"כמה פעמים אפשר לקרוא את המילים האלו: יַּרְכָתָיִם, מָשְׁזָר, קְּשָׂוֹת, גַּבְלֻת, כַּרְכֻּבּוֹ? למה התורה עושה מזה עסק כזה גדול?". לרוב כך אנחנו מרגישים בקריאת התורה של פרשות תרומה, תצווה, ויקהל ופקודי.
אמנם ברור לכולנו שאין דבר ריק בתורה, אבל בכל זאת, מה כבר יש בפרשת פקודי שאין בפרשות הקודמות?
נציץ מעט אל ליבם של העוסקים במלאכת הקודש.
כל ימי בניית המשכן חושבי המחשבות חשבו, חכמות הלב טוו, אומני העץ והאבן לא נחו לרגע, ועל הכל ניצח בצלאל בן אורי. המערכת הענקית של הקמת המשכן פעלה בכל המרץ ובמלא הכוח.
ואז מגיע הרגע המיוחל. ה' מפקח על כל המלאכה וחותם עליה. מאשר אותה.
"ויעשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את משה". בת קול מכריזה שכל מה שעשו יצא מדויק לרצון ה'.
אין אירוע מרגש יותר מהרגע הזה.
העבודה היומיומית שלנו היא למקד את הכוחות ולדייק את הרצונות יותר ויותר לרצון ה', אבל אחרי כל זה יש משהו שרק "יודע תעלומות" יכול לראות בעצם הנשמה שלנו.
לעתיד לבוא ישב ה' ויכתוב את כל מעשיהם של ישראל בספר תורה מיוחד, "תורה מאיתי תצא". רבי דוד מלעלוב הוסיף ואמר, שלעתיד לבוא תצא מסכת חדשה בש"ס, "מסכת דוד מלעלוב", וכך על כל אחד מישראל באופן פרטי.
עם ישראל נמצא כבר אלפיים שנה בכיסופים והשתוקקות לרגע שה' יכתוב את פרשת פקודי שבספר התורה של העתיד לבוא, ואת פרק פקודי במסכת הפרטית של כל אחד ואחד, ושם נראה שבעומק העומקים שלנו זכינו ללמוד תורה ככל אשר ציווה ה', זכינו להתפלל ככל אשר ציווה ה' ולעסוק בתיקון העולם ככל אשר ציווה ה'.
גדולי החסידות הורו לנו את הדרך איך לדלג כבר עכשיו מהמקום שלנו אל אותו מקום עליון ונסתר ששייך לגאולה השלימה, על ידי התקשרות בצדיקים. כך מסביר רבי צבי אלימלך מדינוב: "והנה ישראל עדיין היו טועין במושכלות כי לא ניסו עדיין באלה, אזי עשו על דעת כוונת משה ואהרן אשר ציוום ה' יתברך". כשעושים על דעת הצדיקים, מתחברים אל אותו מקום נפלא ונעלם.
כשהגיע רבי יחזקאל משינאווה לבקר בעיר קרעניץ, בנו עבורו מאהל גדול לתפילות ברוב עם. זמן מה לפני שהגיע, ראה אחד מהחסידים – ר' טוביה לייב – שמחמת הטרדות לא הספיקו לנקות ולסדר את המקום, והוא לקח על עצמו את המשימה. כשחסיד מנקה לכבוד רבו, הוא לא מסתפק בניקיון גשמי בלבד. הצטער ר' טוביה לייב על שאינו יודע לכוון את הכוונות הראויות, ולפתע הבזיק במוחו רעיון: ינקה הוא את המקום על דעת הכוונות שכיוון הצדיק רבי צבי הירש "משרת", שהיה משרת את רבו רבי מנחם מנדל מרימנוב תוך כדי כוונות וייחודים עליונים. כך סידר ר' טוביה לייב את המקום בלב מלא תפילה וכיסופים.
כשנכנס רבי יחזקאל אל המאהל המסודר, הרים את עיניו בפליאה ושאל: "מי סידר כאן את המקום בכוונות מיוחדות שכאלו?" ויהי לפלא.
אין ספק שאנחנו קרובים מתמיד לרגע המיוחל בו ה' יתברך יתגלה ויאמר לנו: בניי אהוביי, כל מה שעשיתם – לכבודי עשיתם. ככל אשר ציוויתי אתכם.
