אין בעיה,
תשחטו אותי כמה שאתם רוצים,
אבל תנו לי לדבר קודם.
*
תכל'ס זה כבוד גדול בשבילי להיות כאן הערב, ולא סתם לאיזה ביקור או משהו, אלא ממש מסמר הערב כמו שאומרים. ומרגש פי כמה לראות כאן את כל האוכל שמחכה לנו ללילה הארוך שלפנינו, למרות שמכל מנות הגורמה שאמא הכינה שמתי עיניים דווקא על החסה.
אם אתם רוצים טיפ קטן בחינם, החסה הזאת עוד תאכיל אתכם מרורים. ענק, ענק, מרורים, קלטתם את השנינות?
עכשיו תראו, אתם רואים איזה שֶׂה תמים, קטן ואומרים לעצמכם מה הוא מבין מהחיים שלו זה? אז עם כל הכבוד, ויש כבוד, השה הזה ראה דבר או שניים בחיים הקצרים שלו, ובהתחשב בעובדה שבעוד כמה דקות החיים האלו נגמרים נראה לי שכדאי לכם להקשיב.
דרך אגב, שכחתי להציג את עצמי.
פסח. נעים מאוד.
*
מסכנים אתם, חיים בגלות, בעולם חשוך וקודר.
באמת מה יכול להיות טוב בזה? כשהייתם בבית היה לכם טוב, חמים, נעים, מואר ושמח. כאן הכל פשוט דפוק. מעבידים אתכם בפרך מבוקר עד בוקר, אין לכם רגע של נחת, של טוב, איזה טעם יש לחיים כאלו?
אפילו בארץ ישראל אפשר להיות בסוג של גלות. אתם לא בטוחים? למה אתם עושים מה שאתם רוצים, או שטראמפ צריך לתת לכם אישור כל פעם שאתם רוצים לעשות אפצ'י? ושלא לדבר על כל היהודים המקסימים שרצים לשתול עצים עם ערבים כנגד הטרור היהודי המשתולל, והכל בשם היהדות המוסרית. וזה עוד לפני שבדקנו מה קורה עם הממשלה, הצבא, המשטרה, עולם התורה שיש לו לאן להתקדם, והכי חשוב – עם בית המקדש שעוד לא נבנה.
וזו לא חייבת להיות דווקא הגלות שבחוץ, גם הגלות שבפנים היא כזאת – שחורה ומדכאת. קמתם בבוקר על צד שמאל וכבר החיים לא מאירים לכם פנים בלשון המעטה, עוד לפני שהתחלתם את היום. ואם זה לא מספיק איזה חבר זרק לכם מילה לא במקום, הצלחתם להסתבך עם ראש הישיבה, שכחתם את יום ההולדת של אמא וגיליתם שזה אמיתי לגמרי הקטע שאם אתה לא רוצה לשכוח את יום ההולדת של אמא שלך אף פעם… תשכח אותו פעם אחת. בקיצור, החיים דפוקים.
והאמת היא שלא חייב לקרות כלום בחוץ כדי שתהיה הרגשה של גלות. זה יכול לקרות גם בסתם יום רגיל שלא קרה בו שום דבר אבל בפנים אתם פשוט זקוקים להחייאה דחופה.
ואולי הדבר הכי גרוע זו התחושה שכל זה בלי תכלית, אתם סובלים לשם הסבל.
צודקים, באמת דפוק, אין מה להגיד. ואת זה אומר לכם באחריות מישהו שמרגיש קורבן.
*
בדיוק בשביל זה פסח כאן.
אם עקבתם אחרי הוראות השימוש בטח ראיתם שצריך לצלות אותי 'ראשו על כרעיו ועל קרבו'. לא, לא, אל תרוצו לקפל אותי, הכוונה היא לצלות אותי עם הכרעיים והאיברים הפנימיים. אבל התורה לא סתם השתמשה בביטוי הזה.
ראש מקופל על שאר הגוף, זה לא מזכיר לכם משהו?
מי אמר עֻבָּר? אתה מקבל שני כזיתים, כל הכבוד!
*
העובר יכול להרגיש בגלות לא פחות מכם.
חשוך לו שם. הוא לא אוכל לבד, לא נושם לבד, לא ממש מתפקד, לא הייתם רוצים להתחלף איתו. אם לא הנר והמלאך הוא בקלות היה יכול להיכנס לדיכאון קליני ובמקום מילדת לבקש פסיכיאטר ביציאה מהבטן. באיזה קטע שמים אותו שם תשעה חודשים? תשעה חודשים! למות!
זהו. הוא בגלות נוראית. אז למה כולם נורא שמחים ומתרגשים?
כי מה שהוא לא יודע, אבל הם יודעים, זה שכל רגע ברחם הוא לא פחות ממתנה.
אם הוא יצא עכשיו בלחץ אין לו סיכוי לשרוד בחוץ. גם אם הוא לא מרגיש, דברים חשובים נבנים אצלו עכשיו. קוראים לזה התפתחות.
*
הגלות היא חשוכה ונוראית, אבל קורה לכם שם משהו. אתם בונים את עצמכם בדרך לגאולה – הכללית והפרטית. זו תקופת הריון שבסופה יש לידה גדולה ופלאית.
עכשיו תשאלו את פסח: "אז מה הלחץ? למה לאכול אותך בכזה חיפזון? תן לנו להישאר ברחם עד שיגיע הזמן".
ופסח עונה: "לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא"!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כאן מגיע הפאנצ'. מי שמוציא אתכם מהגלות זה ה' יתברך, והוא תמיד יכול לדאוג שעכשיו זה יהיה בדיוק הרגע הנכון לסיים את הגלות ולהביא את הגאולה. אז נכון שהגלות היא שלב חשוב ואפילו הכרחי, אבל אתם לא אמורים לרצות שהיא תימשך, את התפילות תכוונו לגאולה עכשיו מיד!
זהו. אחרי הנאום הארוך שלי אתם מוזמנים…
לשחוט את הפסח.
