התשובה של אלול היא בעיקר תשובה בה האדם חוזר לעצמו, לנשמתו, לטוב שבו. הוא אינו רק מכה על חטא, אלא מוחל וסולח ולוקח אחריות על מה שהוא עשה בעבר כדי ליצור עתיד אחר וטוב יותר. הוא אינו מטיל ספק ביכולתו להשתנות, כי הוא יודע שהכל בר שינוי ואין דבר שעומד בפני הרצון. הוא יודע שבשבילו נברא העולם. הוא יודע את הגודל שבו, את היצירה האלוקית הכמוסה והגלויה בו, ואת העושר הפנימי שעדיין לא בא מספיק לידי ביטוי.
תשובה זו אמירה: אני רוצה לחזור לטוב שבי, להרגיש כל הזמן אהוב על ידו יתברך, לדעת שהוא אבא ואני בנו האהוב, וכנסת ישראל היא בת זוגו יתברך. אז למה שלא תהיה אהבה גדולה ביני לבינו? בתשובה מאהבה כזו אני הופך את כל מה שעשיתי בזדון לזכות. אני בכך מוכיח לאבא כמה אני מאמין בו וכמה אני אוהב אותו, כי גם הוא מצידו מאמין בי ואוהב אותי.
הרב קוק מכניס אותנו בכתביו למורכבות הפסיכולוגית העמוקה של בעל תשובה בדור הזה. הוא מסביר לנו כמה אנחנו דור גדול ולא מתאימה לנו תשובה של ריצוי ותלות, אלא התשובה חייבת להיות מתוך חירות וחופש, מתוך גדלות ומתוך עליונות, מתוך עומק ואהבה. האהבה לה' יתברך מתחילה באהבה עצמית, ומלאכת התשובה חייבת לחדור לכל השכבות של האישיות של בעל התשובה. הרב קוק ממלא אותנו באופטימיות והבנה שהציור של התשובה צריך להיות תשובה שמחה, אוהבת וגדולה.
מפתח לבריאות הנפשית
זוהי הדרך: תשובה מתוך אמונה, תשובה מתוך עונג, תשובה מתוך שמחה ותשובה מתוך אהבה.
תשובה מתוך אמונה בטוב שיש בי, שזכיתי בנשמה יקרה, טובה במיוחד, והיא כל הזמן בתפילה ובתשוקה להידבק בו יתברך. אם התרחקתי, זה רק בגלל שציירתי את התשובה כמהלך עצוב, מנותק וכבד, ולא הבנתי עד כמה מדובר בתהליך של רוממות כל כוחות החיים. עלי רק לשנות את הציור של התשובה. התשובה ממלאת אותי בכוחות, בעוצמות, בעוז ובגבורה, כי היא מחזקת את האמון בעצמי – כלומר בו יתברך.
תשובה מתוך עונג, כי זהו כל ענייננו. אנחנו צריכים לדעת מה חובתנו בעולם הזה, ואין לנו חובה אלא להתענג על ה'! להיות דבק בו, כלומר להידמות למידותיו – כמו שהוא רחום אף אתה היה רחום, ובכך לגלות את החלק האין סופי שבעומק אישיותי. כך אומר הרמח"ל במסילת ישרים (פרק א): "האדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון מכל העידונים שיכולים להימצא". כל ההתמכרויות שלי הן רק החיצוניות של העונג האמיתי, ועלי אפוא רק לחזור לעידון ולעונג האמיתי, לחזור לעצמי, לטוב שבי – כלומר לחזור אליו יתברך.
תשובה מתוך שמחה, כלומר שאני בוחר להרגיש טוב. אני בוחר אלו מחשבות יהיו שלי ואלו לא. אני לא נגרר אחרי מה שאומרים. אני יודע מתוך הבנה עמוקה שנבראתי מתוך טוב מוחלט, ועלי רק להתחבר אל הטוב הזה. גם אם אנחנו עוברים דברים לא קלים בחיינו, אנחנו בוחרים להאמין שהכל בא מאתו יתברך והכל באמת לטובה. זאת בחירה להיות מאושר… לחזור לשמחה הפנימית שבי – היא הנשמה שבי, כי היא מקור השמחה באמת, ואותה אוכל לחוש אך ורק אם אחזור להיות באמת שמח בעצם היותי, במי שאני, ומתוך השתדלות לחזור לאהבה העמוקה בי. אני שואב מהעתיד שלי את הדרך לשמוח באמת!
התשובה מתוך אהבה, לאהוב את עצמי, את המהות שלי, את הנשמה שבי, ומתוך כך לאהוב את כולם, למחול ולסלוח מיד לכולם, ולא להקפיד על אף אחד בשום עניין. להתפלל שיהיה טוב לקרובים ורחוקים, ושהטוב שבי יבוא לידי ביטוי דרך המעשה. זו תשובה מתוך אהבה למי שברא אותי, משגיח עלי ומלווה אותי כל הזמן. אני שב היום אל הטוב שבי. עלי להבין שהטוב מובנה בתוכי והוא לא תלוי בי. אני רק חוזר לעצמי, ומשתדל להוציא את הטוב הזה מהכוח אל הפועל.
זהו כל הבסיס של חיינו, זהו המפתח של הבריאות הנפשית שלנו. ואחרי שאנחנו נמצאים במקום הזה נוכל להתעלות ולהתרומם בדרגות השונות של 'מסילת ישרים', שלב אחרי שלב, אל הטהרה והקדושה, אבל קודם כל עלי לאהוב את הטוב שבי!
בחודש אלול, הוא יתברך מתגלה ומראה לנו: כפי שאנחנו איתו – ככה הוא איתנו. "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כז), "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו).
