שבת פרשת נח היא השבת הראשונה של חודש מרחשוון, ובמידה רבה היא השבת הראשונה "אחרי החגים". תקופת המעבר הזו לעיתים קצת מורכבת עבורנו – אנחנו יוצאים מחודש שלם שרובו חגים ושבתות וימים מיוחדים, חודש שגם כאשר יש בו ימי חול, הם מלאים בהתרגשות וציפייה והכנה לקראת המועד הבא, ופתאום נכנסים לחודש שלם ללא חג אחד! חודש של עבודה שגרתית ופשוטה ולעיתים אפילו אפרורית, כזו שעלולה 'לייבש' אותנו ולגרום לנו להתרחק ולשכוח מההתעלות וההתחדשות שעברנו בחודש תשרי. זהו מעבר חד מהגובה של ימי החגים שחתמנו אותם בשמחת תורה – היישר לעבודה השגרתית והמעשית. מובן שהפער בין שני הדברים מצריך עזרה לשם גישור נכון.
לצורך כך ניתן להסתייע באמירה נפלאה של רבי ישראל מרוז'ין זי"ע (שיום פטירתו חל בג' מרחשון) שנותנת פתח להבין את תפקידו של חודש מרחשוון.
המשמעות המילולית של 'מרחשוון' היא – שמיני, מפני שבשפה הבבלית "חשוון" זה כמו "חשמן", כלומר, שמיני. חודש חשוון הוא החודש השמיני כאשר מונים מניסן. משמעות נוספת היא שהמילה מרחשון מורכבת משתי מילים: "חשוון" עם המלה "מר", כמו שכתוב בפסוק "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי" (ישעיה מ טו) – כלומר טיפת מים בלבד בתוך דלי מים, כי אומות העולם גם אם הם נראים גדולים ומאיימים בכוחם, הם אינם נחשבים בעיני ה' יתברך אלא כטיפה קטנה בעולמו. ואם כן החודש השמיני, שבו מתחילות טיפות הגשמים לרדת נקרא על שם כך מרחשון.
מְרַחֲשָׁן שִׂפְוָתֵהּ
אך רבי ישראל מרוז'ין הוסיף ש'מרחשוון' הוא מלשון "מְרַחֲשָׁן שִׂפְוָתֵהּ" – השפתיים רוחשות. כלומר, בחודש מרחשוון השפתיים עדיין רוחשות את התפילות של חודש תשרי. הביטוי "רְחוּשֵׁי מְרַחֲשָׁן שִׂפְוָתֵהּ" נובע מדברי הגמרא (סנהדרין צ) שאומרת שכשאדם צריך להתפנות לנקביו מיד לאחר התפילה, עליו להמתין זמן קצר לפני שיתפנה, כי במשך אותו זמן השפתיים עדיין רוחשות את מילות התפילה שנאמרו קודם לכן. כך, אומר רבי ישראל מרוז'ין, בחודש מרחשוון שפתינו עדיין מרחשות את תפילות הימים הנוראים ותפילות חגי תשרי.
ודאי שהרבי מרוז'ין לא התכוון לכך שבחודש חשוון עודנו מתבלבלים ואומרים בטעות "זכרנו לחיים"… משמעות דבריו, בהבנה ראשונית, היא שבחודש חשוון אנחנו עדיין מדברים על החוויות הרוחניות של תשרי, מעכלים אותן ומעבדים את התובנות שקיבלנו בימים הקדושים הללו. בסלונים דורשים כך את הפסוק "וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה", שבחג סוכות עושים "אסיף" רוחני לכל המעלות שקנינו במהלך ימי תשרי הנשגבים, ומתוך כך יש לנו תוקף ועמידה איתנה לקראת כל השנה הבאה. כשמסכמים את התהליך הרוחני שעברנו מאז תחילת אלול עד שמחת תורה, זה מאפשר להנציח את הדברים ולהפנים אותם.
אבל יש פירוש נוסף לדברי רבי ישראל מרוז'ין: חודש מרחשון הוא המבחן הפנימי לכל אדם מישראל עד כמה חודש תשרי היה משמעותי עבורו, ועד כמה הקדושה וההתעוררות אכן נספגו בו. אם בחודש חשוון האדם ממשיך לדבר על הדברים והרצונות הטובים שעליהם דיברנו בחודש תשרי, סימן שהיו אלו רצונות כנים שנטמעו בנו. כאשר גם "אחרי החגים" שפתינו עדיין רוחשות ומביעות את מה שהן רחשו בחודש תשרי, זה אומר שהתפילות והריקודים היו אמיתיים ונבעו מתוך לב בשר אמיתי. זה אומר שחודש תשרי עדיין מאיר בנו גם בחודש מרחשוון.
כתינוק שנולד
ה'חזרה לשגרה' של חודש חשוון, על כל אתגריה וקשייה, אינה 'תקלה', אלא עבודה גדולה שחפץ בה ה', והיא מטרה בפני עצמה.
הרמ"א פוסק (תרכד, ד) שבמוצאי יום הכיפורים יש לאכול ולשתות ולשמוח, מפני ש"הוא קצת יום טוב". המשנה ברורה (שם ס"ק טו) מסביר את טעמו: "כדאיתא במדרש (קהלת רבה ט) בת קול יוצאה במוצאי יום הכיפורים ואומרת 'לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה הא־להים את מעשיך'". בת קול דומה יצאה לאחר מעמד הר סיני ואמרה "שובו לכם לאהליכם". שני הקולות האלו מורים לנו כי החזרה לאכילה והשתיה לאחר יום הכיפורים, החזרה לאוהל הביתי לאחר מעמד הר סיני, אינם הכרח של פשרה אלא מטרה ותכלית. ה' רצה אותנו כמלאכים ביום הכיפורים, אך הוא לא רוצה שנישאר שם. הוא רוצה שניקח איתנו את כל הקדושה והשמחה, את התחושה שהיינו קרובים ומאוחדים איתו, ונכניס אותן אלינו הביתה ולכל פינות החיים.
חכמינו סיפרו שכל תינוק, בהיותו במעי אמו, לומד את כל התורה כולה, ובשעה שיוצא לאוויר העולם בא מלאך שסוטר על פיו ומשכיח ממנו את לימודו. כך במוצאי יום הכיפורים כולנו דומים קצת לתינוק טהור שנולד. בימי החגים ה' מרים אותנו לגבהים רוחניים ומקרבנו אליו, מראה לנו לאן אנו יכולים להגיע, מהן השאיפות שלנו, עד כמה אנו קרובים אליו, וכמה הוא יסוד חיינו. לאחר מכן אנחנו חוזרים לאוהלים שלנו, לעבודה השגרתית, לכביסות הבלתי־נגמרות ולעומס בעבודה, כדי להכניס גם לשם את הקדושה שזכינו לה בימי החגים. כדי להרגיש גם בבית שלנו את "צילא דמהימנותא", וכדי להיזכר כל פעם ב'עלינו לשבח' ברגעים המרטיטים מ'מלכויות' בלב ראש השנה.
יהי רצון שנזכה לקחת איתנו את קדושת הימים האלו קדימה, לחיות אותם, להמשיך לדבר ולחלום עליהם במשך השנה, ושרחישת השפתיים תשקף את רחשי הלב, ומתוך כך כל ימי השנה יאירו באור אחר, אור של המלכת ה' והקרבה אליו. שנה טובה! כי אנו עמך ואתה מלכנו!
