החופש הגדול בעיצומו, כולם מריחים את ריח החופש, המנוחה, מנוחת הגוף והנפש, ויחד עם הריח המופלא הזה מגיעים גם האתגרים – לאימהות, לסבתות וגם לרווקות ולאלו שלבד. כי כמו כל ימי השנה, לכל תקופה גוון וניחוח משלה, והזמן פוגש כל אחת מאיתנו במקום שלה, בתוך כל שאר ניסיונות חייה. ננסה להעמיק יחד במהותם של הימים הגדולים האלו בפן האישי-רגשי-נשי.

יש מעין תנועת נפש כזאת רווחת של יציאה לחופשות, נופשים, זמן משפחתי במינון גבוה, ורצון שהזמן הזה יהיה איכותי, בכל הרמות. הנטייה הטבעית שלנו (שלי לפחות…) היא לדאוג לדברים ברמה הטכנית – אוכל, תעסוקה וכו'. אבל יש עוד מישור נסתר, סמוי – שלא תמיד באוטומט אנחנו נותנים עליו את הדעת – והוא המילוי הרגשי שלנו.

כל כך טבעי והגיוני שאת מרגישה חסרה, מרוקנת, פשוט תשושה מבפנים. אני חושבת שהרבה מאיתנו מרגישות ככה בימים האלו, מעבר למסך של הכיופים והנופשים. למה זה? למה דווקא בזמן שאמור להיות כל כך כיף, ממלא, משמח – הנפש מתרוקנת…?

אני שמה לב על עצמי, כל פעם מחדש, שכל התענוגים שבעולם לא ימלאו את הבור הפנימי הרגשי שיש בתוכי. יש לי נשמה, חלק אלוקה ממעל – חלק מהקב"ה בכבודו ובעצמו – ואיך חלקי הנפש והנשמה שלי יתמלאו מעוד סטייק או מאפה חם מהתנור, טעים ככל שיהיה…? הנשמה שלי הרבה יותר גבוהה מזה! היא רעבה למילוי רוחני, כמו שהפסוק אומר: "הנה ימים באים, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'…", והימים האלו באים בשיא עוצמתם דווקא כשיש כל כך הרבה השקעה ושפע בפן הגשמי, הנאות וכיופים. לא שאני נגד, אני הכי אוהבת בעולם ליהנות מכל מה שהקב"ה ברא בעולמו, אבל לא רק. לא רק טכני. לא רק חומרי. מתי בפעם האחרונה זיהית שהרעב בתוכך הוא לא רעב ללחם ולא צמא למים, אלא למשהו עמוק יותר…?

איך אני יודעת שזה מה שחסר לנו – דווקא הרעב הרגשי הפנימי העמוק, שמתבטא בימים של השקעה בשפע גשמי בשביל מנוחת הנפש שלנו? קודם כל כי בתוכי אני שומעת את הצעקה הפנימית, שגם עוד 100 טון ועוד אלף שעות של עונג פיזי לא ימלאו את הבור הרגשי שצועק בתוכי. ואני יודעת שהוא לא צועק רק בתוכי, כי אני מלווה נשים בקליניקה, והצעקה פוגשת את כולנו, כל אחת במקום שלה. אז למה הנפש שלי צועקת? אם יש לה את רוב צרכיה הפיזיים – מה היא רוצה? איך אפשר להגיע לשקט רגשי – פנימי, אמיתי ועמוק?

אני נזכרת בביטוי חזק מהמדרש: "וגם הנפש לא תמלא" – הנפש שלנו לא יכולה להתמלא רק מלשבת ולנפוש, רק מלשבת ולהתפנק באוכל ונוף עוצר נשימה; היא זועקת למשהו רוחני עמוק. מתי בפעם האחרונה הרגשת שהנפש שלך פשוט לא מתמלאת…? אצלי זה קורה כל יום, תנועה עמוקה של חיפוש, של צמא, לרגעים של קרבת לעצמי, לילדים, לאישי – לא קרבה טכנית, קרבה עמוקה ורגשית לרגעים של חיבור ותחושת לב עמוקה, ואז הנפש שלי נרגעת.

