אתה חי?
יש דופק?
אתה בטוח?
*
'החיים'. איזה מושג מעורפל. בעיקר לא ברור מתי הם מתרחשים החיים האלה.
למשרד החינוך יש תוכנית מיוחדת: 'מכינה לחיים'. בכלל לא מעניין אותי מה קורה שם בתוכנית הזו, כן מעניין אותי השם של התוכנית.
*
כשאנחנו ילדים קטנים אנחנו סתם חיים־בסרט, מסתובבים מפה לשם ומשם לפה, אבל עוד לא עושים באמת משהו רציני.
אחר כך נכנסים לגן ושם חוץ מהמשחקים וכל זה מכינים אותנו לבית הספר. הגן הוא התחנה הראשונה על המסלול שאמור להפוך אותנו לבני אדם כשנצא לחיים האמיתיים.
בית הספר כבר מכניס אותנו לתבניות ברורות. לוקחים לנו את המרץ והיצירתיות, זורקים אותן לפח, ובמקומן מכניסים יעילות ומסגרתיות. כל הילדים יושבים ליד שולחנות ולומדים את אותם שיעורים לאורך אותו משך זמן. אתה טיפוס של טבע? יופי! תלמד מתמטיקה, אתה אוהב טיולים? יופי! תלמד מתמטיקה, יש לך ידיים טובות? יופי! תלמד מתמטיקה. ככה מקנים לנו 'הרגלי למידה' ומכינים אותנו לתיכון כדי שנוכל לעמוד ביעד העל: 'בגרויות'.
חכו, בית הספר הוא עדיין לא החיים, אבל אתם בדרך.
התיכון הוא שלב קריטי. כאן יש סיכוי שתצאו אנשים 'נורמליים' עם תעודת בגרות שתעיד שאתם מוכנים לעלות בשלבי הסולם. מה תעשו עם תעודת הבגרות הזו? מה זאת אומרת? תוכלו ללכת ללמוד מקצוע ולהיות אנשים מהוגנים, אין יותר נעלה מזה.
כאן זה החיים? מה פתאום! אתם רק בדרך. יש לכם עוד: ישיבה, צבא, אוניברסיטה (אל תשכחו תעודת בגרות), התמקצעות, חתונה, ילדים, עבודה בלי שניה לנשום, פנסיה וזהו. זה הסוף.
מתי זה החיים? לא ברור, אבל הגעתם לסוף שלהם.
באסה.
*
הזוי!
אפשר לעבור את כל החיים ולהיות עסוקים רק בלהתכונן אליהם.
אתם רוצים לנסות להסביר מה זה החיים האלה שכולם מחכים להם כל הזמן? עבודה? מרוץ מטורף אחרי הזנב של עצמנו? יום רודף יום בלי שום תכלית?
נשמע מלהיב! נכון ממש בא לכם לחיות?
ואולי גם כל אלו הם רק הכנה לחיים האמיתיים ששם מרגישים את האושר המובטח.
*
מכל קבוצות הגיל הקבוצה החיה ביותר היא הילדים, עם דגש על תינוקות. הם יודעים סוד שכבר שכחנו: החיים הם מה שקורה עכשיו.
תתבוננו פעם בילד קטן שמתרגש מכוס חד פעמית. הוא יכול לשחק איתה, לשמוע את הרעש שהיא עושה, להכניס אותה לפה, לקווצ'ץ' אותה, ובשניה שהיא סיימה לסקרן אותו הוא עובר הלאה לאיזה עלה שהוא מצא על הריצפה.
תראו אותם. החיים מרגשים אותם, מסקרנים אותם, ממלאים אותם באושר וגם בצער, הם פשוט לא מפסיקים לחיות.
*
אסור שניתן לאף אחד לעשות לנו את זה, ולהאמין שהחיים קורים מתישהו אחר כך.
החיים קורים כאן ועכשיו והם מלאים בעושר פנימי וחיצוני, צריך רק להיות מוכנים לחיות אותם.
שאף אחד לא יתבלבל. לעשות מה שבא לי כל הזמן זה טוב לתינוקות, אחר כך זו הפקרות. ככל שאנחנו גדלים החיים מקבלים כיוון ותכלית. אבל מי שמדמיין שכיוון ותכלית צבועים באפור והם משעמים רצח, לא מבין כלום.
כיוון ותכלית הם רק קווי המתאר של ציור יפהפה שקוראים לו 'החיים' והכל שם מלא בסקרנות, פליאה, רגשות, מחשבות, רצונות, עומק ועוד אין־סוף צבעים וגוונים.
*
אברהם אבינו 'בא בימים', וזה אומר שהוא חי את כל הימים שלו, כל רגע היה מלא במשמעות, וזה מחייב את כולנו.
החיים הם לא אתמול ולא מחר –
היום אם בקולו תשמעו.
