שלום חברים! חודש אדר שמח! חודש אדר הוא חודש שבו ה' יתברך נותן לנו שיעורי בית מיוחדים – להרבות בשמחה. אתם יודעים שחלק עיקרי בעבודה על השמחה, הוא החלק של ראיית הטוב. כשיהודי מלמד את עצמו לראות כל הזמן את הטוב שקיים בחייו, אז הוא חי בשמחה. אם העצבות משתלטת, היא לא מאפשרת לראות שום דבר טוב בחיים. העצבות מאוד שתלטנית, ולגמרי מעלימה את הטוב. השמחה לעומתה, מאירה את כל הטוב שיש לנו, גם הקטן ביותר, ומחזקת בנו במיוחד את האמונה בהשגחה הפרטית.

השמחה מובילה אותנו גם להודיה. כשרואים את כל הטוב, התודה יוצאת באופן טבעי. ישנו יהודי, חסיד ברסלב, בשם הרב ישי סוקר, שכל עניינו בחיים הוא לעודד אנשים להודות. אתם מכירים מן הסתם, משמיעה או קריאה בספרים הקדושים, ולפעמים גם זוכים להכיר אנשים כאלה, שלוקחים עניין מסויים בהוספת הטוב בעולם, ורואים בעניין הספציפי הזה את עיקר שליחותם בעולם. יש משהו מאוד משמח בלפגוש אנשים שמתמקדים ומתמקצעים בעניין רוחני אחד, שאותו הם מקדמים כל חייהם והוא הדגל המבורך שלהם.

אז פעם אחת, כשפגשתי את הרב סוקר, שמעתי ממנו רעיון קצר ומעניין. הוא אמר לי שהמילה 'התודה', יוצאת בגימטריה – 'גאולה שלמה'… גם כדי להיפתח לאמירת התודה אנחנו צריכים לראות את הטוב.

לא מרוצה ממאה

יש לי חבר שעובד עם נוער בבתי ספר בתור מפעיל תכניות לפיתוח והעצמה אישית. הוא סיפר לי פעם על פעילות לכבוד חודש אדר, שבה הוא שאל כל ילד שתי שאלות: 'מה משמח אותך', ו'את מי היית רוצה לשמח'?. בסוגריים אומר לכם שהשאלות הללו מצאו חן בעיניי, וחשבתי על כך שזאת הצעה יפה לפעילות ביתית בחודש אדר. תנסו לשאול את כל אחד מבני הבית שלכם את שתי השאלות: 'מה משמח אותך', ו'את מי היית רוצה לשמח'… בכל אופן, אותו חבר סיפר לי שבאחת הפעילויות שהוא העביר, אחד הילדים שהשתתף היה נראה די עצוב. לשאלתו, הילד הסביר שהוא מאוד רוצה לשמח את אבא שלו, אבל אבא שלו אף פעם לא מרוצה. תמיד כשהוא מביא מבחנים הביתה, לאביו יש טענות. "הילד אמר בכאב" כך סיפר לי אותו חבר, "שאפילו כשהוא מקבל מאה במבחן, אבא שלו לא מרוצה. תמהתי ושאלתי את הילד – איך אפשר להיות לא מרוצה מציון מאה במבחן? הילד ענה שאבא שלו מאוד יצירתי… 'כשאני מקבל מאה, אבא אומר: אם במבחן הזה יכולת לקבל מאה, אז למה במבחנים אחרים לא?'".

הסיפור של הילד הזה ודאי מאוד כואב, ובמיוחד אם מדובר על אבא עם כוונות טובות. יש הרבה אנשים שזאת הדרך שהם רואים כנכונה לדרבן את הילד שלהם ולהעצים אותו. אבל אנחנו יודעים, כמו שגילו לנו חז"ל הקדושים (ולהבדיל, כיום אותו רעיון גם נפוץ בעולם המודרני), שהדרך האמיתית להעצים מישהו עוברת דרך חיזוק הטוב.

פתרון מפתיע לדיסלקציה

בהשגחה פרטית, אחרי ששמעתי את הסיפור הזה, זכיתי לקרוא מכתב של הרבי מלובביץ', שנכתב בשנת תשי"ח (1958). במכתב, הרבי עונה תשובה לגבי מישהו (כנראה יהודי מבוגר אפילו) שלא יודע לקרוא:

במה שכתב אודות מר..  שאינו יודע לצרף האותיות וכו', יש להתייעץ בזה עם רופא מומחה במקצוע. וכן לברר אשר לפעמים תכופות, בכגון דא – בכמה פרטים וענינים מפותחים האנשים די צרכם, ואפשר גם יותר ממדה הממוצעת, וכשמסדרים אותם באופן שיכולים להשתמש בכשרונם המפותח, לפעמים מתפתחים לאט לאט הענינים שלעת עתה אינו כדבעי.

סדר התשובות של הרבי לבעיה של פלוני "שאינו יודע לצרף האותיות", ממש מיוחד. בהתחלה הרבי עונה לו שיפנה דבר ראשון להיבט המקצועי המקובל. קודם כל ישנה תשובה שמקובלת בעולם הגשמי – ללכת לטיפול. להתייעץ עם רופא מומחה, כמו שמקובל באותה העת ובאותו מקום. אחר כך, הרבי מחדש מבט יותר עמוק. הוא אומר לשואל: דע לך, בדרך כלל הילדים או האנשים הללו, שנראה שיש להם ליקוי או אולי דיסלקציה כזאת או אחרת, לא רק שלא חסר להם משהו באישיותם, אלא הרבה פעמים הם הרבה יותר מפותחים מהנורמה של שאר האנשים בני גילם: "בכמה פרטים ועניינים, מפותחים האנשים די צרכם, ואפשר גם יותר ממדה הממוצעת".

בסוף, הרבי מוסיף חידוש עוד יותר גדול: אם נחפש במה מתבטא כישרונם המיוחד של אנשים כאלה ונעזור להם לפתח את אותו כישרון, הרבה פעמים, כך כותב הרבי, כתוצאה מעבודה כזאת מסתדרת גם הבעיה שהיתה בלתי פתורה.

מחשבות של אדר

באופן אישי, המכתב הזה שימח אותי מאוד. מה בעצם הרבי אומר? אם יש בעיה שבן אדם תקוע אתה, אז במקום להתעסק באותה בעיה באופן מופרז, אפשר לפנות לטיפול מקצועי ובעיקר למצוא באותו בן אדם את החוזקות שלו, ולהביא אותן לידי ביטוי. חוץ מזה, אנחנו לומדים (כאן צריך להניע את הבוהן של היד כמו בלימוד ישיבתי), שלא רק שכך עוזרים לבן אדם להתפתח בחוזקות שלו, אלא גם יש סיכוי טוב שממילא נעזור לו לפתור את הבעיה העיקרית, שבגללה נדרשנו לכל הסיפור. אני מקווה שגם אתם שמחים כמוני מהמענה הזה של הרבי, שלדעתי הוא גם מתאים לעבודה של חודש אדר.

הרי כמו שאמרנו: חלק מהעבודה של חודש אדר – חודש ה'מרבים בשמחה' – היא השמחה וההתבוננות בטוב שיש לנו. כשיש לנו בעיה, צריך לחשוב כך: 'נכון שיש עניין מסוים שלא הולך כראוי, אבל בוא תחפש ותמצא במה אתה טוב, ואפילו יותר טוב מהנורמה'. כך אפשר לעזור לעצמנו ולאחרים, להוציא את הטוב מהכוח אל הפועל.