
סימן סדר של פסח: קַדֵשׁ וּרְחַץ כַּרְפַּס יַחַץ
זה באמת נראה לא רציני. בהתחלת ליל הסדר אנחנו פותחים ומכריזים: "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח", כאשר האמירה הזו בפשטות מהווה הזמנה

זה באמת נראה לא רציני. בהתחלת ליל הסדר אנחנו פותחים ומכריזים: "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח", כאשר האמירה הזו בפשטות מהווה הזמנה

כשמדברים על הרב בניום יש באוויר תחושה של חברוּת, כל ישראל חברים. לא למדתי אצל הרב בניום, לא גדלתי איתו באותם מוסדות, ובכל זאת ה'

אחד מהפלאיים והמיוחדים שבתלמידי המגיד ממזריטש היה ד"ר גורדון מאוסטרהא, ובשמו המלא כפי שנכתב במצבתו: "הישיש הזקן שהלך ושימש חכמים… מורינו אהרן במורנו הרב שמשון

אנחנו נמצאים בחודש ניסן. כידוע, החודשים בתורה לא נקראים בשם אלא במספרים המתחילים מחודש ניסן – "ראשון הוא לכם לחדשי השנה". והרמב"ן מסביר: "כדי שיהיה

הנה זה מגיע, חג הפסח ואיתו הפחד מהחמץ, החמץ הזה שאולי החמצתי, לא הספקתי, לא עשיתי מספיק… ומנגד, הדיבור המרגיע שלא צריך להשתגע ולא להיכנס

וואו, זה לא יאומן, אני כאן! בשנה שעברה עוד באתי עם המשפחה לומר סדר קרבן פסח בכותל, אבל עכשיו זהו, זה אמיתי. אני כאן פיזית

כידוע, איסור חמץ הוא אפילו במשהו, וזאת "כדי לרמוז שיש לשלול כל גאווה וגסות הרוח לגמרי" כפי שמסביר הרבי מלובביץ' (מכתב כללי לפסח תשמ"ג). כלומר,

"כדי להשיג דברים חדשים שמעולם לא היו לנו אנחנו צריכים לחשוב מחשבות שמעולם לא חשבנו" את עזרי ואורה טובי, כיום תושבי בת עין, אנחנו מכירים

"אמא אני צריך שבשבוע הקרוב תתפללי עליי". אני רואה את הנצנוץ בעיניים של דוד. "מה, קבעו לך תאריך לטסט?" "כן. אבל אל תגידי לאף אחד,

"הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולן". כמעט שנה שביני מלמד אותי, ואותנו, שיעור ארוך ומורכב, וזהו זמן טוב להתבוננות ביניים בשיעור

חודש האביב כאן כבר מספר ימים, תופס לו מקום בין הזמנים. בין קול ציוץ הציפורים להמולת הרחוב בשעת בין ערביים, תכונה השמורה לערב חג עם

מעשה קטן, תפילה ומחשבה – מכניסים כוונה ומהדהדים גאולה. בניסן – עתידין מביאים את העתיד – בניסן. מנהגים נשיים מושרשים בקודש. לא סתם. בראש חודש

56 שנים חלפו מאז פטירתו של 'הצדיק הירושלמי' רבי אריה לוין. נראה כי למרות הזמן הרב שחלף, יותר ויותר אנשים נחשפים ומתפעמים מאישיותו הנדירה של

פעם אחת הגיע יהודי תושב קרקוב אל רב העיר, הרמ"א – רבי משה איסרליש – וביקש את ברכתו לרפואה שלמה. "כבוד הרב, חליתי במחלת ריאות

שלום חברים, אני רוצה לשתף אתכם באחד הסיפורים החסידיים שנגעו בליבי בצורה עמוקה ביותר. הייתה אפילו תקופה מסוימת בעבר שהייתי מספר אותו בכל פורום שהייתי

גם בתקופות בהן משפחת שמואלי התמודדה עם חובות של מאות אלפי שקלים, הם היו חדורים בביטחון ש"רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". הם אמנם לא

אתם מכירים את זה. רגע אחרי שמסיימים לנגן את ניגון 'ארבע בבות', שנחשב לאחד הניגונים העמוקים והמורכבים ברפרטואר החסידי, יש מסורת להתחיל לשיר מיד אחריו

פורים מתקרב, ואני מרגישה בתוכי את ההתרגשות. בוכה בתפילת שחרית של יום חופשי ללא סיבה, ואז נזכרת שעוד יומיים פורים. יש סיבה. איזה חג מטורף

"כמה פעמים אפשר לקרוא את המילים האלו: יַּרְכָתָיִם, מָשְׁזָר, קְּשָׂוֹת, גַּבְלֻת, כַּרְכֻּבּוֹ? למה התורה עושה מזה עסק כזה גדול?". לרוב כך אנחנו מרגישים בקריאת התורה

כבר כמה פעמים ניסיתי נואשות לשכנע אתכם שאני אדם לא סימפטי, הסיפור הבא יוכיח את הטענה המדעית הזו סופית. אל תשאלו מה עבר עליי באותו

וכך הם היו מספרים כל אותו הלילה: מראש חודש ניסן הבית לבש התחדשות. כולם הגיעו להוריד, לצבוע, לעזור, לפנות, לזרוק, לנער, להחליף, לנקות. ידענו –

שלום חברים, בראש חודש ניסן יחול יום הולדתו של רבי נחמן מברסלב, וזו הזדמנות לדבר על הסיפור החשוב והארוך שהוא סיפר בסוף ימיו – בחצי

אנשים רבים מדי חווים מפעם לפעם מצב רוח המורכב מקוקטייל רגשות 'אופטימיים' במיוחד, דבר המתבטא בקְרֶכְצִים למיניהם – אנחות וגניחות ששוברות חצי גופו של אדם,

עברתי פעם ליד בית כנסת באזור התעשייה של בני ברק. מעל השער היה שלט: 'קהילת יוצאי מצרים'. חשבתי לעצמי בחיוך: הרי כולנו יצאנו ממצרים… זאת

"תמיד כשאני אומרת 'סיון', אני מרגישה שא־לוהים איתה", אומרת לי ענת אלקבץ, אמה של סיון הי"ד שנרצחה בכפר עזה בשמחת תורה תשפ"ד. אנחנו נפגשות בראש

נתוני הפתיחה של רחמים היו ממש גרועים. עוד לפני שהוא נולד אבא שלו קיבל התקף לב פתאומי ונפטר בגיל 35. בהלוויה כולם סיפרו איזה איש

כבר זמן רב שאני יודעת מה אני רוצה להוריד על הדף, אבל מפחדת מהמילים. לא רוצה לשבור לפני שמשהו אחר נבנה. אבל בעצם ככה ה'

שבת קודש היא הפתח והשער לכל ענייני הקדושה. אם זוכים להרגיש את קדושת השבת, הנקודה הזאת ברורה ואין בה שאלות. השאלה הגדולה היא: מה עושים

הרבי הריי"צ סיפר שבעיירה ליובאוויטש היה נערך מזמן לזמן יריד אליו היו מגיעים חסידים סוחרים מכפרי ועיירות הסביבה. אלה היו מתפללים שחרית השכם בבוקר לפני