הנתינה היא עיקר גדול של פורים, המתבטא במצוות משלוח מנות ובמתנות לאביונים, אך היא גם אחד מעמודי התווך בנושא עבודת השמחה, השייכת במיוחד לכל חודש אדר. מה עניינה של הנתינה בעבודת ה', ומדוע היא חשובה כל כך בפורים?
כלל חשוב בנתינה קובע כי היא צריכה להיות באופן של "לפני עיור לא תתן מכשול". כשמישהו בא להתייעץ איתי, לדוגמה, הוא כמו עיוור בעניין בו הוא מסופק, והוא נותן בי אמון ומשליך עלי את יהבו שאוכל לעזור לו. כדי לעזור באמת, עלי להרחיק את כל הפניות האישיות שלי. בנתינה אמיתית המעמידה את הזולת במרכז, אסור לי לתת להן מקום, כי הן מכשול שאני שם בפניו. עלי לחשוב מה טוב בשבילו.
הסתבכת איתך
כשאני נותן את עצמי באופן מלא ואמיתי, מקשיב כמו שהייתי רוצה שיקשיבו לי, מכיל ולא שיפוטי – אני עושה את המעשה הנכון. בכלל לא משנה אם יש לי עכשיו כוח לזה או לא, כי כשאני מתמסר למה שה"נכון" תובע ממני עכשיו, אני מקבל כוחות נפש אדירים: נרגע, משוחרר, ספונטני ושמח. אחרי שאני משחרר את עצמי מאותו אגו שיונק ממני את כל הכוחות, עצם הנתינה מעניקה לי שמחת חיים. אני משתחרר מהדבר שהכי מכביד עלי – ממני!
העניין מוסבר היטב במכתב של הרבי מליובאוויטש, שככל הידוע לי לא פורסם מעולם, ובו הוא עונה ליהודי שהתלונן על קושי. עיקרו של המכתב כולל שני משפטים מדהימים המבארים את עומק עניינה של הנתינה:
המשפט הראשון, "יסיח דעתו מענייני בריאותו, כיון שיעבור על ידי התנהגותו המתאימה". אם מישהו מקטר, בכל תחום שיהיה, יש בכך בחינה מסוימת של התאכזרות כלפי הזקוקים לאהבה ולאכפתיות שלו. ההתרכזות שלו בעצמו, עלולה לפגוע באשתו ובילדיו. הפתרון למצב זה – להסיח דעתו מעצמו. גם אם הבריאות לא בשיאה, אל תתרגש. כשתתנהג נכון, זה יעבור מעצמו! כל הבעיות שלך נובעות מכך שאתה כל כך עסוק בעצמך.
יש חיים אחרי המוות
המשפט השני, "עיקר שביעות רצון האדם בחייו – ההרגש שעושה טוב לאחרים". איך אדם יכול להגיע לשמחה אמיתית ולחדוות חיים? רק על ידי נתינה. התורה אומרת שעמלק נלחם בישראל בלי הגיון. היינו בשיא כוחנו, מלווים בהשגחה אלוקית, וכנגד כל הסיכויים הוא העז להילחם בנו. זו מלחמה שלמעלה מהגיון. כדי לנצח בה, אנו זקוקים להתמסרות שלמעלה מטעם ודעת. על עמלק נאמר "ואחריתו עדי אובד". הוא כמו מחבל מתאבד שמוכן להרוג את עצמו במאבק נגדי. הדרך היחידה לנצח אותו היא במלחמת גרילה: פעולות קטנות של מחשבות טובות, דיבורים טובים, מעשים טובים, אשר פושטות עליו בהפתעה, ומצניחות אותם בין שורותיו עד לניצחון המלא.
בפורים אנו מצווים למחות את זכר עמלק, וכדי לעשות זאת צריך להגיע "עד דלא ידע". צריך לצאת מעבר לעצמנו, מעבר לטעם ודעת, ולהכריז בראש חוצות: אני שייך לה'! פורים הוא שער של מסירות נפש, אשר נותן לנו כוחות לכל השנה. כשלומדים חסידות רואים כמה הדבר בנפשנו – אנחנו מקבלים כוחות להסיח דעתנו מעצמנו, ולפעול מעבר לטעם ודעת. אחרי שה"אני" שלי מתנפץ, אחרי שמסרתי את נפשי על הנכון בגלל שהוא נכון, האגו שלי עשוי לאיים עלי בתחושה שהוא עומד למות. קשה לו… לכן בפורים יש מצווה לשים את הדעת בצד, ולפעול מחוץ לגבולות ההיגיון. במקום להתלונן, תזיז את עצמך – תמתיק את הדינים בשורשם. צא מעצמך, תמית את האגו ותגלה שיש חיים אחרי המוות. רק אז תגיע לשמחה עצומה באמת.
