המודעות להודיה פשטה היום, ב"ה. אומרים שזהו דור של "מזמור לתודה", ואכן פרק ק' נאמר ומושר בכל הזדמנות. גם במהלך המלחמה האחרונה ישנה התעוררות רבה לתקן תיקון היסטורי, ולא להפסיד את ההזדמנות הגאולית, שכן ביקש הקב"ה לעשות את חזקיהו משיח, אלא שלא אמר שירה. אז אנחנו נודה ונהלל ונקווה שנזכה הפעם…

אלא שגם לעבודת ההודיה יכולות להיות שכבות רבות. חז"ל מונים בתנ"ך עשר שירות, כשכל שירה כנראה נותנת הד לצלילים שונים של הודיה. עד כמה עשירה ההודיה שלנו? עד כמה היא מגוונת ונוגעת בנימים הדקים ביותר בנפש? הגענו לעידן בו אנו צריכים להתחיל להכיר עומקים של טובה, עומקים של שמחה, עומקים של הלל והודיה. ובשביל זה צריך להיכנס פנימה, להתבונן, "ויתבוננו חסדי ה'" (תהילים קז).

בהשראת עשר השירות, ננסה לפרוס מעט את יריעת השבח וההודיה על גאולתנו ופדות נפשנו, ובמיוחד בשנה האחרונה. מיום פסח שעבר ועד היום. בין אם אתם כעת בעיצומו של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, בשבת של שיר השירים, או בליל שביעי של פסח (בו נוהגים רבים גם לשיר את כל עשר השירות) – מוצעים כאן לפניכם כיוונים להתבוננות, אישית וכללית, על גאולתנו ופדות נפשנו. לפיכך אנחנו חייבים להודות.

מזמור שיר ליום השבת

שירת אדם הראשון – (תהלים צב)

בטח כבר שמתם לב לכך שהכול קורה בשבת. שבת שמחת תורה. "שבת זכור" באיראן, פרס של ימינו. ובתווך עוד כמה. אבל איך אפשר להשוות? מהשבת ההיא שנראה היה לנו שהעולם חשך בעדנו, ועד השבת לפני יותר מחודש בה התהפכו היוצרות.

לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת.

גם על זה וגם על זה נודה. על החושך, שהוליד אמונה, ועל הבוקר שהביא בכנפיו חסד.

כן, היו רגעים בהם הרגשנו שאנחנו פשוט לא מבינים כלום. אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע. בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן. אבל גם על הרגעים האלו אנו מודים לך, שנתת לנו את הכוח להחזיק מעמד, כתמר יפרח נתת לנו את הכוח לעמוד איתנים.

כן, ברגעים הקשים והחשוכים מכול, הרגשנו שמשהו מתהווה, שמְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ.

ולאורך כל הדרך נתת לנו רגעים של חסד. כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה, נתת לנו שוב לנשק באהבה את אדמת הקודש, בארץ ישראל היפה, הרחבה. נתת לנו להציץ ולראות את הלבנון, את בית המקדש. כחותם על זרוענו, עם פאצ' משיחי, הלכנו לקרב וידענו על מה אנחנו נלחמים.

ולכל שבת יש מוצאי שבת.

גם אחרי רגעי הבהירות, בהם חווינו וראינו איך יִתְפָּרְדוּ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, כשהחשך שוב כיסה ארץ, גילית לנו את הסוד. כמו אדם הראשון, שלימדת אותו להקיש אבן אופל באבן צלמוות (מדרש תהילים צ"ב), בראת גם לנו אש שלא תכבה לעולם.

מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת.

אז ישיר משה

שירת הים – (שמות טו)

אז, כשהרגשתי שהחידלון כבר גמר עלי סופית, קמתי לתחייה.

אז בשדה הקרב, כשאת פני המוות ראינו.

אז בבית, כשנשנקנו מהצער.

אז בחדרי הלב, כשהספק והייאוש כילו כל חלקה טובה.

ופתאום אני חי בין העצמות,

מכאן רמז לתחיית המתים.

כמה תחייה חווינו בשנה האחרונה? אישית, לאומית.

