בס"ד

יום חמישי, 11 ספטמבר, 2025
הכי עדכני
90 שנה חלפו. כמה תורת הרב קוק רלוונטית לנו כיום?
חיים אני נותן לכם
// הרב אייל ורד

בהיסטוריה של עם ישראל יש כמה וכמה צמתים, ויש גם כמה וכמה מחלפים - כאלו שמשנים כיוון של אומה שלמה. חורבן בית שני היה כזה. כך גם גירוש ספרד, ולפני כן עליית עזרא.

בכל מחלף כזה, שתל הקב"ה צדיקים שהאירו את דרכו של עם ישראל וסללו לפניו את הדרך בנתיב החדש, העלום והבלתי ידוע.

אחד המחלפים הגדולים של ההיסטוריה היהודית הוא תהליך שיבת ציון של דורנו, זה שלא היה לו אח ורע, וכאן שתל הקב"ה את המאור הגדול, רבנו הרב קוק זצ"ל, על מנת לסלול דרך לרבים רבים אחריו.

הרב קוק כולו חידוש.

אמנם, בבסיס החידוש הזה עומד חלק שאיננו חידוש, היות שהרב קוק הנו ממשיך דרכם של תלמידי החכמים הגדולים בכל דור ודור, אך על גבי הקומה הזו נוסדה קומה ענקית של חידוש.

כך מעיד על עצמו הרב בהקדמה לספר הראשון שהוציא לאור – מדבר שור. הרב מסביר שם מדוע בחר להוציא את ספרו הראשון באגדה ולא בהלכה. בזמנו היה מקובל שתלמיד חכם מוציא לאור קודם כל ספרים בהלכה, על מנת שיידעו שאכן מדובר בתלמיד חכם, ורק אחר כך הוא מוסיף ומוציא לאור את ספריו באמונה. כך עשה, למשל, האור שמח שפרסם תחילה את פירושו הגדול על הרמב"ם, ורק אחר כך את פירוש משך חכמה על התורה. כך עשה הרב צבי יהודה לרב קוק עצמו – כאשר בחר להוציא לאור קודם כל את השו"תים ההלכתיים, ורק אחר כך את ספרי האמונה.

לעומת זאת, הרב קוק עצמו כותב בהקדמת ספר הדרושים שלו שאמנם דרכו בהלכה נכונה היא וישרה, אך אין בה חידוש לעומת הדורות הקודמים, ואילו בענייני האגדה – הוא סולל דרך חדשה. כך הוא הגדיר את תורתו, ומיד בספר הראשון.

אך האם יש מילים נוספות להגדיר בהן את החידוש הזה?

 

אני חושב שהחידוש נמצא בדיוק במרחב שבין התורה לחיים. בנקודת המפגש הזו עומד הרב קוק ומנסה ליצור אותה בצורה הכי עמוקה ורחבה שלה.

הוא מחפש תורה בחיים וחיים בתורה.

הוא רואה את עם ישראל חוזר לארצו, קם לתחייה בתנועת חיים אדירה, ולתנועת החיים הזו הוא יוצר תורה שמבארת אותה בשפה חדשה, וגם בשימוש מופלא במקורות שהיו ידועים כבר קודם אך איש לא ראה בהם את מה שהוא ראה. את אור הנשמות המיוחד והחלוצי; את המורכבות של הכפירה ששוללת מושגים נמוכים, אך היא ארסית ונשכנית בה בעת.

כך ענה הרב קוק לאביו באיגרת, כאשר אביו פנה אליו ושאל מדוע לא יציין מקורות לדברים המופלאים והמחודשים אותם כתב בספר אורות.

הרב עונה לאביו שאין לחוש על דבר הרוגנים על ספר האורות. אין שם דבר ללא מקור בכתבי האר"י או הזוהר, אך גם כשיראו להם את המקורות – הם לא יראו מה שאני רואה, אומר הרב, כי צריך לזה התרגלות מרובה והקשבה עדינה (אגרת א – מט).

 

הרב קוק רואה את עוצמת החול העולה, את המדע והגילויים החדשים, ומבקש ליצור חיבור בין קודש לחול. החול הוא מסך עצום שהקודש מתגלה דרכו, חל עליו. אלו הם פרקי נאדר בקודש במאמרי הראי"ה.

הרב רוצה לחבר חזרה את התורה לחיים, ולכן מתאמץ מאוד במפעל ההלכה הברורה. הלכה שתיכתב על הגמרא וביאור תמציתי שיחבר את הסוגייה לחיים. זהו כיוון הפוך, במידת מה, מן הכיוון התיאורטי מופשט שהובילו חכמי בריסק. הרב מבקש את התורה הפוגשת חיים.

