שלום חברים יקרים! כהמשך לשבוע המיוחד שלנו, רציתי לציין שבתענית אסתר חל היארצייט של ר' משה פיינשטיין זצ"ל. צריך להבין באופן כללי, איך יום פטירה של צדיקים מעורר אצלנו שמחה. הרעיון הוא, שכל עוד הצדיק חי בעולם הזה, הוא מוגבל בתוך גוף ומתנהל עם מה שאפשר לעשות לפי הכללים הגשמיים של העולם הזה. לעומת זאת, כשהצדיק מסתלק, אז אמנם יש כאב גדול על העדר האור מעולמנו, אבל יחד עם זה, הפעולה שלו ממשיכה ביתר שאת. בכל שנה, כשמגיעה העת של הסתלקות הצדיק, באותו יום אנחנו מתעוררים ונזכרים במעשיו והליכותיו, ומביאים את הטוב שלו אל התודעה שלנו, וכך גם יש שמחה בנשמתו שמאירה בנו. אז נחזור לר' מוישה פיינשטיין, וכעת אתם מוזמנים לומר לכבודו – לחיים!
סוד העקשנות היהודית
לאחד מתלמידיו של ר' מוישה זצ"ל היה אבא איש עסקים, שיצא לגמלאות. אותו אבא, מעולם לא זכה לחינוך תורני הולם, וממילא לא זכה ללמוד בכלל גמרא בימי חייו. בסוגריים אני רוצה לומר לכם, שהסוד האמיתי של עם ישראל נמצא בגמרא. כל הכוח של העקשנות היהודית המבורכת, היכולת הבלתי נתפסת של היהודים בכל הדורות לשמור על חוט השדרה היהודי, מקורם בגמרא. מתוך לימוד הגמרא היהודים קיבלו את הזהות הרוחנית והפנימית שלהם, והיא זאת שנתנה חוסן להתמודדות מול כל הפיתויים והגזירות במהלך הדורות. הסוד שלנו, שהחזיק אותנו תמיד, זו הגמרא.
לצערנו, גם בעיני הגויים, ובעיקר הנוצרים, עמדה הנקודה הזאת בבהירות. מספרים שהכנסייה הקתולית עשתה ממש ישיבות סודיות כדי לברר מה משאיר את היהודים בדתם ובדעתם, בכזאת חדות ועקשנות, למרות הפיתויים והניסיונות. בסוף הדיונים נמנו וגמרו חכמיהם, שלימוד הגמרא הוא הסוד הנסתר של היהדות. לצער הלב, רואים את המלחמה שלהם בגמרא במהלך ההיסטוריה, שבגללה היו כמה וכמה גזירות על שרפת התלמוד, מצד הכנסייה הקתולית.
דף שווה זהב
בחזרה ליהודי שלנו. אותו אבא, איש העסקים שיצא לגמלאות ולא זכה לחינוך תורני, חשקה נפשו ללמוד גמרא. הבן שלו, שהיה תלמיד של ר' מוישה פיינשטיין, ניסה להוריד אותו מהעניין. הוא אמר לו: "אבא, בגיל כזה? עכשיו תתחיל ללמוד ארמית? תנסה לקלוט את ההיגיון התלמודי?" אבל האבא לא הקשיב לו, ובמסירות ובסבלנות התחיל ללמוד.
הוא שילם לאברך שיהיה לו לחברותא, ובמשך חודשים ארוכים עמל ויגע על הדף הראשון של אחת המסכתות בש"ס, אולי זאת הייתה מסכת מכות, אולי ברכות. בכל אופן, אחרי חצי שנה הוא פנה לבן שלו בהתרגשות, ואמר לו: "במוצ"ש הקרוב אנחנו הולכים לעשות סעודה גדולה וחגיגית". הבן שאל: "אבא, לכבוד מה אתה רוצה לעשות סעודה?" היהודי ענה: "לכבוד הסיום של הדף הראשון שלי בגמרא! ברוך ה', למדתי והבנתי את הגמרא, עם פירוש רש"י. למדתי גם את הארמית, ואת המשנה, ועל כולם אני רוצה לעשות סעודת סיום!".
