פעימות ראשונות של השנה החדשה, פעימות של מציאות חדשה ושערים שנפתחים עבורנו, לנוע לדיוק המסע, לחיבור מחדש. אנחנו בשיאם של ימי חניכה וקבלת הלבושים החדשים למי שרוצה, לפורס ידיים וכנפיים, למבקש לשוב עוד קצת פנימה, לשוב הביתה.

טרם ההתגלמות יש פירוק הישן והתהוות לא מוכרת. זאת הרחם האלוקית של אלול. במרחב החלול שנוצר מתרחש חיפוש, וחיפוש זה בעצם תשובה.

כולנו מכירים את המילים הללו: "התשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו ומיד ישוב אל האלוהים, אל נשמת כל הנשמות" (הרב קוק, אורות התשובה). מדהים איזה כוח יש לשיבה העצמית, שהיא העניין העמוק ביותר שפותח לנו שערי גאולה ושיבה למה שנועדנו להיות, וממילא ייפתחו לנו שערי אוצרות מההתיישרות הפנימית.

"שישוב האדם אל עצמו" - זוהי העצמיות, המהות הפנימית של הדבר מתחת לכל הכיסויים. למצוא ולשוב אל הנשמה, אל הרצון העמוק, האלוקי, שרוצה לרדת, להצטמצם, להיחוות ולהתגשם דרכנו.

שחרור המלבושים וזיהוי מה שמסתיר לנו אותנו, מקרב אותנו לאור שממילא קיים נמצא ונוכח בנו.

לשוב, זה להיפגש באומץ לב ולהסכים להיות בנוכחות קרובה עם הבורא. לעבור תהליך ממילוי חיצוני ולהביט לנשמה בעיניים של הצורך האמיתי. משהו פה מבקש לשוב לעצם, לשורש העניין, למהות הרוצָה להתגלות, ומהות מתגלה מתוך מימוש עונג אמיתי.

בין עונג זמני לעונג אמיתי

מתחת לכל עונג מסתתר רצון, מהות אלוקית. הנשמה כמהה לעונג.

יש עונג זמני ויש עונג אמיתי.

מסע התשובה מאפשר לנו לחפש את העונגים האמיתיים שנמצאים בעומק הרצון. הם אלו העונגים של חיינו המאפשרים לנו לחיות קרוב אלינו, אליו יתברך.

לא נוכל למצוא אותם אם לא נצא לחיפוש, נניח לקיים, לקולות הרבים, להסחות היומיומיות ונתקרב ללב שלנו, לסיפור הפנימי. ככל שנצלול ונעמיק, נפגוש את הרצון האלוקי שמבקש נראות בתוכנו.

התשובה מזמינה אותנו להתבונן באומץ ולפרוס את הנפש שלנו, להביא את מי שאנחנו מול אהבה שאין דמיון שיוכל לתארה. אהבה טהורה שממתינה בסבלנות אין קץ שניזכר בה. שנזכור אותה. הפעימה הזו שפועמת בינינו לבורא, שמחברת את החלקים בתוכנו, חושך עם אור, זהו השלום הפנימי שמבקש לשכון בתוכנו.

האומץ שבחזרה פנימה

המערכת זזה כדי לאפשר את החלל, המרחב של השדה פתוח, שדות התודעה האלוקיים זמינים עבורנו כדי שנבחר איפה אנחנו רוצים להתגלם, איך אנחנו רוצים לחיות את חיינו, מאיזה תדר וערוץ הנשמה שלנו מבקשת לשכון בנו, ומה היא רוצה להביא לעולם הזה.

שיבה - לחבר את הבלתי, המודחק, הכואב בתוכנו, עם הנצח.

זה פירוש "אלוקים חיים" - להעניק תחייה ומשמעות לדרך שלך בעולם, להחיות עונגים זמניים בחרטה שמבינה, שערה לרצון הפנימי שמבקש להתגלות דווקא במקום הכאב. זהו גילוי העונג האמיתי, הלמידה הפנימית היא התיקון, השיבה לעצמיות הקשר עם ה' יתברך.

לאחות, לחבר, לשוב אליך-אלי, להיפגש על מנת להכיר את הגוון האלוקי הייחודי שבנו. אין טעות. יש רק התנסויות כואבות שהרחיקו אותנו מעצמנו, נטישות של האור. כל פעולה שפעלנו לא מהאור, כל אור שהנשמה חיפשה מעונגים רגעיים - על אלה באה השיבה.

השיבה מאפשרת להחזיר את הניצוץ האלוקי (חלק מהנשמה) לשורש, לרצון, לעונג המקורי, ולאחות את הלב.

תשובה אמיתית דורשת אומץ פנימי גדול ליצירת אינטימיות - נוכחות כנה כפי שאנחנו, להתבונן, להתקרב אפילו במילימטר, ולהפסיק לברוח מהאמת. האמת מגלה את המוגלה, האמת מרפאה ועושה שלום עמוק בפנים ומשם מהדהדת לכל העולם, "וישמעו רחוקים ויבואו" - כל הרצונות הפנימיים וחלקי הנפש שרחקנו מהם, ישובו ויתנו לך כתר מלוכה.

מערכת יחסים חדשה

עצה מדהימה נותן לנו רבי נחמן, "חִדלו עוד מלהיות עניים ושובו אל האוצרות שלכם".

העוני האמיתי הוא ריחוק האדם מעצמו, מהנשמה שלו, מהאור הפנימי שנובע בתוכו ורוצה להזין אותו בכל הטוב הגלוי.

העושר האמיתי הוא חיבור לנביעה והתרחבות לקשר עם הנשמה, לפעול ולנוע בעולם מתוך חיבור עמוק לבורא הפועם בנו. זו ההכתרה, זו השליחות והמטרה לשמן ירדנו לכאן.

אדם כזה שיש לו עושר פנימי מקורי, מרגיש את העונגים הרגעיים, הזמניים, ומבקש להתנער מהם ולשוב למילוי אלוקי מתוכו. הוא משחרר את ההיאחזויות החיצוניות והיניקה של האור מהסביבה, ושב לעמוד מול האור הפנימי בנשמתו.

רחם מופלאה, רחם אלוקית, פועמת בימים אלו ופתוחה לשבים, למבקשים לפעום אהבה פנימית וקשר עמוק עם הנשמה, עם הבורא.

"חמול על מעשיך ותשמח במעשיך...". אנחנו מבקשים חמלה מהבורא עלינו, אך בעומק אנחנו מבקשים להיות בחמלה פנימית עמוקה על מעשינו, להסכים לשוב אל עצמנו ולבנות מערכת יחסים תומכת, מאירה וחומלת על כל הבריאות שיצרנו שלא מדעת... להכתרה מחודשת עם הבורא.