איך תיראה, איך תרגיש ואיך תחשוב כשהנפש האלוקית תתפשט בכל הגוף ולא תיוותר אוטונומיה לנפש הבהמית שלך? איך ייראו החיים כשנוכל להשיג בשכל באמת מה זה "ממלא כל עלמין" ו"סובב כל עלמין", כשנגיע להשגת גדלות ה'? איך זה יהיה כשלא רק נחשוב על כך, אלא שזה ירד לחלקים היותר פנימיים של הנפש, למידות שלנו? איך זה ייראה לקום בבוקר עם מחשבות, דיבורים ומעשים שאת כולם מנהיגה הנפש האלוקית שבוערת מבפנים "בחשיקה וחפיצה בכל לב ונפש מאוד" לקדוש ברוך הוא? איך ניראה כשהתאווה שלנו תהיה רק להתענג על ה'?
בפעם הקודמת דיברנו על כך שחודש אלול צריך להיות מוקדש לחשבון נפש, ובחשבון נפש חסידי יש שלושה חשבונות: מה אני צריך להיות, מה אני מסוגל להיות ומה קורה בפועל. בדרך כלל אנחנו עושים חשבון של מה הייתי יכול לעשות ומה עשיתי בפועל, ומסתפקים בזה: "הייתי יכול לכוון קצת יותר בתפילה, אבל המחשבות שלי נדדו למקום אחר". אבל אם מסתפקים בכך, החשבון יוצא רדוד מאוד. בעל התניא מדגיש מאוד שעל האדם לצייר ולתאר לעצמו איך החיים ייראו כשהוא יהיה כמו שצריך להיות.
אלה כמובן לא דברים שאפשר לדמיין ברגע. צריך זמן, מקום שקט, ישוב הדעת. התבוננות, כידוע, היא דבר שנמשך זמן וצריך להתאמן עליו. לצייר ולדמיין, להאריך, להוסיף פרטים, להחיות את הדבר ממש לנגד עיניי עד שהוא יהיה חי ומוחשי.
זה אורך זמן, כי זה לא חשבון יבש. דיברנו על כך ש"צדיק" זו מילה, אבל מאחורי המילה הזו יש עולם שלם, ועד שלא ציירנו ודמיינו איך זה להיות צדיק ולהרגיש צדיק, אנחנו נשארים רק עם מילים; אנחנו נשארים חיצוניים.
לוקח המון זמן לקרב את העולם הרוחני של 'איך צריך להיות'. לפעמים אדם מפנטז איך הוא יהיה עשיר, ניסיתם פעם? אם אזכה בלוטו יהיה לי הרבה כסף, אקנה בניין והבניין ייראה כך וכך. אגיע בבוקר וכולם יפנו אליי בכבוד, 'שלום אדון'. אכנס למשרד שלי בקומת הפנטהאוז, ושם תהיה ספה נוחה ושטיחים יפים ומרפסת עם נוף… וכך הלאה והלאה, אפשר להפליג בדמיון שעות. למה אדם מדמיין את כל הפרטים ולא רק אומר לעצמו "נהייתי מיליונר"? כי ברור ששתי מילים זה לא מספיק, רק הדמיון המפורט 'עושה לך את זה', ואדם אפילו מקבל תענוג מזה, מרוב דמיון יש לו קצת תענוג של עשירים.
אבל בעניינים של עבודת ה' זה לא בא בקלות כל כך, זה לא זורם כמו דמיונות של הנפש הבהמית.למרות זאת, הדבר אפשרי והנפש שלנו עובדת באותו אופן. גם מי שאף פעם לא היה עשיר מכיר סיפורים מפה ומשם ובסך הכל יודע איך מתנהגים בעשירות, והפנטזיה עוזרת לו להרגיש עשיר. אותו הדבר ברוחניות – אנחנו אולי לא יודעים בדיוק איך זה מרגיש להיות רק עם נפש אלוקית, אבל סיפרו לנו. זו המעלה של לימוד החסידות. מלמדים אותנו ומספרים לנו איך נראה עשיר ברוחניות. וככל שאתה שומע עוד ועוד פרטים, זה מתקרב אליך. ובאלול, חשבון הנפש הראשון הוא לצייר לעצמנו את כל זה, איך צריך להיות יהודי. החשבון הזה מרים אותנו לגבהים וכדאי להתעכב עליו.
מכיוון שזה לא שכלי ויבש אלא דבר עמוק ורגשי, אם התבוננת היום זמן מה ותרצה לחזור על כך למחרת, זה שוב לא ילך בקלות. ייקח לך זמן עד שתצייר שוב פעם את הדבר קרוב אל עצמך. אנחנו מנסים לקרב אלינו עולם רחוק ממנו, אז צריך לתרגל את זה עוד פעם ועוד פעם.
חשבון הנפש השני יורד מפסגת השאיפות של 'מה צריך להיות', ויורד לברר מה שייך לי ולעולמי. בסדר, אתה לא יכול להגיע לאהבה כרשפי אש, אבל מה כן? אתה לא יכול להתבונן שעה לפני התפילה, אבל כמה אתה כן יכול?
כאן חשוב לדעת שהטבע שלנו הוא שאדם אף פעם לא מזהה ולא מודה בתקלות של עצמו. מטבעו הוא רואה בעצמו רק טוב. הוא בטוח שהוא עושה כל דבר בצורה מצוינת, ואיפה שלא – יש לו תירוץ וסיבה טובה למה הוא התנהג כך. לכן כשהוא בא לדרוש מעצמו, זה לא פשוט לו. כדי לדעת בדיוק מה אני יכול להיות, צריך הרבה חשבון צדק, להשקיע עיון רב ואמיתי עם עצמי. בלי להגזים ובלי לוותר.