תחשבו על כל אחד מהחטופים שיצאו לחירות עולם השנה.

תחשבו עלינו, על הרגשות של לפני ואחרי שהם השתחררו. כשהבלתי יאומן קרה, כהרף עין ממש.

תחשבו עלינו כחברה, שהלכה והתפוררה ופתאום היא מתאחה, לאט לאט, אבל בבטחה. במפגשים במקלטים. בשיחות של שכנים. פנים אל פנים.

אז נשיר גם אנחנו את שירת הים,

על הגלים שמטביעים בתוכם את כל הפחדים שלנו. על הלב שהולך ומתחזק לנוכח יד ה' הכל־כך גלויה.

אָמַר אוֹיֵב, אֶרְדֹּף, אַשִּׂיג, אשמיד באטום.

נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, וברגע אחד נדמו כאבן, ארבעים במספר, בחצי דקה.

צללו בקיתונות של עופרת יצוקה.

מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'? מִי כָּמֹכָה, נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה פֶלֶא.

שמעו סורים ירגזון, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת, נמוגו כל יושבי סעודיה, וקטאר.

תפול על כולם אימתה ופחד. העולם משתומם. שותק בפליאה.

עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה', עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ.

אנחנו לא מסתפקים בחלק. עד הסוף ה' יתברך.

תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ.

בנווה קודשך.

אז נשיר עם משה.

שירת הבאר

אז ישיר ישראל – (במדבר כא, יז־כ)

זה כל כך ברור, שיותר ממה שאנחנו יודעים, אנחנו ממש ממש לא יודעים.

לפעמים הקב"ה נותן לנו הצצה, בשביל להבין כמה נעלם מעינינו.

כמו באשד הנחלים, כשבני ישראל לא היו מודעים לנס האדיר שנעשה להם עם האמוריים, ועלה הבאר עם דמם ועצמותיהם של האמוריים. שיכירו ישראל בנס, ויאמרו שירה.

אז פתאום אנחנו שומעים שעיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו. פתאום ביפרים מתפוצצים, כך באמצע החיים. וכולם בשוק.

ופתאום איזה ארכי מחבל, מוצא את מותו באופן מסתורי. וברגע אחד נכרת ראשו של המן של ימינו. והכל כל כך מדויק.

אז אנחנו מבינים כמה אנחנו לא מבינים, ולא יודעים כלום.

אז התודה והברכה לכל אנשי המוסד. לכוחות הבטחון הגלויים והסמויים. לאנשים ולמשפחות, שמקריבים את עצמם יום יום, במשך שנים, למען כולנו.

והשיר והשבח לבורא עולם! שנותן לאדם דעת. שחולק מחוכמתו, ונותן לנו את הכוח לעשות חיל.

ותודה גם ללומדי התורה, ולנשים היקרות שתומכות ומאפשרות, ושולחות ומחכות. כי בזכות הלימוד, אנו נושעים. כי בזכות מלחמתה של תורה, אנו מנצחים בקרב. ומחוקק במשענותם, על פי משה עם מטה האלוקים.

והשיר וההלל לה', נותן התורה. וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. איזה זכות שיש לנו תורת חיים. מים חיים.

נשיר כלל ישראל יחד, את שירת הבאר.

שירת האזינו

 האזינו – (דברים לב)

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וגו' וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי.

לא את הכול אנחנו מצליחים לראות ולהבין מיד. צריך להטות אוזן, להקשיב, להתבונן. הרי הטילים שורקים, ויש אזעקות וגם כיפת ברזל ויירוטים. אבל גם אלו יכולים להרעיש עד כדי כך, שלא נשמע, אם לא נאזין.

אבל יש רגעים בהם הווילון מוסט קצת הצידה, וקל יותר לראות. בנין שסופג פגיעה ישירה, אבל הוא ריק מדיירים כי הוא בפינוי-בינוי של תמ"א. משפחה שלמה שקמה רגע לפני שהטיל נוחת בסלון, ועוד כהנה וכהנה.

