סעודת פורים

להתוועדויות של הרבי מליובאוויטש בפורים היו מגיעים אנשים שקיימו את "חייב איניש לבסומי"… אבל הרבי היה מוסר שיחות עיוניות במשך כמה שעות טובות. הוא דיבר הרבה על מדרגת "עד דלא ידע", למעלה מן הדעת. זה מוזר, לכאורה, אם פורים הוא למעלה מן הדעת אז למה לתת שיחות עיוניות? הסיבה היא שהסדר הנכון הוא ללמוד ולהסביר על פי חכמה, בינה ודעת. ומה להסביר? שהתכלית היא להגיע למעלה מטעם ודעת.
הצד הרע מתלבש בכמה וכמה אופנים. לפעמים הוא מסביר בטעם ודעת על רע שהוא טוב, ולפעמים הוא מחדיר כל מיני ספקות. למי שיש דעת יש ספקות. מי שיש לו שכל, יכול להתלבט בין שני צדדים. מי שאין לו שכל, חושב שזה כך וזהו. אין לו שני צדדים. בדרך כלל זה בא מטפשות, שנדמה לו שמה שהוא חושב זה האמת, ואין צד שני. ידוע שעמלק בגימטריה ספק, ולפעמים עמלק מכניס דעת כדי שלאדם ייכנסו ספקות. אז מה הדרך להילחם בעמלק? הגמרא אומרת שפורים הוא מחיית עמלק. היות והמגילה אומרת שהימים האלה "נזכרים ונעשים", אז קודם "נזכרים" בשבת זכור, ואחר כך "נעשים" בפורים. מוחים את עמלק בפועל בפורים. ומחייתו של עמלק בפורים היא על ידי כל מצוות היום. מצווה בולטת בפורים היא "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע". עד שלא יודעים, מדרגה שלמעלה מן הדעת. כך מוחים את העמלק. כי עמלק מביא ספקות, וספקות מגיעות מדעת; ברגע שאתה למעלה מן הדעת, יש לך בהירות ואין לך שום ספקות.
אחד אמר פעם שכמעט כל שיניו נפלו ונשארה לו רק שן אחת או שתיים. באמת הוא לא צריך את השיניים שנותרו לו, כי הוא לא יכול להשתמש בהן, אבל הן נותרו רק כדי שיהיו לו כאבי שיניים.
כך לפעמים עמלק מכניס קצת שכל, למרות שעמלק באמת רחוק מאד מדעת, אבל בשביל לעשות ספקות זה מספיק. הוא מכניס לך שכל רק בשביל לעשות לך צרות, לעשות לך כאבי שיניים…
אם אתה עולה למעלה מטעם ודעת, אז כשעמלק מציע הצעות, אתה אומר לו – אוהו, אני כבר עברתי את זה, אני אחרי זה. אני יודע מה אתה רוצה להגיד, אבל זה כבר לא רלוונטי. אני אחרי זה. ואז עמלק נאבד לגמרי.
סיפר לי פעם יהודי אחד, שבא מישהו להתווכח איתו על אמונה ולהכניס לו כל מיני ספקות ומחשבות. היהודי אמר לו: "תראה, כל הספקות האלה היו גם לי. אבל אתה, קיבלת את הספקות ונעצרת, לא המשכת הלאה. אני, היות ואני יהודי מאמין, התעמקתי עוד ועוד, כי לא יכולתי להישאר כך במצב של ספקות. התעמקתי והתעמקתי, והגעתי לכלל הבנה שכל הספקות האלה הם לא ספקות. אתה לא צריך לספר לי שיש לך ספקות, אני את השלב הזה עברתי. אם אתה לא רוצה להתעמק יותר, אתה יכול להישאר בספקות ולא לדעת. אני הכרחתי את עצמי להעמיק עוד, אני כבר עברתי את זה, ואני יכול להגיד לך שכל הספקות הם מאחוריי, התקדמתי בחיים". את זה אפשר לומר רק אם מגיעים לתקיפות שלמעלה מטעם ודעת, רק אחרי שעוברים את הדעת.
לאחרונה הגיעה ל-770, בית המדרש המרכזי של חסידות חב"ד, קבוצה של מחוננים מהארץ שהמדינה מטפחת מאוד כדי שיפתחו את הכישורים שלהם ויתרמו למדינה את מה שהם מסוגלים. משקיעים בהם המון, ובין השאר הם גם נסעו לחוץ לארץ בשביל לראות קהילות יהודיות ברחבי העולם. במסגרת הטיול הזה הם גם ביקרו ב-770.
הפגישו אותם עם בחורי הישיבה. הבחורים יושבים ומדברים, והמחוננים אומרים להם: "תקשיבו, אנחנו מאוד מתפעלים מכם. אתם אומרים דברים חכמים, אבל דבר אחד לא מוצא חן בעינינו: מאיפה אתם כל כך בטוחים במה שאתם אומרים? אנחנו גם כן מבינים וגם לנו יש טענות, אבל אנחנו מסופקים. יש צד כזה אבל יש גם צד אחר. מאיפה הביטחון הזה?". ראו עליהם שהם מקנאים, הם לא יכלו לסבול את זה. הם נעצרו בספקות, ומי מכריח אותם ללכת הלאה? אף אחד לא מכריח אותם. כשהם ראו כאלה בחורים פתוחים, משתפים פעולה, מוכנים לדון על הכל ולהבין שיש צדדים שונים ומקום להתלבטות, אבל לאחר כל הסברות הם הולכים לכיוון אחד, בטוחים לגמרי במה שהם חושבים – הם ראו במו עיניהם שהבחורים האלה עברו אותם. הם ממש קנאו. מאיפה אתם בטוחים כל כך? איך הגעתם לזה? זה ה"לא ידע" של פורים. זו מחיית עמלק. כשלא יודעים זה הביטחון החזק ביותר.