אם נכנסים לזה ברצינות רואים כמה קשה לאדם לאבחן את עצמו. לכן צריך "עשה לך רב", להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך ומאתגר אותך. צריך להיזהר שאדם לא ידרוש מעצמו מעט מדי, אבל גם לא יותר מדי כי אז תהיה לו נפילה גדולה.
אז מה עושים? כשיש שאלה הלכתית הולכים לרב, וכשיש שאלה בחשבון הנפש באים להתוועדות. התוועדות היא בעצם חשבון נפש בצוותא, כי כשיושבים יחד מתוך אהבה וחיבה, כל אחד יכול לדרוש מהשני להשתפר. על זה אמר הרבי הריי"צ שהתוועדות היא כמו בית מרחץ רותח, בו יש מדרגות עליהן יושבים לצד האדים החמים. בזמנו הבלנים היו לוקחים ענפים לחים וחובטים על המתרחצים מכות חזקות כל כך, שאם היו מכים מישהו כך ברחוב הוא היה מזמין משטרה. אבל בבית המרחץ הוא נהנה ואפילו מתענג על זה. איך זה יכול להיות? אמר הריי"צ שהוא הבין את סוד העניין: אם קודם כל מחממים טוב את האדם ואז מעלים אותו למקום גבוה יותר, הוא יהיה מוכן לקבל אפילו את ההצלפות בהנאה רבה…
שני החשבונות, מה אני צריך ומה אני מסוגל, לוקחים המון זמן. החשבון השלישי, איך הדברים קורים בפועל, נראה קל יחסית, מכיוון שאנחנו מדברים בו על המעשים שלנו, דברים ממשיים שאנחנו רואים בעיניים. אבל האמת היא שגם כאן צריך לתת את הדעת איך להסתכל על זה. לא קל לדעת מה בדיוק אני עושה עם כל השעות שלי.
ועוד פטנט חשוב של חשבון הנפש: לחלק אותו לקטגוריות. הרבי הדגים זאת דרך החלוקה של תורה, עבודה וגמילות חסדים. בוא נראה מה עם התורה שלך, מה עם התפילה שלך ומה עם החסדים שלך. על כל אחד מהחלקים הללו צריך את כל שלושת החשבונות שהבאנו – איך צריך להיות, איך יכול להיות ואיך בפועל.
בואו נראה, כמה תורה אני צריך לדעת? ש"ס. את כל החומש ואת הנ"ך, ולא רק עם רש"י אלא עם כל המפרשים. לדעת מדרש על החומש וזוהר על החומש. את כל הראשונים על הגמרא. וקבלה, גם צריך. לשלוט היטב ברמז, בדרוש, וכמובן הלכה – לדעת מצוין. וכל זה רק בבחינת ידיעת התורה. ומה בבחינת לימוד התורה? צריך ללמוד כל היום, "לא פסיק פומיה מגירסא". וכך לצייר טוב טוב בראש שזה מה שצריך.
עכשיו מגיע תור ה'מסוגל'. אני יכול לדעת את כל הש"ס? נאמר שלא, אבל מסכת אחת אני יכול לדעת, אולי אפילו בעל פה? ואז אתה צריך להתחיל לחשוב כמה כן, ואיזו מסכת, וכמה אתה יכול ללמוד כל יום. אתה צריך לדעת שזה מחייב. תחשב כמה אתה יכול לדרוש מעצמך, ואז תעמוד בזה. אני יכול ללמוד זמן מה בלי הפסק? בלי לדבר? בלי פלאפון צמוד? זה כל כך רחוק ממה שצריך להיות… ואחרי שני החשבונות האלה צריך לחשוב איפה אני בפועל מבחינת לימוד התורה.
אחר כך תעבור לציר של העבודה. מה צריך להיות בתפילה הגונה, איך מתכוננים אליה ומה מתרחש בתוכה? לשפוך נפשו בכל כוחו ממש עד מיצוי הנפש, להשקיע את כל כולו וכוונתו בכל תפילה… כמה שעות היית צריך להתפלל? אחר כך יורדים מדרגה – אתה לא יכול להתפלל חמש שעות, אבל כמה כן? שעה, שעה וחצי? ולכוון בכל מילה בתפילה, זה ריאלי? אז אולי לא את הכל, אבל חלק אתה כן יכול? ואז לחשוב כמה אתה מכוון בפועל? הרבה פעמים יש לי ספקות אם בכלל כיוונתי בברכת אבות.
אחרי זה עושים אותו הדבר בתחום גמילות חסדים ובכלל בבין אדם לחברו. איך הייתי נראה אילו הייתי כמו שאני צריך להיות בגמילות חסדים? כמה הייתי חושב על השני ואוהב אותו, כמה הייתי רוצה לעזור לזולת ולעשות טוב כל היום. איזה כיף היה בלי קנאה ובלי כעס! רק החשיבה הזאת גורמת לתענוג ושמחה, כמו האיש שמדמיין איך זה להיות עשיר. אחרי זה יורדים מהציור השלם אל המסוגלות שלי. בכמה אני יכול לצמצם את הכעסים שלי? אולי פעם בשבוע אני יכול לעשות חסד? איפה אפשר להוסיף?
אם אדם עושה חשבון נפש לפי החלוקות האלה, הוא מצליח לתת יחס מפורט לכל תחום, וכל החשיבה הופכת לעמוקה ועשירה. כמובן שאי אפשר לעשות הכל ביום אחד. אפשר לחלק ולהקדיש יום אחד לתפילה, יום אחד ללימוד, יום אחד לחסד. יום למידות טובות, ויום ליראת שמיים. ובאמת גם זה לא מספיק. עכשיו אתם מבינים איך אפשר לעשות חשבון נפש במשך חודש שלם?!