הבן היה מאוד נבוך: "אבא אמנם נחמד מאוד שזכית ללמוד קצת, אבל לא עושים מדבר כזה סיבה למסיבה! בשבילי סעודה כזאת היא אפילו סיבה לבושה (פדיחה בלע"ז)". האבא לא ויתר: "אבל אני כל כך שמח במה שלמדתי!". אחרי דיון, הם החליטו שישאלו את ר' מוישה פיינשטיין האם ראוי לעשות סעודה של סיום כזה – על דף ראשון של גמרא. מה לדעתכם היתה התשובה של ר' מוישה? כמובן, לא רק שהוא היה בעד, הוא ביקש שייתנו לו פרטים מדויקים על האירוע, כי גם הוא רוצה להשתתף בסעודה הזאת. ר' מוישה אכן הגיע ונשא שם נאום. כמובן, כשהרבה אנשים שמעו שר' משה פיינשטיין עומד להיות בסעודה, החליטו גם הם להצטרף, וכך נוצר אירוע מכובד מאוד.
השלם זה הקניין
מה בעצם אמר לנו ר' מוישה בסיפור הזה? הוא לימד אותנו דבר גדול. הרעיון של חגיגת סיום מסכת מבטא שיש כאן דבר שלם, שיש לו ערך וחשיבות. אנחנו כל כך שמחים בגלל שהצלחנו לסיים את הדבר השלם הזה, ולהביא אור של שלמות לעולם הזה.
ישנה קליפה כזאת במציאות, שמונעת מאנשים לסיים דברים. אתם יודעים, חכמינו אומרים שהשם של המלאך השלילי הוא סמא"ל. בדרך כלל לא אומרים את השם הזה, ומשתמשים בקיצור שלו – ס"מ. על הכתיב המלא, חסידים היו אומרים שהוא ראשי תיבות של 'סיום מסכת אין לעשות'. זאת אומרת, שהעניין של השלילה הוא לגרום לנו להתחיל משהו אבל לא לסיים אותו. יש קליפה רוחנית כזאת, שגורמת לאדם לא להתמיד ולא לעשות שום דבר שלם.
חסידים היו אומרים עוד ראשי תיבות של השם הזה בהקשר דומה: 'סעודת מצווה אין לעשות'… כנגד הקליפה הזאת חידש ר' משה, שסיום נמדד אצל כל אחד לפי הקושי שלו. אותו אדם שמעולם לא למד גמרא, הדבר השלם עבורו, שראוי לשמחה ולהוקרה, להודאה לה' ולסעודת מצווה, הוא הדף הראשון של הגמרא.
מבצע משה
הכוח מהסיפור הזה על ר' מוישה מיועד למי שעדיין לא זכה לסיים מסכת, אבל לעומת זאת שוקל להתחיל ללמוד. תדעו, שיש לנו 'מעיישה רב', יש אילן גדול להיתלות בו ולצאת לדרך. גם אדם מבוגר, שבגלל קשיים ומניעות פסיכולוגיות וחברתיות, עדיין לא להתחיל אפילו, מוזמן בזאת לקבל על עצמו להיכנס ללימוד הגמרא, ולתכנן מראש, להזמין את ידידיו ורעיו לסעודה, לסעודת סיום של הדף הראשון. אם מישהו מקוראינו מרים את הכפפה, שיקרא לי, גם אני אשמח להשתתף בסעודה כזאת!
אנחנו מכריזים בזאת על מבצע ר' מוישה, בשביל מי שמעולם לא למד גמרא. אם אתם בגיל מבוגר, וכעת רק מתחילים, עבורכם נועד המבצע. רק תכינו את עצמכם לעשות עניין גדול מסיומו של הדף הראשון, גם אם ייקח כמה זמן שייקח. אולי תדמיינו שאתם כבר בעיצומה של הסעודה הזאת. לחיים, לחיים!