כששואלים מישהו למה אתה עושה ככה, בהתחלה הוא אומר נימוק אחד, אחר כך נימוק אחר. אבל אם משגעים אותו עם שאלות נוספות, ומעלים לו עוד אפשרויות, בסוף הוא אומר: עזוב אותי! אני לא יודע למה, ככה אני עושה וזהו זה. למה זה קורה? מפני שנגעו לו באיזו נקודה שקשורה אצלו בלי דעת. אבל
אם אדם מגיע לנקודה הזאת בלי שהוא עובר את השלב של הדעת, אז כשמגיע עמלק עם דעת, אז רחמנות עליו.
עמלק "מעניק" לו שכל, הוא מתחיל לחשוב על דברים שמעולם לא חשב עליהם ולא יודע איך להתמודד עם מתקפת הספקות. אבל כשלאדם יש דעת, והוא לומד ומבין ושומע, ואף על פי כן מגיע ל"לא ידע", עם זה עמלק לגמרי לא יודע איך להסתדר. יש לו גם את הספקות שלי ובכל זאת הוא עבר אותם? אוי ואבוי…
ברוב המאמרים המדברים על עמלק, עיקר ההדגשה היא על הישות שלו. הישות הזאת של "ראשית גויים עמלק".
כשכל העולם הבינו על פי השכל שהקדוש ברוך הוא הולך עם עם ישראל ולכן אי אפשר להתעסק איתם, אז עמלק הגיע ונלחם. הוא לא יכול היה לסבול את גדולתם של ישראל.
מה אכפת לך שישראל גדולים? אנשים לא מסוגלים לסבול שיש אחרים מוצלחים מהם, בגשמיות או ברוחניות. קליפת עמלק היא הישות, וראשית גויים עמלק, דהיינו ראשית כל שבע המידות הרעות; כל התאוות וכל הדברים הרעים, השורש והראשית שלהם מתחיל בישות ובגאווה. ברגע שאין ישות אז אין שום מידה רעה.
יחד עם זה כתוב שעמלק זה ספקות. איך זה הולך יחד? הישות והספקות הן לכאורה שני דברים סותרים. הגאוותן בטוח בדרכו, ואם מישהו מטיל ספק, כל דבר הוא לא בטוח ולא יודע, אז הוא לכאורה עניו… אבל זה אותו עמלק!
ידוע שאצל עמלק אין "לשיטתיה", אין לו שיטה אחת שאיתה הוא עובד, הוא תמיד מתאים את עצמו לפי המצב. אם צריך, הוא אומר לאדם שהעבירה שהוא עשה היא כל כך חמורה עד שאין לו סיכוי, ואז הוא מוריד אותו בעצבות. ואם צריך אז הוא אומר להפך, שהעבירה היא איסור רק לכתחילה, אבל בדיעבד זה לא נורא, ואז הוא מכשיל בכל מיני עבירות.
זה אותו יצר הרע. היצר הרע לא עובד לפי שיטה מסוימת. הוא עובד כמו העורכי דין. כל צד שישכור את שירותיו יקבל את כל הסברות שבעולם לצדקת דרכו. בדיונים שונים יכול אותו עורך דין לטעון טענות הפוכות לחלוטין, זה תרתי דסתרי וזה אותו עורך דין. איך זה יכול להיות? כי הוא לא מתכוון בכלל לאמת. הוא מתכוון רק לשרת אינטרס. כך גם היצר הרע.
אסתר, שהיא כנסת ישראל, ביקשה מהמלך, מלכו של עולם, "ותוסף אסתר ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים".
האדמו"ר הזקן מסביר ש"מחשבתו אשר חשב על היהודים" הן מחשבות שהמן מחדיר בתוך הלב של היהודים. המן מכניס ליהודי מחשבות.
אז בשביל לזהות את המן, את עמלק, צריך לראות איזה מחשבות יש בלב. המחשבות הלא טובות שנופלות בלבנו הן מחשבות המן. ואת זה אסתר ביקשה להסיר, להעביר את מחשבת המן האגגי.
בפשטות הכי גדולה: כשאומרים "תדע, יש דין ויש דיין. יש גיהנם וגן עדן, וצריך להיזהר". אז האדם אומר – יכול להיות שכן ויכול להיות שלא… "אם תעשה עבירה תהיה מזה קליפה, טמטום הלב", אז האדם מטיל ספק. תשימו לב: בכל פעם שבאים ואומרים לאדם שיש מישהו או משהו חוץ ממנו, בזה הוא מטיל ספקות. אז אם בכל מה שחוץ ממנו הוא מטיל ספקות, אז מה נשאר? היחידי שמציאותו וודאי קיימת זה אני. זו הגאווה בעצמה. כך הספק והגאווה משולבים זה בזה.
אז איך אפשר לזהות את עמלק ולנצח אותו? נמשיך להתוועד, ובמשך הלילה נזהה אותו…