לצורך כל אלו הוא מבקש ליצור תלמידי חכמים מלאי כוח יצירה, שאינם מפחדים לחדש אך מצוידים ביראת שמיים. כאלה שלהם רוחב דעת והם בקיאים היטב במדעים, חמושים בכוח הכתיבה, ועולם פנימיות התורה הוא עולמם המרכזי. אלו הם נושאי המהפכה של תורת חיים שלא רק שאיננה נסוגה או מסתגרת מפני החיים, אלא מבינה שהחיים הם הם הגילוי האלוקי הגדול ביותר המבקש תורה באותו גודל כדי להתברך בה.

ואכן, לרב קוק יש ביטוי מיוחד, אותו הוא מביא במוסר הקודש. ביטוי שאין לו מקור מפורש, אלא הוא כנראה עיבוד של מספר מדרשים, אך הביטוי הזה בעיבודו הוא של הרב קוק, והוא כנראה מבטא את כל מה שכתבנו. "עכשיו תורה נתתי לכם, לעתיד חיים אני נותן לכם".

 

 

להאיר את הדור! הקריאה הגדולה של הרב קוק זצ"ל
// הרב גור גלון, ישיבת ההסדר הר ברכה

זכה עם ישראל למאור גדול, מאור שאורו רק הולך ומתגלה משנה לשנה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. חז"ל אומרים: "תּוֹרָה שֶׁאָדָם לָמַד בָּעוֹלָם הַזֶּה הֶבֶל הִיא לִפְנֵי תּוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ". אורו של הרב קוק, מתורתו של משיח, מאיר את מהלכי הגאולה הכלליים ואת עבודת האדם הפרטית ואת החיבור ביניהם.

תורתו הכוללת והמופלאה של הרב קוק מאירה את כל מרחבי החיים: העם והארץ, התורה והעבודה, החול והקודש, ישראל והעמים - את ההרמוניה והאחדות הכוללת. מתוך התורה העליונה הזאת, שבעלי המבט המצומצם מסתנוורים מאורה ודומה עליהם כחושך, אני רוצה להאיר הארה קטנה בפרשת השבוע.

בפרשה אנו פוגשים ביטוי ייחודי לספר דברים: "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכוֹרוֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱ־לֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ־לֹהֶיךָ בוֹ". במקום לכתוב את האיסור באופן פשוט – "לא תאכל בשעריך..." – מופיע הביטוי המיוחד "לא תוכל", ביטוי זה מופיע מספר פעמים בספר דברים: "לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ..." "...לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא." "...וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם".

ננסה להבין: מה עניינו של הביטוי הייחודי הזה? ומדוע הוא מופיע רק בספר דברים?

לספר דברים יש שם ייחודי - ספר הַיָּשָׁר (על פי אחת הדעות בגמרא עבודה זרה כה, א). "...מַאי סֵפֶר הַיָּשָׁר?... רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: זֶה סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה, וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ סֵפֶר הַיָּשָׁר? דִּכְתִיב: וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'...". ונשאל: מדוע ספר דברים נקרא ספר הישר? האם בשל העובדה שפעם אחת מופיע בו הביטוי "ועשית הטוב והישר"?!

 

כדי לענות על כך, צריך להבין מהו בכלל "ישר".

נראה שהכוונה ב"ישר" היא לעשות את הדברים מרצון עצמי פנימי, מתוך מוסר כליות, כביטויו הידוע של הרב קוק במאמר הדור על ההבדל בין ישר לבין כובש.

ראיה לכך ניתן להביא מרש"י בפרשתנו: "...בְְּבָמָה אֵין קָרֵב אֶלָּא הַנִּדָּר וְהַנִּדָּב. וְזֶהוּ 'אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו', נְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁאַתֶּם מִתְנַדְּבִים עַל יְדֵי שֶׁיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם לְהָבִיאָם וְלֹא עַל יְדֵי חוֹבָה - אוֹתָם תַּקְרִיבוּ בַּבָּמָה".

ספר דברים הוא ספר ההכנה לכניסה לארץ. בארץ ישראל, האדם נדרש להתעלות למדרגה שבה הציווי האלוקי כל כך מובן ובהיר, בשכל וברגש, עד שהוא רוצה לעשות את דבר ה', אז הוא הופך להיות ישר - הוא מגיע למצב שהוא לא יכול להתעלם מאבדת חברו, לא יכול שלא להעלות את הקורבנות למקדש. הוא כל כך מחובר לטוב האלוקי - לדבר ה' - עד שהוא באמת לא יכול אחרת.