ולפעמים דווקא הרגעים הקשים והכואבים יותר פתחו את עינינו. "וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם", גם זה חלק משירת האזינו. פתאום לשמע הבשורות הקשות, הבנו, מה יכול לקרות מכל טיל וטיל מתוך המאות והאלפים שנורו ויורטו או נפלו בשטח פתוח. כן, היו גם רגעים מחרידים שהעידו וגרמו לנו לקלוט, שגם בממ"ד ובמקלט ה' הוא המגן ומושיע. אין ספק שאנו מוקפים בענני הכבוד. תהילים שעולים מעלה, ויוצרים והופכים לטילי טילים של ניסים.

יש דרך נוספת שאנחנו זוכים דרכה לפתוח את עינינו ולהבין עד כמה הכל פה מושגח. דרך הפרספקטיבה ההיסטורית. ממעוף הציפור הכל נראה אחרת, ומקבל גם פרופורציה. זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.

חג הפסח, הוא הזמן בו אנו יושבים מסובים עם סבא וסבתא, בו אנו נפגשים עם המשפחה המורחבת, ומאוגדים אבות עם בנים. זה הזמן להתבונן בהיסטוריה המשפחתית שלנו, וביד ההשגחה שהביאה אותנו עד הלום. בין אם כניצולי שואה, או עולים מארצות ערב ואתיופיה, ההתבוננות במהלך הדורות, יכולה לתת לנו בהירות גם היום.

אמנם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל, אבל גם דור שזוכה לקיבוץ גלויות, וגם לאריכות ימים. השיר והשבח לה' על גלגול סיפור חיינו האישי, המשפחתי והלאומי. ויום אחד עוד נראה גם איך רגעי ההסתר, יצא כנגה אורם. לילה כיום יאיר.

הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

שירת יהושע

שמש בגבעון דום – (יהושע י, י"ב-י"ד)

אתם קולטים? אנחנו פה בארץ ישראל! חזרנו אחרי כמעט 2000 שנות גלות! אסור לנו להתרגל לזה, אסור לנו להפוך להיות אדישים לפלא הזה.

הפגישה שלנו עם הטבע המרהיב ביופיו, בעונה האביבית המדהימה הזו, צריכה לעורר את נימי הנפש הרדומים שלנו, לשירה עצומה. שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע.

שירה על היופי הבראשיתי, שמזכיר לנו מי אומר והכל נהיה בדברו.

שירה על הארץ הקדושה, שאנו זוכים לחיות בה ולהגות בה בתורה יום ולילה.

שירה על ההתיישבות הפורחת, החוות שנכנסו לרשימות הרשמיות של פיקוד העורף, ועל הגבעות שילדים וילדות שוב מקפצים עליהן.

שירה על גשמי הברכה שהוריקו כל הר, והפכו בששון מדבר לעדן. אשרינו שזכינו לראות, הכרים לבשו צאן, והעמקים עטפו בר.

שירה על צדיקי אמת שמכוונים אותנו בדרך, ולאורם נלך.

פרק שירה שמעורר את האהבה לה', ופיוט של אהבת ארץ ישראל שמקפלת בתוכה את כל האהבות כולן.

אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַ-יהֹ-וָ-ה בְּיוֹם תֵּת יְ-ה-ֹוָ-ה וגו' הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא וגו' כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים.

עד יקום גוי אויביו, נשיר עם יהושע לה'.

שירת דבורה

ותשר דבורה וברק בן אבינעם – (שופטים ה)

נעבור קצת לשירה הפרטית שלנו. הרי גם את העולם נתן בליבם (קהלת ג, יד).

תחשבו לרגע, איזה כוחות התגלו בכם אישית בשנה האחרונה?

איפה זכיתם, במקום שאין אנשים, להיות איש, או אשה?

את מי זכיתם להוביל, להנהיג, להנחות? איזה קול זכיתם להשמיע, לגלות?

כמו דבורה הנביאה, ברק בן אבינעם ויעל אשת חבר הקיני, לכל אחד מאיתנו יש רגעים בחיים, בהם הקב"ה שואל אותנו: איכה? ואנחנו נקראים לומר: הנני. רגעים בהם צריך להפסיק לשבת על המשפתים, ולקחת צד.

"עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה", מתי זכית לקום, להשתקם?

ומה עם המלחמה שמתחוללת ממש אצלך בלב? איזה מהלכים זכית לעשות, באיזה קרבות זכית לנצח?

איפה ראית ניסים פרטיים, בחיי הנפש שלך? על איזה אויב פנימי נתן לך ה' כוח לגבור, ולו לכמה רגעים?

מודים על העבר, ומבקשים על העתיד:

כֵּן יֹאבְדוּ כׇל אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ וגו' וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה.

שירת חנה

חנה אם שמואל – (שמואל א' ב, א־י)

נמשיך עוד קצת עם השירה הפרטית שלנו, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.

נולדו לכם ילד, ילדה, נכד, נכדה?

שירה חדשה!

הייתם בקנטים, וה' הפך את הקערה על פיה?

יְ-הֹ-ו-ָה מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

הפרנסה איכשהו הסתדרה? (יש לכם אוכל ברמה כלשהי הפסח? בית? בגד עליכם?)

הבריאות שלכם או של קרוב ללבכם התיישרה? (החלמתם מווירוס שהשבית אתכם? קיבלתם תוצאות טובות אחרי ההפחדות?)

לא מגיע לו יותר ממילת תודה?

מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם.

וגם בהפוכה…

זה גם שלו.

הירידות שאחרי העליות. הנסיקות שאחרי ההמראות, הבכיות שאחרי האורות. ההתרסקויות.

ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם.

כי הירידה צורך עליה, והרע כיסא לטוב. תתבוננו, אתם לא מזהים מה הרווחתם, גם כשהייתם בשפל המדרגה? במה השתניתם? צמחתם? גדלתם?

ואולי אם זו אפילו רק ההכרה, שהוא כל יכול, דווקא מתוך חוסר האונים, הגעתם למצב מצה, לענווה:

כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. ה' – יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם, ה' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ.

והשירה הפרטית הזו, היא לא באמת רק שלנו, היא נדבך חשוב, בישועה הכללית המתרקמת. כל אחד ואחת שזוכים לגאולה פרטית, מכריעים לא רק את עצמם אלא את כל העולם כולו, לכף גאולה.

כמו בשירת חנה הפרטית, בהודיה האישית, על הולדת הבן לאחר כל כך הרבה שנות עקרות וציפייה, מסתיימת בבשורה:

וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.

נשיר עם חנה, וירום גם קרננו.

שירת דוד

הפטרת שביעי של פסח – (שמואל ב' כב)

נחזור ונמלא פינו בשבח והודיה לה' על הניסים והנפלאות, המלחמות והישועות, שזכינו להם בימים אלו בזמן הזה.

וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהֹוָה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה וגו' בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כׇּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל וגו'.

אֱלֹקי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ, מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי, מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי.

נודה לה' על ההצלה וההגנה, ועל העוז של היוזמה והתקיפה.

נודה לה' על שהתעוררנו מהקונספציה, שקמנו והתגברנו כארי, והמאזן התהפך. על שבפינו מתרונן שיר חדש:

אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם.

ברוך שומע תפילה! על כל התחינות, התפילות, הבקשות ששפכנו ונענו,

בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה' וְאֶל אֱלֹקי אֶקְרָא וַיִּשְׁמַע וגו' קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי בְּאׇזְנָיו.

בשביעי של פסח הזה, נפטיר בשירת דוד, בכל לב ונפש.

נבין כי ישועתנו היא ישועת ה', והניסים והנפלאות שאנו זוכים להם בימים אלו,

לנגד עיניהם המשתוממות של כל באי עולם, בבחינת עַל כֵּן אוֹדְךָ ה' בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵר,

הם גילוי שכינה ממש:

וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל וגו' רַגְלָיו.

וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וגו' עַל כַּנְפֵי רוּחַ.

נודה לה' על ישועת הנפש והגוף, על ההתעוררות לתשובה, ועל הכוח לעשות חיל במלחמה:

כִּי אַתָּה נֵרִי ה' וַה' יַגִּיהַּ חׇשְׁכִּי.

