וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'
(פרשתנו י, ב)
לא לחינם ספר הגאולה מכונה 'ספר שמות'. בתחילת תהליך הגאולה משה מבקש לדעת מה השם של ה', ואחר כך ה' (ואנחנו מכנים אותו 'השם' בדרך כלל, ולא 'מלך' או 'רבון' או שם אחר, וכותבים ה', ולא א' ולא י') אומר למשה בפירוש שעד אותו הרגע הוא נודע בשם שד־י, ולא בשם הוי"ה, ועכשיו – "אני הוי"ה". רבו הפירושים על דברי ה' אלו, ומה שבטוח הוא שה' מציין שהשם שהוא בוחר להשתמש בו הוא מכוון מאוד, ושכדאי – לכולם, לא רק למקובלים – לשים לב אליו.
ידוע לנו (מבראשית רבה ועוד) ששם הוי"ה הוא שם של רחמים ושם אלקים הוא שם של דין. כלומר, כאשר ה' מעניק ומיטיב עם ברואיו, הגילוי המסוים הזה של הא־לוהות בעולם נקרא הוי"ה. וכאשר ה' מקפיד על הסדר היקומי ומתנהל במידה כנגד מידה, זה נקרא אלהי"ם. הבעל שם טוב נותן ביאור מפרספקטיבה אחרת לשני השמות האלה:
כתיב (תהלים פ"ד) "כי שמש ומגן ה' אלהי"ם". פירוש, כי שם הוי"ה נקרא "שמש", וזה שאמר "שמש ומגן", פירוש: כמו מחיצה המגן בעד אור השמש, הוא הדמיון כמו "ה' אלהי"ם". רצונו לומר כמו שאי אפשר להסתכל בשמש מגודל אור הבהירות שלו, אם לא על ידי מגן ומסך המבדיל, שהוא המגן בעד אור השמש, שיוכלו חלושי הראות ליהנות מאורו – כך הוא שם הוי"ה ברוך הוא: אורו רב מאוד, מגודל אור בהירותו, לכך הוצרך לצמצמו ולהגבילו בתוך שם אלהי"ם, גימטריא הטבע, שהוא המגן…
מזמור פד מקביל בין שמש ומגן לבין הוי"ה וא־להים. הבעש"ט מבאר שהוי"ה זה שם ה' שמבטא את הגילוי הישיר, המקורי, העוצמתי ומלוא הזוהר של הא־לוהות, כמו השמש המסנוורת. לעומתו, א־להים הוא השם שמבטא את המערכת שעיקר עניינה למסך, להגביל את הגילוי הישיר, כדי שתהיה אפשרות להתקיים בלי להימחק. המערכת הזאת מעלימה ('עולם'/טבע) את הא־לוהות שנמצאת מאחוריה. ההסתרה הזאת הכרחית, כי בלי המערכת של א־להים היינו חשופים לשם הוי"ה הישיר, וזה היה כמו מישהו שרוצה לחמם את החדר אז הוא דוחף אצבע רטובה לשקע במקום להשתמש במערכת מיזוג.
מובן שיש חפיפה בין השם של הוי"ה ובין רחמים, כי ה' ברא את העולם כדי להיטיב. ושם א־להים – שהיא המערכת, ההסתרה, החוקיות של מה אפשר ומה אסור – קשור לדין בדרך כלל. זה מקביל, בהיות שהאדם נברא בצלם אלוקים, למערכות יחסים שיש לנו. אבא, למשל, כמובן רוצה בעיקר להיטיב לילדים, אך הוא מקים מערכת שמתווכת בינו ובין ילדיו – מתי מותר לאכול ממתקים, מתי צריך לישון, מתי אפשר להישאר בבית ומתי יוצאים לטיול גם אם אתה לא רוצה – והמערכת הזאת לא פעם תביא דין, או נוקשות.
אך לפעמים קורה, כמו בפרשה שלנו, שיש הופעה ישירה בלתי מתווכת של הוי"ה, והיא לא תהיה כדי להיטיב:
…אף על פי שהוא הוי"ה, מדת הרחמים, עם כל זה כשיוציא שם הוי"ה מנרתיקה ילבוש נקם כגבור וכו', שיתהפך לרשעים מדת הרחמים למדת הדין כמו שכתוב (בפרשת בא) "וה' הכה כל בכור", וכתיב (בפרשת בראשית) "ויאמר ה' אמחה וגו'".
בפרשת בא, כמו בנח, ה' מופיע בשם הוי"ה ומכה את הבכורות של מצרים בדרך שעוקפת את מערכת הטבע והחוקיות. בכלל, כל המכות של מצרים הן לא דבר שמסתיר את ה', אלא מגלה אותו באופן מובהק שמערער את כל ההסתרה. לא רק פרעה לא הכיר את הוי"ה. העולם כולו לא מכיר את הוי"ה, כי בדרך כלל רואים רק את המערכת, רק את א־להים. כאשר אנחנו מציינים בכל בוקר ובכל ערב את יציאת מצרים, ומזכירים "אני הוי"ה אלוקיכם" לפני כן ואחרי כן, אנחנו יכולים לצלול אל הזיכרון הלאומי, שהייתה פעם אחת בה ראינו את הגילוי המובהק של הוי"ה במציאות. כך שאמנם אנחנו לא רואים את הוי"ה, אבל אנחנו בהחלט מכירים אותו.