באופן מפתיע, מתוך שש פעמים שמופיע בתורה הביטוי "לעשות את הישר", חמש מופיעות בספר דברים.

לעשות את הדברים באופן טבעי - זהו תיקון האדם. כשהאדם מחובר כל כך לרצון ה', הוא הופך את רצונו לרצון ה'. כמו שכותב הרב קוק: "אָסוּר לְיִרְאַת שָׁמַיִם שֶׁתִּדְחַק אֶת הַמּוּסָר הַטִּבְעִי שֶׁל הָאָדָם, כִּי אָז אֵינָהּ עוֹד יִרְאַת שָׁמַיִם טְהוֹרָה. סִימָן לִירְאַת שָׁמַיִם טְהוֹרָה הוּא כְּשֶׁהַמּוּסָר הַטִּבְעִי, הַנָּטוּעַ בְּטֶבַע הַיָּשָׁר שֶׁל הָאָדָם, הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה עַל פִּיהּ בְּמַעֲלוֹת יוֹתֵר גְּבוֹהוֹת... וִירְאַת שָׁמַיִם כָּזֹאת שֶׁאֵינָהּ מַעֲלָה אֶת הַמּוּסָר - הִיא יִרְאָה פְּסוּלָה."

בגלות, מקום בו אין השראת שכינה והטבע הישראלי מסתתר ונחלש, פחות ניתן להסתמך על השכל הישר והרגשות הטבעיים. אבל בארץ ישראל, מקום שבו הטבע קדוש - יש להם חשיבות גדולה בהנהגת החיים ובהוראת הדרך.

זו תמציתו של מאמר הדור. הדור שלנו, דור הגאולה, דורש חיבור בין כוחות החיים הטבעיים - המוסר, ההיגיון, אהבת האדם והאומה - ובין האמונה והתורה. זהו דגלו של הרב קוק, וזו משימת דורנו.

 

רבים מתלמידיו דנו האם מאמר הדור עדיין רלוונטי. אך היום, בימי מלחמה, אין ספק בכך. אנו רואים בעינינו כיצד הכוחות האדירים של העם מתגלים: מאות אלפים מתגייסים באומץ ובגבורה להגן על העם והארץ.

הרב קוק, מתוך אמון אדיר בכוחות החיים של האדם, כותב: "הָאָדָם הַיָּשָׁר צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּחַיָּיו... הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי מְחוּיָּב לְהַאֲמִין, שֶׁנְּשָׁמָה אֱלֹהִית שְׁרוּיָה בְּקִרְבּוֹ, שֶׁעַצְמוּתוֹ כֻּלָּהּ הִיא אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה... וְהָעָם צָרִיךְ בִּכְלָלוֹ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה בְּהִירָה וְנִלְהֶבֶת מְאֹד בְּחַיָּיו, בִּנְטִיּוֹתָיו, וְלָלֶכֶת בָּהֶם בְּבִטְחָה - אָז יֵדַע אֵיךְ מִשְׁתַּמְּשִׁים לְאוֹרָהּ שֶׁל תּוֹרַת חַיִּים."

המצב המתוקן הוא שהאדם עושה כרצונו - שהוא עצמו רצון ה'.

בדורנו ניתן לראות בבירור את בקשת ההתחברות - הרצון לעשות מתוך הזדהות, הבנה והרגשה. בספר דברים, עם הכניסה לארץ ישראל, חושפת התורה שזוהי התנועה הטבעית והנכונה בדור של גאולה.

אנחנו, הממשיכים להאיר מכוח תורתו הגדולה של הרב קוק, צריכים לשמוע את הבקשה של הדור - בקשה לתורה שיש בה חיים ותיקון עולם, שיש בה רוחב וגדולה, שנותנת מקום לכל כוחות החיים.

כפי שכתב הרב קוק (במאמר הדור): "לֹא נַעֲשֹׁק מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הָאוֹר וְהַטּוֹב, אֶת כָּל הַזֹּהַר וְהָעֹצְמָה שֶׁרָכַשׁ לוֹ, כִּי אִם נַרְבֶּה עֲלֵיהֶם, נַזְרִיחַ עֲלֵיהֶם, בְּאוֹר שֶׁל חַיִּים, בְּאוֹר אֱמֶת, הַמַּנְהִיר מִמָּקוֹר הַנְּשָׁמָה הַיִּשְׂרְאֵלִית. וּבָנֵינוּ יַבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהֲרוּ".

