מה נסגר איתם?
כבר שעה וחצי,
ואף אחד לא עוצר!
*
את חטאי אני מזכיר היום.
לפני איזה זמן יצאתי מהישיבה בדרך הביתה, ופשוט רציתי זמן שקט לעצמי. כמו יהודי טוב נתתי תפילה קטנה שלא יהיו טרמפיסטים בדרך, לא חלילה שייעלמו או משהו, פשוט שמישהו אחר כבר יעצור להם וייקח אותם ממש לאן שהם צריכים. ככה כולם יהיו מרוצים – הטרמפיסטים בזכות הטרמפים, ואני עם הזמן השקט שלי, ושלום על ישראל אמן נצח סלה ועד.
מה הסיכוי שאתם מדמיינים עכשיו טרמפיאדות עמוסות טרמפיסטים שכולם צריכים למעלה לבונה, וקריצה מה' יתברך שאומר לי: 'תהיה חזק'?
אז זהו שלא. הטרמפיאדות כולן, עד האחרונה שבהן, היו שוממות.
ורק כשהגעתי לטרמפיאדה האחרונה קלטתי שאני בעיצומה של פאדיחה נוראית.
*
יום חם, ממש חם, והוא ביום השלישי למילה, היום הכואב ביותר. בקיצור. לאברהם אבינו היו אחלה סיבות לשבת באוהל הממוזג ופשוט לשמוח שאין לו אורחים היום. בדרך כלל הוא ממש בקטע של אורחים, ואם מישהו יגיע עכשיו הוא באמת יתאמץ להכניס אותו, אבל אם ה' כבר סידר לו יום חופש אז למה לא?
יש רק ענין אחד, אברהם אבינו פשוט לא שמע על הרעיון הנפלא הזה. הוא מתיישב בפתח הלוהט של האוהל, מחכה לאורחים ולא רואה מציאות שאף אחד לא מגיע. זה כל-כך קריטי שה' יתברך שולח לו שלושה מלאכים.
הבנתם את הפאדיחה? אברהם אבינו בתנאי שטח מאתגרים פלוס רק מתפלל שיגיעו אורחים, ואחד הבנים שלו מתפלל שהם לא יגיעו.
אופס.
*
טרמפים.
אחת הצורות המודרניות להכנסת האורחים המסורתית. מישהו תקוע באמצע הדרך ואתה מכניס אותו לתוך האוהל הממונע שלך במקרה שלי או לתוך הוילה הממונעת שלך במקרים אחרים.
תעשו טובה.
היום אתם טרמפיסטים שנמצאים בצד המבאס של המתרס, אבל אוטוטו יש לכם רישיון ופתאום כל הקטע של טרמפיסטים כבר לא כזה מסתדר. הנסיעה זורמת, יש אחלה בריזה, מוסיקה טובה, חוץ מזה שקט, ולהכניס פנימה מישהו עלול להיות מטרד.
וככה בזמן קצר זה שעמד בצידי הדרכים ולא הבין בכלל איך הנהגים האטומים לא עוצרים, הופך להיות נהג אטום בעצמו שלא מבין מה הסיפור של החבר'ה האלה עם התיקים הגדולים שרוצים שהוא יעצור להם. באיזה קטע?
אז כיוון שכולנו בנים של אברהם אבינו אנחנו אמורים לזכור שגם אם לנו יש אוהל, למישהו אחר אין אחד כזה, ולפתוח את האוהל שלנו לרווחה. אבל לא עם פרצוף ולב חמוצים, אלא למתוח חיוך רחב, לענות במאור פנים, ולתת למי שנכנס לאוהל תחושה שרק חיכינו לו.
*
זה צד אחד של התמונה.
הצד השני הוא שגם עכשיו יש לכם דרך עקיפה לקיים מצוות הכנסת אורחים, ולוודא שהנהג שלקח אתכם לא יהסס לקחת שוב טרמפיסטים.
קבלו דוגמה שתעזור לכם להבין:
ערב אחד חזרתי מנסיעה מטלטלת לבקעה, ובהחלט רציתי נסיעה שקטה ופרטית ולכן החלטתי לחרוג ממנהגי ולא לעצור בדרך. בסוף חרגתי מההחלטה וכן לקחתי טרמפיסטים, אבל עוד ניסיתי לשמור על איזשהו מרחב אישי ושלפחות הכיסא שלידי יישאר פנוי. כשהיו יותר מדי אנשים ששיוועו לטרמפ נכנעתי, אבל הנוסע שלידי הוזהר להיות שקט מאוד, ככה שאני לא אבחין בקיומו. בשלב כלשהו הסתבר שיש לו כנראה בעיה בהבנת הנשמע, כיוון שבשלב כלשהו התחיל פאנל ליחשושים עם החברים שלו שישבו מאחורה. תודה לה' שהצלחתי לא להוריד אותם באמצע הדרך, אבל ממש התחשק לי לעשות את זה.
אם אתה מדבר בטלפון בלי רשות, או שומע מוסיקה בקולי קולות, או שבטעות שכחת להתקלח בחודש האחרון, או שבכלל נעלם מדעתך שאתה אורח ומעיר לנהג על הנהיגה שלו, או עוד אלף ואחד דברים, אתה עלול לגרום לנהג החביב לחשוב פעמיים לפני שהוא עוצר בטרמפיאדה הבאה.
תהיה בן אדם. דבר בנימוס (כן כן, בדיוק, בבקשה, תודה וכאלה), תתנהג בצורה נעימה (מפתיע, אבל רוב הנהגים לא רוצים שיפצחו להם גרעינים ברכב. מוזר…), תהיה טרמפיסט למופת ותזכה לקיים בעקיפין מצוות הכנסת אורחים לטרמפיסטים הבאים.
בן של אברהם!
