כמו באולימפיאדה, כולם במתח, מחכים להזנקה. "המבדיל בין קודש לחול", "אמן", רוץ! מי מגיע הכי מהר לפלאפון, בחזרה לווטצאפ, לפייסבוק, לחדשות, למוזיקה. כבר יותר מיממה בלי חמצן. למות.
זה לא שממש אין מה לעשות בשבת, יש קצת חברים, קצת ספר, הרבה לישון. אבל חאלס, זה לא נגמר. והסוף הכי גרוע, פשוט לשבת לבהות באוויר עד שאפשר לעשות הבדלה ולחזור לחיים.
תעצרו שנייה. אנחנו סגורים על זה שאנחנו חיים? אולי אנחנו קצת מפספסים את החיים? עסוקים בללכת בדיוק לידם, מסובבים את הראש לצד השני, כדי לא לשים לב שהם שם. מפוצצים את עצמנו ברעשי רקע, אמיתיים ווירטואליים, רק כדי לא לשמוע את עצמנו. מתים מפחד מהשקט המשתק הזה, שמשאיר אותנו עם כל מה שאנחנו ממש לא רוצים לחשוב עליו, להיזכר בו.
מתי לאחרונה נפגשנו עם עצמנו? בדקנו סתם ככה, בלי שום סיבה, מה שלומנו? קצת מלחיץ הקטע הזה, לגלות שאנחנו לא ממש אנחנו. שקצת הלכנו לאיבוד. אולי אפילו הרבה. שכבר אין לנו ממש שאיפות, חלומות, תקוות. שאנחנו הולכים על הליכון, עושים המון דברים ולא מתקדמים לשום מקום אמיתי.
אין מצב, אין לנו שום חלומות? תנערו שנייה את האבק, תורידו את הקורים. אתם מתחילים להיזכר? כמה חלמנו, באמת, חלומות גדולים כאלה? זוכרים את הרצונות האמיתיים שהיו לנו? שחשבנו שנגיע הכי רחוק שאפשר? שהיינו מוכנים ללכת בלי חשבון על דברים שהיו חשובים לנו, שורפים את העולם השקט והרגוע בדרך? ששמענו את הנשמה שלנו לוחשת לנו לחישות מגדלות, מצמיחות, ממלאות בדחיפה אין סופית לעשות, להתקדם? לאן הכל נעלם?
נעלם? אנחנו חיים בסרט. יש דברים שלעולם לא יוכלו לקחת לנו, גם אם נרצה מאוד. זה שאנחנו צועקים מאוד חזק כדי לא לשמוע, לא אומר שהנשמה שלנו לא לוחשת שם בפנים. זה באמת לא כל כך נעים לשמוע אותה, לעמוד מול המראה ולהתבייש, לראות כמה אנחנו רחוקים מהיעד. והכי פדיחה, לראות שאנחנו ממש, אבל ממש, לא בכיוון.
אין ספק שהפתרון האולטימטיבי הוא לשים אוזניות, מוזיקה בפול ווליום, ולא להפסיק לחפש תעסוקה עד שנקרוס. וכמובן, בכל רגע פנוי, חלילה, מיד להתכתב עם כל העולם בווטצאפ ולהעלות סטטוס חדש בפייסבוק. הצילו!!!!!!!!!
יום אחד בשבוע ה' מרחם עלינו, נותן לנו הזדמנות להיזכר במה שאנחנו מנסים לשכוח. פותח לנו פתח לחזור לחיים, לעלות למעלה. לשמוע שוב את הנשמה דוחפת קדימה, לוחשת לנו כמה אנחנו יכולים, כמה אנחנו גדולים. יום אחד לנשום אוויר פסגות, במקום כל הבוץ שאנחנו טובעים בו. יום אחד להיות מי שאנחנו באמת רוצים להיות.
שבת שלום!