כמה מילים לפני שיוצאים לדרך…
תכליתה של יציאת מצרים היא בניית מערכת יחסים. כנבראים אנחנו כלואים במיצר של נקודת מבט מוגבלת על העולם, ולולא נפרוץ את המיצר הזה לא נוכל להתחבר לבורא הבלתי מוגבל. אין צורך בספת הפסיכולוג אלא למצע האלוקות שסללה בעבורנו נתיב ליציאה ממצרים, ולכן מיד במוצאי חג ראשון של פסח נתחיל לספור ספירת העומר – נלטש את מידות הנפש שלנו עד שיאירו כמו אבן ספיר, כדי שנהיה ראויים לקבל את התורה המאחדת אלוקים ואדם.
בסדרת הטורים שלפנינו נערוך היכרות עם מידות הנפש המרכזיות שלנו בדרך ליציאת מצרים אישית, בבית ובעבודת ה'.
〰️ מידת החסד
אוהבים את צה"ל! (מסייעים לאיראנים)
כדי להאזין למאות מיליוני השירים שנמצאים כיום ברשת נצטרך לפי הערכות לאלפיים שנות האזנה רצופות, אבל אפילו אלפיים שנות האזנה לא יעזרו לנו להבין את הנושא שעליו נכתבו רוב השירים – אהבה.
שני מוקדים מרכזיים מנהלים את האדם – שכל ורגש. בניגוד לשכל שהוא עולמנו הפנימי, ולכן גם כאשר אנחנו נמצאים לבד יכולת ההבנה שלנו מושלמת, הָרֶגֶשׁ נושא אותנו החוצה מעצמנו. כל מגמתו היא שנכונן מערכת יחסים עם סביבתנו, ולכן בלי זולת אין אפשרות לבטא רגש. זוכרים את אברהם אבינו ניצב בפתח האוהל כחום היום, מחכה בציפייה לאורחים? אין לו דרך לתת ביטוי לטוב הלב שלו ללא אורחים. בגלל שכל מגמת הָרֶגֶשׁ היא ליצור אינטראקציה, לכן המידה הראשונה הפותחת את שעריו של עולם הרגש היא מידת החסד, הרצון להשפיע לזולת וכך להתחבר אליו.
רגע, התחלנו עם אהבה, איך הגענו לחסד? אלא שאהבה וחסד הם שני קצותיה של אותה מידה. לכל מידה יש הפן הפנימי אותו אני חש, והפן החיצוני, הביצועי, אותו יחווה הזולת בעקבות התחושה שלי. החסד הוא הזרוע הביצועית של רגש האהבה. למשל: אברהם אבינו רוצה לעשות חסד עם העוברים והשבים כדי לתת ביטוי לאהבה העזה שהוא חש בליבו לקב"ה
אבל טרם הגדרנו – מה היא בדיוק אהבה?
ובכן, אהבה היא – רצון הלב. בלשון הקודש "אבה" משמעותו "רצה", למשל כלשון הפסוק "וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם". הרצון הוא הכוח הכללי המניע את כלל כוחות הנפש. כשאדם רוצה לקחת צלחת, הרצון יניע את היד וכוח התנועה ייחשף. כאשר הרצון מעוניין בזולת הוא יפלח את הלב שלנו, הלב יוסיף הבל חם לרצון, וכך למילה 'אבה' נוספת האות ה' המציינת את התחילית של המילה הבל, וזו היא, אם כן, ה'אהבה': רצון לבבי.
שני צדדים למטבע
אגב, שמתם לב שכתבתי קודם שאברהם אבינו רצה לעשות חסד עם העוברים והשבים כי ליבו היה מלא אהבה לקב"ה? אני משוכנע שחלקכם הופתע מסופו של המשפט. ציפיתם אולי לקרוא שליבו של אברהם היה מלא באהבה עזה לעוברים והשבים, אבל זו דוגמה נהדרת לכך שלא מספיק להגדיר מה היא אהבה; חשוב מאוד להגדיר כיצד מבטאים אותה, אחרת אפשר לעשות נזק למערכת היחסים שלנו בין אדם לחברו ובין אדם למקום. מכירים את הטענה הזאת "אני אוהב את אלוקים, והוא בטוח מבין אותי כאשר אני מחלל שבת, הוא מבין אותי…". איננו יודעים מה אלוקים מבין, אבל דבר אחד בטוח: אהבה אין כאן.
כיוון שחסד ואהבה הם שני קצוות של אותו רגש, אזי כשאוהבים מישהו – עושים איתו חסד ונמנעים מדברים שהוא מתעב, כפי שקבע דוד המלך באומרו: "אֹהֲבֵי ה' – שִׂנְאוּ רָע" (תהילים צז). כשאתה אוהב מישהו, טבעי שתשנא את מה שהוא שונא, ואלוקים, מה לעשות, שונא עבירות. להיכשל ולעשות תשובה זה דבר אחד, אבל לצפות מאלוקים שיזדהה עם הרע שאנחנו עושים זה בערך כמו לומר: אני אוהב את צה"ל אהבת נפש ומגלה סודות צבאיים לאיראנים כדי להתפרנס, צה"ל בטח יבין זאת. לא, הוא לא. אתה תשב בכלא, ואתה כנראה לא אוהב אותו בכלל.
