בהתחלה הוא לא היה נראה משהו מיוחד, אפילו לא קצת. אפשר להגיד שהוא היה סתם מישהו.
אולי סתם מישהו זו הגדרה לא נכונה, הוא רק היה נראה ככה.
עולמו הפנימי זה כבר נושא אחר לגמרי.
מהבחינה הזו הוא היה בליגה אחרת.
*
לחברים בכיתה לקח זמן עד שהם התחילו לזהות אותו, את המנהיגות שחבויה בו.
זה לא לקח יום ולא יומיים, זה התבשל לאט.
פעם זו הייתה הערה קטנה, בדיוק במקום, שנתנה לערב הכיתתי פאנצ'. בפעם אחרת זו הייתה הצעת ייעול לשוק פורים שפשוט הקפיצה אותו בכמה רמות.
בסוף שנה, כשהם הסתכלו אחורה, הם קלטו שיש להם מנהיג אמיתי בכיתה. אחד שבכלל לא עף על עצמו, נותן לכולם מקום, אבל בסוף הוא זה שמוביל ומנווט, עם המון חן וחיוך כובש.
*
זהו, הוא היה על הגל.
הוא בעצמו לא זכר איך זה היה נראה קודם, לפני שהוא תפס את קדמת הבמה. הוא באמת לא הרים את האף, השתדל לתת תשומת לב לכולם, עם חיוך ומילה טובה. הוא אהב את כולם וכולם אהבו אותו.
אם הייתם עושים לנפש שלו ניתוח לא הייתם מזהים שם גאווה, לא זו השפה שהוא דיבר. הוא כל כך רצה לעשות טוב בעולם, הוא הרגיש שזה בדיוק מה שה' רוצה ממנו.
כשהוא עבר ליד מישהו והתעניין בשלומו הוא התמלא רק מלראות אותו מחייך חיוך אמיתי וטוב, כזה שמחייכים כשמישהו מתעניין בשלומך באמת. השמחה האמיתית שהייתה לו כשהוא הוביל את הכיתה ליצור פעילויות מיוחדות ויצירתיות, נבעה מהחיוניות שבעשיית טוב לשם הטוב.
*
ההתרסקות לא הייתה צריכה יותר ממשפט אחד.
זה לא היה דרמטי, אף אחד לא התכוון לפגוע. למה שמישהו ירצה לעשות לו דבר כזה? זה נאמר בהערה אגבית לגמרי בשיחה סתמית בדרך הביתה.
"תקשיב, נס שגילינו אותך. כשאהרון הוביל את הכיתה זה ממש לא היה נראה ככה".
בום!
אהרון? אהרון הוביל את הכיתה?
עכשיו הוא מבין למה אהרון היחיד שממש לא מסמפט אותו. עד עכשיו הוא חשב שזה עניין של אופי, עכשיו מסתבר שאת כל הטוב הזה הוא עשה על הגב של מישהו.
את שארית הדרך הוא עשה בשתיקה, ממלמל משהו על זה שהוא לא מרגיש טוב. הוא לחץ על הידית וכשל לתוך הבית. את דלת החדר הוא סגר מאחוריו והשאיר את האור כבוי.
הוא, הוא בעצמו, דרך על מישהו. דרך? איזו מילה עדינה למה שהוא עשה. מעך, השפיל, הקטין. אולי הוא בכלל הרג את אהרון, לא באמת, אבל מבפנים. מה שווה כל הטוב שלו אם זה מה שהוא עשה? כדאי שהוא יפסיק לרמות את עצמו ולרמות אחרים. מעכשיו הוא יתפוס פינה בכיתה ולא יוציא מילה מהפה, מי יודע את מי עוד הוא עלול להרוג.
*
זה מה שאתה רוצה? שאני אפסיק הכל? להיכנס לקונכיה ולא לצאת משם?
הרי את כל הטוב הזה עשיתי רק בשבילך, האמנתי באמת שזה מה שאתה רוצה ממני. מזל שגיליתי את האמת, הכל היה שקר, הכל היה דמיון. אתה בטח שונא אותי, כועס עליי. כמה רע עשיתי בלי לדעת, כמה אטימות יש בי, חוסר תשומת לב בסיסית.
כי נשאתני ותשליכני. תשליכני, רחוק רחוק רחוק. רק לא לראות אותי.
*
זה מה שאתה חושב?
החיים מלאים עליות וירידות. כל עליה וכל ירידה הן חלק מהדרך הגדולה שלך למעלה, קדימה, פנימה.
משבר הוא לידה מחדש, הזדמנות להתנקות, להשיל עטיפות, קליפות, להישאר נקי יותר.
קח את הזמן כדי לעכל את השבירה, לאסוף את החלקים שהתפזרו לכל הכיוונים. תן לעצמך זמן לפירוק והרכבה מחדש. אבל אפילו לרגע אחד אל תפסיק להאמין בעצמך וביכולות שלך. הטוב שלך אמיתי לגמרי, והכיוון שלך נכון באמת. השבירה לא נועדה לרסק אותך, אלא לאפשר למשהו חדש לצמוח.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן.
