"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ
וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר".
(פרעה הרשע, שמות ה, ט)
*
לא. לא באמת.
הבוקר הגיע עוד לפני שהוא הספיק ליהנות משנת הלילה.
אתמול הוא נשאר להשלים כמה דברים שנשארו לו מהעבודה, ואז מסתבר שהשינה חטפה אותו כי הבוקר הוא כן היה במיטה, אבל אין לו שום מושג איך זה קרה. בטח חיה דאגה לפנות אותו משם. באסה.
חיה נורא דואגת לו, ומשוכנעת שהוא עובד קשה מדי. אם זה היה תלוי בה היא הייתה מפטרת אותו מזמן ודואגת שהוא יעבוד בעבודה עם פחות עומס. נשמע מפתה, רק שהיו לזה השלכות בסוף חודש. הרי בשביל מי הוא עובד אם לא בשבילה ובשביל הילדים? אז שתגיד תודה וזהו.
המחשבה החדשה הציקה לו ממש. אם הוא היה שואל אותה היא כנראה הייתה מעדיפה את התלוש הנמוך ואת שלוות הנפש שלו. אוף, היא לא מבינה כלום!
לא משנה. הבוקר הגיע וזה אומר שאין זמן למחשבות. בטח לא מחשבות עמוקות כאלו.
עשר דקות אחר כך הוא כבר היה בדרך לעבודה.
*
לא. לא באמת.
הבוקר הגיע עוד לפני שהוא הספיק ליהנות משנת הלילה.
אתמול הנוגשים העבידו אותם עד אמצע הלילה, הוא חזר ומיד נרדם על המחצלת בסלון. כנראה שרה עזרה לו לעבור משם לחדר השינה, את זה הוא לא זוכר.
שרה נורא דואגת לו, חושבת שמעבידים אותו קשה מדי. אם זה היה תלוי בה כבר מזמן היו מעבירים אותו לאזור אחר בבניה, רק שלא שואלים אותה.
מעצבן אותו שהיא כל הזמן משדרת שמשהו אצלו לא בסדר. מה היא רוצה, לברוח? הוא עבד מהיום בו הוא נולד וכנראה גם ימות עבד, ממצרים אף אחד לא בורח. ובזכות העבודה הקשה שלו מעבידים אותה ואת הילדים פחות. שתגיד תודה וזהו.
היא יודעת את כל זה ובכל זאת משהו אצלו ממש מפריע לה. חיה לה על ענן. אוף, היא לא מבינה כלום!
לא משנה. הבוקר הגיע וזה אומר שאין זמן למחשבות. בטח לא מחשבות עמוקות כאלו.
עשר דקות אחר כך הוא כבר היה בדרך לעבודה.
*
חמש דקות הפסקת קפה, זה מה שיש להם בעבודה.
רשמית יש להם זמנים קבועים להפסקות, וגם שעות עבודה מוגדרות: 8:00-16:00. רשמית, כי מעשית מי שלא נותן שעות נוספות ולוקח את כל ההפסקות שמגיעות לו לפי הנהלים, פשוט מוזמן לשימוע. ברור שמשלמים להם שעות נוספות, וגם בונוסים יפים, אבל משום מה לא בטוח שזה נותן לו תחושה טובה יותר.
המחשבות המציקות מהבוקר לא עוזבות אותו, הוא מרגיש שיש שם משהו שחייב להתברר, רק שאין לו מתי. עבודה, עבודה, עבודה, חוץ מזה אין חיים.
אבל מה האופציות?
לא משנה. נגמר לו הקפה והפרויקט מחכה.
*
חמש דקות לאכול, זה מה שיש להם.
כאילו מישהו דאג בכוונה שלא יהיה להם שקט. כל הזמן הם עושים משהו, גם אם זה ללכת מפה לשם ומשם לפה, העיקר שהם לא ישבו סתם ויחשבו. ממה המצרים מפחדים כל כך?
המחשבות המציקות מהבוקר לא עוזבות אותו, הוא מרגיש שיש שם משהו שחייב להתברר, רק שאין לו מתי. עבודה, עבודה, עבודה, חוץ מזה אין חיים.
אבל מה האופציות?
לא משנה. נגמר לו האוכל והעבודה מחכה.
*
"כבר שבוע אתה 'רק מסיים את הפרויקט' ואין כאן בעל ואבא".
"מה את רוצה? הכסף הזה לא הולך על פינוקים בשבילי. האוכל שלכם, הבגדים שלכם, הלימודים של הילדים, וחופשת הלידה הלא נגמרת שלך, כולם ממומנים מהפרויקט הזה ופרויקטים אחרים. אבל במקום לשמוע כל היום תודה, את מסתובבת עם פרצוף לימון ותוקעת בי מבטים מאשימים".
"אתה יודע? נראה לי שלא שמת לב, אבל אתה כלוא בכלוב של זהב. הכנסת את הרגל לתוך הבוץ של העולם הזה ואתה לא מצליח לצאת. הכל נכון: הפרנסה, הרכב, הבית, רק שאתה את עצמך איבדת לדעת".
*
"כבר שבוע הילדים לא ראו אותך".
"מה את רוצה? העבודה הזאת היא לא מבחירה כמו שאת יודעת, וזה שאני נותן את הנשמה בעבודה מאפשר לכם לעבוד קצת פחות קשה. אבל משום מה יש לי תחושה שאת לא מרוצה, כאילו את חושבת שאני בחרתי במציאות הזאת".
"אתה יודע? נראה לי שלא שמת לב, אבל פיתחת הזדהות עם המקום הארור הזה. אתה לא רק עבד בפועל, הפכת גם לעבד בנשמה. זה שהמצרים משעבדים אותך לא אומר שאתה צריך לבחור בעבדות. נכנסת לבוץ של מצרים ואתה לא מצליח לצאת. הכל נכון: הנוגשים, העבדות, הגבולות, רק שאתה את עצמך איבדת לדעת".
*
"אחי, אתה שומע? ר' נתן אומר משהו חזק ממש לפסח".
רוני השותף לפרויקט התחיל ללכת לשיעורים של איזה מישהו, ומאז הוא מלא בכל מיני מחשבות ותובנות מוזרות.
"בלקוטי הלכות, הלכות הרשאה ד', הוא אומר ששעבוד מצרים הוא טרדת הפרנסה. לא יודע אם שמת לב, אבל העולם הזה הוא כמו ביצה טובענית, כלוב מזהב".
מאיפה בא לו רוני הזה עם המילים של חיה מאתמול שלא עוזבות אותו?
"אנחנו כאילו במרוץ מטורף אחרי משהו לא קיים, ולא מצליחים לקחת שניה אוויר לנשימה. משעבדים את עצמנו בעצמנו.
אז פסח הוא הגאולה שלנו. ר' נתן מראה שם איך ליל הסדר מלא בדברים שעוזרים לנו לצאת מהבוץ ולהיות חזרה בני חורין.
בקיצור, אחי, תאכל מצה, מרור, תשתה ארבע כוסות ותצא כבר מהשעבוד הזה".
*
"שמעת את זה"?
בטח שהוא שמע. אתמול הגיע לכאן שליח של ה' – משה, והבטיח להם גאולה. וזה בדיוק הסתדר לו עם הדיבורים של שרה.
הוא כבר החליט – הוא מפסיק להיות עבד של המצרים! הוא מאמין למשה לגמרי. הם הולכים לצאת מהבוץ המצרי ולהיות עבדי ה'.
הם הולכים לצאת ממצרים.
*
יוצאים לחירות!
