למה הוא עושה את זה בעצמו?

הוא לא יכול לבקש ממישהו?

יש כל כך הרבה אנשים שהיו שמחים להחליף אותו.

מוזר!

*

השבוע ב-כ"ד טבת היה יום ההסתלקות של האדמו"ר הזקן שמחזיק ברשימת תארים מכובדת. קבלו מקבץ דוגמית: ב-67 שנות חייו בעולם הזה הוא הספיק להקים את חסידות חב"ד, לכתוב את ספר התניא שהפך לספר יסוד ביהדות, לייצר יצירת פאר בדמות עריכה מחדש של השולחן ערוך כולל דברי הפוסקים שנכתבו עליו בלשון בהירה ומובנת, וזו רשימה חלקית מאוד.

אולי עכשיו תבינו כמה מוזר הסיפור הבא:

שנה אחת באמצע תפילת שחרית ביום הכיפורים אדמו"ר הזקן סימן לחזן לקצר. בסוף התפילה הוא פשט את הטלית והקיטל ויצא מבית הכנסת. אתם יכולים לנחש שאנשים כנראה התקשו להישאר בבית הכנסת ולא לצאת אחריו כדי לראות מה כל כך קריטי ששווה לקצר בשבילו את תפילת היום הקדוש, מה שכנראה גרר שובל של חסידים שרק רצו ללמוד דרך בעבודת ה', שלא לומר הסתקרנו.

אדמו"ר הזקן לא הלך למקווה (יום כיפור), וגם לא ברח ליער כדי לעשות עליית נשמה בלי שאף אחד רואה, הוא הלך לבתים הפשוטים של העיר ונכנס לאחד מהם. בבית הייתה יולדת שהייתה צריכה עזרה, אבל בני הבית הלכו כולם לבית הכנסת והשאירו אותה לבד. האדמו"ר הזקן נכנס פנימה והתחיל לדאוג לכל מה שהיולדת הייתה צריכה כולל הבערת אש ובישול (ביום כיפור!), ורק אחרי שהיא הייתה בסדר הוא יצא.

אם זה לא היה האדמו"ר הזקן היינו שואלים בקול: מה נסגר איתך?

יש כנראה כמה עשרות או מאות אנשים שרק מחכים שתגיד להם משהו. אם הרגשת ברוח הקודש שיש איזו יולדת שצריכה עזרה זה כבר וואו, מרגש ברמות, עכשיו אתה מוזמן לקרוא לאיזה חסיד נרגש וללחוש לו באוזן שצריך ללכת אליה הביתה ולעזור לה. ככה גם היולדת מסודרת וגם אתה ממשיך להתקדש בתפילה, מה שנקרא win win situation.

*

רגע. בואו נעצור. למה מפריע לנו שאדמו"ר הזקן עשה את זה בעצמו?

נראה לי שברקע יש לנו הנחת מוצא שכדאי לבדוק אותה: אנשים גדולים עושים דברים גדולים. זאת אומרת שאנשים כמו אדמו"ר הזקן עסוקים בלשנות את המציאות, ללכת לאיזו יולדת זניחה בקצה העיירה זה לא בליגה שלהם בכלל. בשביל משימות פשוטות וקטנות שכאלו יש אנשים קטנים שנבראו בדיוק בשביל זה.

אתם מבינים? בבית הכנסת של אדמו"ר הזקן היו עוד מלא אנשים שלא שמענו עליהם וכנראה אף אחד לא מכיר אותם, עוד גרגירי אבק בהיסטוריה. לא יודע מה הם עשו בחיים שלהם, אבל כנראה שלא משהו משמעותי באמת שהיה שווה שנדע עליו. זה סוג הטיפוס שמתאים למשימות זוטרות וזניחות כמו בישול ליולדת זניחה ולא חשובה ביום כיפור.

*

בואו נלך עם המחשבה הזו צעד קדימה.

לאיזה חלק של המפה אנחנו שייכים? לאנשים הגדולים שהעולם עוד ישמע עליהם, כאלה שעושים מלא דברים משמעותיים וחשובים, או לאנשים הקטנים והזניחים שכל הדברים הקטנים שהם עושים בעצם חסרי משמעות?

אם שמתם את עצמכם בקטגוריה השניה, באזור הכלומניקים, זה מסביר כמה דברים.

תסתכלו על התפילות שלנו, על הלימוד שלנו, על השאלה כמה אנחנו עוזרים לחברים ועוד ועוד, ברור שלא שווה להשקיע בכל הדברים ה'קטנים' האלה אם גם ככה אף אחד לא ישים לב שעשינו אותם, אולי אפילו לא ה' יתברך. באסה.

מה היינו עושים אם מישהו היה מסתובב אחרינו, רושם בקפדנות כל מעשה שלנו, ורץ להוציא ספר הדרכות בעבודת ה' על שמנו? אה. ברור. זה כבר סיפור אחר לגמרי. עכשיו שווה להשקיע בתפילות ובלימוד, אנחנו בקטגוריה של האנשים החשובים משני המציאות. מצד שני, אם אנחנו כאלה גדולים אז כדאי שנחפש משהו גדול לעשות, ולא סתם נתפלל, נלמד תורה ונעזור לחברים.

לזה קוראים: היגיון.

*

כל המחשבות הנפלאות האלו מגיעות ישר מבית היוצר של חרטומי מצרים.

משה רבינו מכה את היאור והופך אותו לדם? גם החרטומים עושים את זה. להציף את מצרים בצפרדעים? ברור שהם יכולים, זה גדול, מרשים ובומבסטי.

ואז מגיעה מכת כינים ומשהו לא עובד. החרטומים פשוט לא יודעים לעבוד בקטן.

אבל הם מוסיפים משהו חשוב: "אצבע אלקים היא".

איזו שיחת מוסר של חרטומי מצרים. אפילו הם מבינים שהיחיד שמסוגל להתעסק עם כל הדברים שנראים לנו קטנים זה ה' יתברך, ואם ה' מתעסק איתם מסתבר שהם לא קטנים בכלל.

מהסיפור על אדמו"ר הזקן אפשר ללמוד הרבה דברים חשובים, אבל אם ניקח את הנקודה הזו נצא עם רווח נקי. אנשים גדולים יודעים שאין דבר כזה 'דברים קטנים', וזה מה שהופך אותם לאנשים גדולים.

תיקון. בטח שיש דברים קטנים: תאוות, קטנוניות, מידות לא טובות ועוד כל מיני מושגים שכאלה. אבל אם זה בתחום של עבודת ה', ואני מבין שזה מה שה' רוצה ממני עכשיו, זה אף פעם לא קטן.

מסתבר שכל מה שאנחנו צריכים בסך הכל זו…

זכוכית מגדלת.