"לָהֶם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְלַמֵּד תּוֹרַת חַיִּים מִמְּקוֹר הַחַיִּים, דַּרְכֵי מוּסָר מְלֵאֵי אוֹרָה וְצָהֳלָה, דִּבְרֵי חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב, מְזוֺקָקִים וּמְצוֹרָפִים... שֶׁל אוֹצַר הַחַיִּים לְתוֹרַת חַיִּים."

"לֹא נַחְפּוֹץ לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלֵינוּ, לֹא נֵאָבֶה לְהַגִּישׁ לִנְחוּשְׁתַּיִם אֶת הַכֹּחוֹת הַצְּעִירִים וְהָרַעֲנַנִּים, הַמִּסְתַּעֲרִים וּמִתְרוֹמְמִים. כִּי אִם נָאִיר לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ, נִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם בְּעַמּוּד אֵשׁ שֶׁל תּוֹרָה וָדַעַת קְדוֹשִׁים כְּבִירֵי כֹּחַ לֵב".

אנו מתפללים ומייחלים שנזכה להאיר את תורת החיים הגדולה בדרכו של הרב קוק.

מג' באלול – לכל השנה
// הרב עמי דנינו, ראש ישיבת ההסדר אורות יעקב

ראש חודש אלול בפתח, ושבת מברכים פרשת ראה תמיד מזכירה לי באופן אישי שאנו מתקרבים לג' אלול, יום פטירתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל.

אצלי, ג' אלול הוא כל השנה. אין יום זיכרון אחד שעם סיומו עוברים ליום שאחרי, לעניין חדש או לנושא אחר. אין יום בו מרן הרב קוק לא נוכח לנגד עיניי, בספריו, בהגיגיו ואף בתמונתו מלאת ההוד וההדר הניצבת בפתח דלתי. בעל השמועה תמיד לנגד עיניי.

אנו מרבים לעסוק בספריו הרבים והמגוונים, מלאי האורות העליונים, הקדושים והמרוממים.

ביום־יום, כשאנו נמצאים בעולם העשייה, במציאות הממשית, אנו זקוקים לאוויר הרים, לרוח עליונה שתמשוך אותנו מעבר לכאן ועכשיו, מעבר לעבר ולהווה – אל הנקודה העליונה שבנו, הסגולה הקדושה המייחדת אותנו מכל העמים.

 

לעיתים אנו, כעם, שוכחים את עצמנו ומהותנו, מי אנו ומה גודלנו.

ובכן, העצה הטובה ביותר היא לעלעל בספרי הרב. בין אם הבנת הכל ובין אם לאו, עצם הקריאה והמפגש עם דבריו של הרב מעלה אותך לממד אחר, להתבוננות עליונה, ואף לאמון מלא במי שאנו – כאומה וכפרט.

החיבור לתורת הרב הוא צו השעה. משם אנו יונקים את לשד חיינו, משם יוצא האור המזהיר את המציאות המלאה אור וצללים המשמשים בערבוביה.

יש צדיק לדור ויש צדיק לדורות. כך אנו חשים ומבינים שללא מרן הראי"ה קוק אנו אובדי עצות, בלי עמוד האש ההולך לפני המחנה.

דורנו דור מורכב. רם ונישא – אך גם שובב ופראי. והרב הוא שהכין את הדרך הנכונה והאמיתית להאיר לנו את המעשה אשר נעשה ואת המחשבות הטובות אשר נחשוב.

ג' אלול אינו רק תאריך פטירה של מורה הדור, אלא יום שמלווה אותנו כל השנה. יום של חשבון נפש שחל בתחילת חודש שמהותו התבוננות על מה שעשיתי בשנה שחלפה.

ביום זה, השאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא: האם הוא עסק, למד ויישם את תורת הרב בחייו האישיים, הלאומיים, הכלליים והפרטיים?

האם הלכנו לאורו במשך כל השנה? האם לקחנו עצה ומזור לשאלות הבוערות העומדות לפנינו בדור הגאולה והתחייה?

שנזכה.

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
מיכי יוספי

הרים כדונג נמסו

חברים יקרים, השבוע יחול היארצייט של רבי פנחס מקוריץ, תלמיד־חבר של הבעל שם טוב. יש לו

למאמר המלא »
עדה האוזר

שתיקת השופר

המגיד ממזריטש בא לתהות על קנקנו של הבעל שם טוב. רבות שמע על האיש הגדול הזה

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן