גדולים, אבל גם אנשים גדולים. לפעמים יש אמנים שלא היו מתוכננים להופיע, אבל מרגישים צורך להיות מחוברים ומגיעים בכל זאת ועולים לכמה דקות על הבמה רק כדי להיות חלק".
"עם ישראל מצביע ברגליים", הוא מעיד. "זאת הצהרה גדולה כלפי שמיא. אני בטוח שבכל פעם החוויות שונות אצל כל אחד, אבל הן עוצמתיות מאוד. בכל פעם שאלפי יהודים מתכנסים יחד ומנגנים ניגונים גבוהים בכוונה הכי פשוטה, זה עושה רעש גדול בשמיים ורעש גדול בנפש. אני מאמין בכוח של הצדיק וממליץ לכל אחד ואחת לטעום את זה".
העובדה שביום־יום עמית הוא חסיד ברסלב ואילו המופע מורכב מתורות וניגוני חב"ד, היא מבחינתו דווקא שילוב מנצח. "אני בעל תשובה שיש לו את הלוקסוס לעשות מה שהוא רוצה", צוחק עמית, "אחד הדברים הכי גדולים של רבי נחמן מברסלב בא לידי ביטוי בכך שהוא צדיק של כולם. מאידך גיסא, לא הייתי יכול להיות ברסלב'ר אם לא הייתי מכיר את חב"ד. כל אחד חייב שיהיה לו את ספר התניא בתוך התרמיל שלו. החברים בחב"ד השפיעו עלי כל כך טוב, כך שאני מרגיש קשר עמוק לאדמו"רי חב"ד. הדיבורים מאיגרת התשובה שאברהם פריד לימד אותי, נחקקו אצלי בנשמה".
תבואו פתוחים
עמית מספר כי במשך השנים התחזק אצלו הקשר לחסידות חב"ד ואדמו"ריה. "בכל פעם שאני מגיע לסבב הופעות בארצות הברית, התחנה הראשונה היא ביקור בציונו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל בקווינס. זה דבר ראשון שאנחנו עושים. 'צמאה' פתח לנו את הלב לחב"ד. האהבה שיש בין האמנים על הבמה ומאחורי הקלעים, וההתמסרות לרעיון – זה דבר שלא רואים בשום מקום, ואני בטוח שגם זה מגיע מכוח אהבת ישראל העצומה שיש בחב"ד".
בכל שנה מחדש – כך עמית מעיד על עצמו – הוא יוצא מהשבוע של 'צמאה' עם התחדשות גדולה. "בכל פעם הרושם הוא אחר. פעם זה לקח אותי להתחזקות בלימוד, פעם זה לקח אותי להתחזקות באהבת ישראל". כשעמית מתבקש להעניק טיפים של 'הצעת הגשה' לאלפים שמגיעים לאירועי 'צמאה', הוא ממליץ לבוא עם אמונת חכמים ולהאמין בסגולת היום. "אני רואה את זה כל פעם באופן אישי. מעבר לכך שזה מופע מרהיב וניגונים קדושים, אל תהיו מופתעים אם פתאום תהיה לכם התעלות רוחנית, פתיחת הלב או התעוררות רצונות דקדושה… היום אנשים רוצים להתקרב לה' ומחפשים את ההזדמנות שלך, ו'צמאה' נותן לכך את המענה".
מאיפה הצימאון הזה מגיע?
"כולנו צמאים לקב"ה", הוא לא מבין מאיפה מתחילה השאלה. "צמאה העלה את הנרטיב של הצימאון, הוציא אותו החוצה ומדבר עליו. פעם לא היו מדברים עליו בגלוי יותר מדי. לא מזמן הייתה לי שיחה עם מישהו על כך שאנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום על בית המקדש, אז למה לא מדברים על זה? באותה מידה הצימאון לה' היה כל הזמן, פשוט אף אחד לא נכנס לנישה הזאת ודיבר על הפיל שבחדר. לפני הכל ואחרי הכל, תמיד נישאר צמאים לקב"ה".
