
האוצר שמתחת להר סיני
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
אנחנו במלחמה. מבחינה מסוימת המלחמה הזו קשה ממלחמות קודמות, משום שהאויב חי בינינו, והלוחמים הם אזרחים הנפגעים בקלות... אך זו גם העוצמה: כולנו חיילים, כולנו שותפים וכולנו גיבורים. עם שלם בארץ ישראל הפך ללוחם על ידי כך שקונה במכולת, הולך לקופת חולים, מביא את ילדיו לגן. זאת 'מלחמת אזרחים' – היא מלמדת אותנו להיות אזרחים טובים, זאת אומרת להיות מסוגלים להילחם על ארצנו.
וכמו במלחמה כך צריך להתנהג: לדעת "שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה... וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה." (רמב"ם הלכות מלכים ומלחמה). אסור להיות חלשים ומסכנים. חייל שצועק בשעת הקרב: "חבר'ה, המפקד נהרג! מה יהיה?" או "שמוליק נפצע! נורא ואיום!" - הוא שופך דמים. הוא מזיק.
ממשיך הרמב"ם: " וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה ...ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו". אסור להישבר. אם מספרים תוך כדי מלחמה על כך שהקורבן אהב טיולים, אסף בולים וניגן בגיטרה - זה מחליש. עדיף לחכות לסוף המלחמה. נכון לעכשיו צריך להגיד לכולם : אנחנו ננצח. על הארץ שלנו נשלם כל מחיר שיידרש. אין מחיר גבוה מדי בשביל ארצנו. אנחנו עם של פלדה. נילחם כמה שנצטרך, ובסוף ודאי ננצח. איזו זכות היא להיות שייך לדור שבפועל משתתף במלחמה על ארץ ישראל.
האויב הערבי האכזר שחי בינינו נחשף ומושמד: "ויציצו כל פועלי אוון – להישמדם עדי עד". איזה סכנה איומה טמונה בהם! והם בחסדי ה' התגלו ולרוב הושמדו ברוך ה'. כן יאבדו כל איביך ה'!
העם מתעורר, משתחרר מאשליות, מתרפה מהזיות, מתלכד ומתבגר. כל מלחמה שלנו היא מבחן. במלחמה הזאת המבחן הוא באזרחות- בגרות באזרחות שלנו.
צריך לפעול בשני כיוונים – "בשמים מעל ועל הארץ מתחת".
"בשמים ממעל": בשעה כזאת ראוי להרבות בתפילה לאבינו שבשמים, באמירת פרקי תהילים ובהתחזקות בענייני תורה ומצוות שיש להם סגולה מיוחדת של הגנה והצלה. למשל, תוספת בלימוד תורה, שעליה נאמר "תורה מגנא ומצלא". הוספה בצדקה, שעליה נאמר "צדקה תציל ממוות". זיכוי עוד יהודים במצוות תפילין, שיש לה סגולה מיוחדת להטיל אימה על שונאי ישראל. בדיקת התפילין והמזוזות, דבר התורם לביטחון הרוחני.
"ועל הארץ מתחת": הממשלה וגורמי הביטחון צריכים מיד 'להחליף דיסק' ולהפסיק להתייחס למציאות שבה יהודים נדקרים כמעט מדי ביום ביומו כאל 'מכה קלה בכנף'. דם יהודי לא יכול להיות הפקר, והתגובה חייבת להיות קשה ומרתיעה.
אין מנוס משינוי מדיניות. במקום לרדוף אחרי המחבל היחיד, חייבים להכות בציבור המגבה אותו ומעודד אותו. הדרך להכריע את המאבק היא לגרום לציבור הערבי לחדול מתמיכתו בטרור.
אמנם הערבים שטופי שנאה כלפינו, אבל אין זה אומר שהם פועלים בדרך בלתי־הגיונית. מבחינתם הם משלמים מחיר למען מה שהם רואים כהישג. הדרך לעצור את הטרור היא להוכיח שאין הוא מנחיל להם הישגים אלא בדיוק להפך, מסיג אותם לאחור.
אם חוששים לנקוט ענישה קולקטיבית קשה ומרתיעה, יש לפנות לאפיק של בנייה גדולה ומשמעותית כתגובה על כל מעשה טרור. הממשלה חייבת להבהיר ששפיכת דם יהודי הוא דבר דרמטי, והתגובה עליה תהיה אף היא דרמטית.
הערבים צריכים לראות מולם משוואה שבה כל פיגוע מביא אוטומטית להקמת יישובים חדשים או להרחבה גדולה של הקיימים. במקביל ייהרסו מאות בתים ערביים שנבנו שלא כחוק. הערבים יצעקו ויזעיקו את העולם כולו, אבל המסר ייקלט מהר מאוד. הם יקלטו שדרך הטרור אינה מנחילה להם הישגים, וידאגו למנוע אותם.

כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא

אמרת חסידות והתוועדות – אמרת ניגונים חסידיים. אמרת ניגונים חסידיים – אמרת קלרינט. יש משהו בצלילים

יש הרבה זיקות בין חודש אדר ופרשות המשכן שעם ישראל קורא בהן בחודש זה: יש תיאורים

בגדי הכהן לא היו קישוט חיצוני מכובד. הם גם לא היו סמל לתפקיד מסוים. הם היו