זו הסיבה שבעל התניא קבע ש"ואהבת את ה' אלוקיך" ו"ואהבת לרעך כמוך" הם שני צדדים של אותה מטבע, כי במתמטיקה של האהבה אם אני אוהב מישהו – אני צריך לאהוב מה שהוא אוהב, ואין דבר שה' אוהב יותר מאשר את הבנים והבנות שלו. לכן לאהוב אותם ולהתחסד איתם זו דרך נפלאה להשיב אהבה לקב"ה.
〰️ מידת הגבורה
זהירות, אהבה!
שאול המלך, צדיק נפלא, הביט בכבש הבריא שעמד מולו והיסס, ובכך חרץ את גורל מלכותו.
טרם היציאה למלחמה בעמלק הוא קיבל צו אלוקי מפורש: "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק .. וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" (שמואל א, טו). ואילו כעת, במקום להרוג כל מה שנקרא בדרכו, חשב להקדיש את הכבש המשובח הזה, כמותו לא ראה מעולם, כקורבן לקב"ה. היש נפלא מכך?
התגובה של הקב"ה, כפי שביטא זאת שמואל נביא האלוקים, הייתה חריפה מאין כמותה: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'?! הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב – מֵחֵלֶב אֵילִים!"
ואנחנו תמהים: שאול היה ועודנו גבוה משכמו ומעלה מעל כל העם, איך בא לידו כישלון צורב כל כך?
אין דוגמה טובה מזו למערכת יחסים שהאהבה השתלטה עליה ותופסת את המרחב כולו, בלי האיזון של מידת הגבורה. אהבה יכולה להפוך לחרב פיפיות שתחריב כל מערכת יחסים. מדוע? מיד נבין.
בלי אהבה איננו שואפים לכונן קשר מחייב עם מישהו שהוא לא אנחנו. אבל יש לאהבה חיסרון ברור: נקודת המוצא היא – אני. אני אוהב ולכן אני רוצה להתחסד כי אני מרגיש עם זה כל כך טוב. לכן אם משהו לא יאזן את האני הזה, בן הזוג שלי בסוף הופך לאמצעי דרכו אני מממש את עצמי. זה רע מאוד, כי ביום שהוא יפסיק לקבל את המחוות שלי, הפתרון יהיה פשוט: להחליף את בן הזוג.
את התיקון עושה מידת הגבורה. משמעותה היא להתגבר על הדחפים שלי, כולל האהבה הבוערת בקרבי, על ידי שימת דגש על בן הזוג שחי לצידי. לבדוק שוב ושוב שאני מדייק את עצמי לפי מה שהוא היה רוצה לחוות, ואם הוא לא מעוניין – לכבוש את הרצון שלי לתת, ולחשוב פעמיים האם זה עיתוי מתאים או שזה רק רצון שלי לחוות אהבה על חשבונו.
אגו בתחפושת
כבר שמעתי מכמה בני זוג את המשפט: אני כל כך רוצה לאהוב את אשתי והיא רק מפריעה לי…
שאול המלך אהב את הקב"ה אהבה עזה שאין לנו דרך לתאר. כשהוא ראה כבש כל כך דשן, הפיתוי להגישו לקב"ה כקורבן היה בעוצמה שהוא לא עמד בפניה. לא הייתה בו הגבורה להגביל את הרצון לאהוב ולהשמיד את הכבש שהתגלה כאגג מלך עמלק, ואת הסוף המצער כולנו מכירים.
לפעמים אנחנו רוצים לעשות "למען שמו באהבה" דברים שאלוקים לא ביקש, ולא רוצה, ובמקרה כזה עלינו להתמלא ביראה ולזכור שלעשות מה שבא לי, גם כשהמניע הוא אהבה – זו עדיין לא מערכת יחסים, זה אגו בתחפושת. כמו אגג שנראה כמו כבש תמים ויכול לחסל את הקשר הנפלא אליו אנחנו שואפים.
לכן התורה מזכירה לנו: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו", כולל את יצר האהבה שמסוגל להפוך את בן הזוג שלנו לשקוף.
הזכרנו בטור הקודם שלכל רגש יש היבט פנימי אותו אנחנו חשים, והיבט חיצוני מעשי כתוצאה מכך. מידת הגבורה היא הזרוע הביצועית של רגש היראה. בעוד האהבה דוחפת אותנו להביע את עצמנו, היראה גורמת לנו לראות את הזולת כדי לדייק את עצמנו לפי מידתו שלו. לכן 'יראה' ו'ראיה' מכילות את אותן האותיות, כי משמעותן הנפשית זהה.
הקב"ה ציפה משאול שיראה אותו כל העת אל מול עיניו וכך יתמלא ביראה מפניו, ומשם ישאב תועפות של גבורה לנצח את עמלק למרות הפיתוי הרב להביא קורבנות מצאנו.
מפרק הבתים מספר אחד כיום היא האהבה. כשהיא הופכת למטרה לשמה התחתנו – זו כמעט ערובה לכך שהבית לא יחזיק מעמד, כי אנחנו רק מפריעים אחד לשנייה עם הרצונות המעצבנים כל כך שמפריעים לאהוב אותנו. הפתרון הוא יראה, לראות כל הזמן את בן הזוג כמטרה, וכך יהיה זה בניין עדי עד.