כִּי בְכָה אָרוּץ גְּדוּד וגו',

מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחַת וגו' נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי.

הָאֵ-ל הַנֹּתֵן נְקָמֹת וגו' וּמֹרִיד עַמִּים תַּחְתֵּנִי.

בשביעי של פסח הזה נקרא בקול גדול:

מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ,

ונודה ונשיר עם דוד המלך וזרעו עד עולם.

שיר השירים

מגילת שיר השירים – נהוג לקראה אחרי ליל הסדר, ובשבת חול המועד פסח.

תחשבו לרגע על החתונה הכי מרגשת שהייתם בה השנה. לא מגיע לקב"ה שאפו? כמה דמעות של אושר נשפכו השנה, ברגעי פלא של חתונות רווקות ורווקים, אלמנות ואלמנים, גרושות וגרושים.

כמה בתים קמו והיו, כמה התנערו מעפר ולבשו בגדי תפארת וישועה.

תודה לך ה'.

וגם במעון שלנו פנימה. זה הזמן להודות על אינטימיות שהתחזקה, על קשר שנרפא, על שזכינו והיינו מעון לשכינה.

כי זוגיות זו עבודה תמידית של כל החיים. מוסיפים נדבך ועוד לבנה, נותנים שוב את הלב, מוותרים ומקבלים. ועל כל אלו צריך לעצור כפעם בפעם ולהודות.

וגם ליקרים וליקרות בינינו שעדיין מבקשים. הרי כל שיר השירים הוא בבחינת שירת הבקשות. מחפשים ולא מוצאים. רוצים ולא נענים.

וזה לא רק לפני הנישואים, אלא פעמים רבות כל כך, גם עמוק עמוק פנימה בתוכם.

שיר השירים מלמד אותנו לשיר גם את הבקשה. בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. לשיר את הייחול על אף שהוא מתמהמה מלהתממש. לשיר את הדרך על אף שהיא נארכת. להעריך את הכיסופים, ולהבין איך הם בונים עוד קומה. אישית, זוגית, משפחתית, לאומית.

אז נשיר ונודה לה' גם על כל כאבי החיפוש שלנו, אחרי המשמעות, האהבה, השלום, הגאולה.

נשיר ונודה לה' שאנחנו מבקשים אותו, ושאנחנו לא מתייאשים, וממשיכים לחפש ולרצות ולבקש ולחכות.

חשבנו מזמן שזהו זה. עם כל הניסים, והסימנים, והקמעה קמעה, שהכל כבר מוצה מזמן.

ובכל זאת, כל עוד וזה הסיפור שלנו, נמשיך לשיר,

את שיר השירים.

שירת המשיח

הפטרת אחרון של פסח – (ישעיהו י, לב – יב, ו)

עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד.

עוד היום לראות את הקב"ה מניף ידו על הר הבית, ושוב נאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים.

וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל, ויהיו יישובים חדשים על הגבול הליטאני, וגם בנצר חזני ובנווה דקלים כשנרוץ ונקדש את ארץ פלשתים (ע"פ ישעיהו יא, יד ובמפרשים).

וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי, ותהיה לנו הנהגת אמת של מלכות זרע בית דוד, וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'.

וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, ותתוקן המערכת המשפטית, וארשתיך לי במשפט.

וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וגו' וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. והילדים שלנו יהיו מוגנים, ורגועים, ויהיה שקט של אמת, שמלא באמונה ובטחון.

בַּיּוֹם הַהוּא נאמר ונשיר, אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. נראה איך הכל מסתדר, ומתבהר, ומתמתק ומתרפא. ואיך להכול הייתה משמעות, ואיך הכול אבל הכול היה שווה.

עוד היום לבוא ולשמוע איך אזעקת אמת, הופכת לקול שופרו של משיח.

אנחנו מחכים לברך שהחיינו, על ראיית פניו.

אנחנו מחכים, לשיר את השירה הזו, להודות בפה מלא לה', לקרוא בשמו.

"צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל."

עוד היום.