אבל רגע, גם לילדים שלי יש נפש שלא מתמלאת. כל הקיטורים, השעמום, והרצון לעוד ועוד ריגושים… זה לא כי הם מפונקים ולא שמחים בחלקם, אלא כי יש להם נפש, יש להם רגשות, יש להם לב שצמא לאהבה, לרגעים של קרבה עמוקה ופנימית – עם עצמם, איתנו ההורים. כל הקיטורים, חיפושי ההנאות, וזה שהנפש שלהם לא יודעת שובע מאטרקציות – זה לא (רק) כי הם ילדים לא שמחים בחלקם, אלא כי יש רגשות ולב שמחפש מילוי עמוק הרבה יותר רק מכיף חיצוני, הם מחפשים אהבה עמוקה, מאיתנו ההורים.

אז איך, איך ממלאים את הנפש בימים מלאי חוויות?

קודם כל, דואגים לזמנים של קרבה רגשית, גם בחופשה. לא, לא התכוונתי רק להיות בבית איתם. אלא, כן להיות איתם בנוכחות אוהבת שממלאה את הלב מילוי עמוק יותר מכל אטרקציה. וזה נכון לגבי הילדים ונכון לגבי עצמך – להיות עם עצמך ברגעי איכות אמיתיים. ברגעים של הקשבה פנימה, ברגעים של גילוי עמוק שלך עם עצמך קודם כל. זמן איכות לעצמך.

מתי בפעם האחרונה הקשבת לעצמך לא ממצב של הישרדות, אלא ממקום של בחירה עמוקה לעצור ולתת לעצמך זמן איכות אמיתי, רגשי ועמוק. תנועת הנפש פנימה ולא החוצה, היא זאת שממלאה אותנו בעומק. כשאני מתמלאת מעצמי ולא מתחנות דלק חיצוניות, תהיה בתוכי תחנת דלק למלא את עצמי וגם את אישי וילדיי. חִשבי: איך ייראו החיים שלך אם תמשיכי לתדלק את עצמך בכוחות מבחוץ, לעומת איך ייראו החיים שלך אם תתחברי לתחנת הדלק הפנימית שלך…?

זה מסע. זה לא קורה ברגע אחד, אבל זה מסע ששווה זהב, מסע ששווה אותך.

שימי לב, לא משנה איפה תהיי ומה תעשי, אלא משנה מה תתני שם לעצמך – אהבה ללא תנאי או ביקורת ושיפוטיות? הערכה והוקרה על מי שאת או הקטנה וזלזול?

זה גם הזמן שבו תשאלי את עצמך שאלות של עומק:

איפה פוגש אותי החופש הגדול?

איך אני מרגישה בגוף כשאני פוגשת את הלב שלי?

מה המפגש עם עצמי פותח בתוכי?

לסיכום, בקשה אישית ממעמקי ליבי. זכרי כמה דברים:

1. את נורמלית שקשה לך גם בחופש הגדול.
2. הקושי הוא לא רק הטכני, אלא העדר הפניות שלנו לעצמנו.
3. מילוי פיזי הוא זמני. הנפש מתמלאת ממילוי רגשי עמוק.
4. מילוי רגשי זה בבחירה שלך, זה אפשרי ומתחיל עכשיו.
5. חשבי מה ממלא אותך רגשית, והקדישי לכך 5 דקות ביום.
6. גם לילדים שלך הקדישי 5 דקות ביום איתך, בשיח על רגשות וחוויות.
7. בבקשה, שתפי אותי במייל חוזר איך את מרגישה עם הטור הזה, איפה הוא פגש אותך, ואיך החיים שלך ייראו את תקדישי לעצמך 5 דקות מילוי רגשי ביום.
8. זכרי שהרצון שלך הוא הקובע. גם אני משתדלת מאוד כל יום אבל לא מצליחה כל יום, וזה בסדר. הקריאה הפנימית שלי היא כן למילוי רגשי, ואז גם כשהוא חסר אני לא משתגעת – אני יודעת שאתאמץ עוד מעט למלא אותו… לעומת זאת, מילוי רגשי שחסר זמן רב גובה מחירים עמוקים בנפש. אז קדימה, זה הזמן לעשות צעד ראשון למילוי עמוק – למה הלב שלך זקוק עכשיו…?