שלום חברים. בשבת הזו, כשהלב של כולנו נמצא בחברון, אני משתף אתכם במחשבות שלי ובהתפעלותי: איך זכה הרב צבי יהודה להבעיר בתלמידיו את אש ההתיישבות בארץ ישראל עד שחפץ ה' עלה בידם? בהקשר לכך, כמובן, אנחנו נזכרים באותה שיחה מפורסמת בה זעק מעומק ליבו "איפה חברון שלנו? איפה שכם שלנו"? וכך, מיד אחרי אותה שיחה, בעקבות הניצחון הניסי במלחמת ששת הימים, תלמידיו ובראשם הרב משה לוינגר ואחרים החלו את ההתיישבות בחברון, כמו גם בחבלי ארץ אחרים.

כאמור, מה שבמיוחד תפס אותי הייתה האש שהוא הצליח להבעיר בליבותיהם של תלמידיו. הם כל כך היו מסורים אליו, וכל כך היו אחוזים בהתלהבות דקדושה. גם חותני ע"ה, רבי יהודה חזני, זכה להיות מתלמידיו המסורים והנאמנים שעמלו להוציא לפועל את רצונו וחזונו להתיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל. חשבתי על כך שזו בוודאי הייתה תקופה כל כך מיוחדת, כזו ששררה בה התלהבות נפלאה.

מנוחה ונחלה

לפני כמה ימים נתקלתי בביתי בספר 'שמחה גדולה בשמיים', מאת הסופרת אמונה אלון. אמנם אפשר לומר שהייתה בי מי שנקרא 'הצתה מאוחרת', כי הספר הזה הופיע כבר בשנת 2004, אבל כנראה שלכל דבר מגיע זמנו. רוב הזמן אני קורא ספרות תורנית או מקצועית, ואילו כדי להגיע לספרות טובה שמעוררת רגשות טובים ומרחיבה את הדעת נצרכת סייעתא דשמיא, במיוחד בעידן שהמדיה תופסת כל כך הרבה תשומת לב…

בכל אופן, כאמור, נתקלתי בספר בביתי, והוא היה לי למשיב נפש. הוא מתאר בצורה כל כך נפלאה את האווירה שהייתה באותם ימים סביב הרב צבי יהודה ובין תלמידיו עצמם. אגב, חשוב לציין שכשנותנים לזולת המלצת קריאה היא לא מחייבת… לפעמים בספר יש משהו שנוגע בקורא באופן מיוחד במקום בו הוא נמצא, ואילו כשמעבירים אותו הלאה – לא תמיד הוא מדבר אל לב מי שממליצים לו.

לענייננו, כיוון שהשבוע אנחנו עסוקים בחברון, חשבתי שיהיה נכון לשתף על החוויה האישית שלי מהקריאה בספר הזה, מה שגורם לנו לחשוב עד כמה זה לא מובן מאליו שהיישוב היהודי בחברון כל כך פורח, ואנו נזכרים ברב לוינגר ושאר חבריו שקיבלו את דרכם ממורם ורבם.

כמו כן, חשוב לציין גם את הפן החסידי של היישוב היהודי בחברון, כאשר כבר האדמו״ר האמצעי – בנו של האדמו"ר הזקן בעל התניא – שלח את בתו, הרבנית מנוחה רחל עם משפחתה, בראש משלחת חסידים להתגורר בחברון, שם הוא גם קנה לו נחלה שכיום ידועה בשם 'בית שניאורסון'. לימים גם הרבי הרש"ב, שהשבוע בכ' חשון היה יום הולדתו, רכש את 'בית רומנו' וזיכה רבים מיהודי רוסיה להיות שותפים איתו ברכישה הזאת.

אגב, לאחר פטירתו של הרבי הרש"ב ירש את הנחלה בנו, הרבי הריי"צ, ואחרי מאורעות תרפ"ט הוא שיגר מכתבים לגורמים שונים בארץ – השלטון הבריטי, להבדיל הראי"ה קוק ועוד – בהם הוא דורש לפעול ש"יחזירו לי את נחלתי וביתי אשר בחברון".

זה גם המקום להזכיר את הקשר המיוחד שהיה בין הרב משה לוינגר והרבי מלובביץ'. הייתה ביניהם חליפת מכתבים וגם לפחות פגישה אחת שהתקיימה בחודש אדר תשמ״א. בין השאר, הרבי התעניין בשלומו של הרב צבי יהודה, וכמובן רוב השיחה עסקה בחברון, כשבסיומה הרב לוינגר הציע או הזמין את הרבי לבוא לבקר בחג בשבועות הבא בחברון, והרבי ענה לו בחיוך: מדוע אתה לא שואל אותי על פסח?…

כדאי גם לציין שהרבי דאג לו לייפוי כוח לגאול את הנכסים של חב״ד בחברון, ומעניין לציין שבשנים האחרונות ממש הם הוכשרו בחלקם גם למגורים עבור משפחות הבאות להתגורר בעיר האבות, אחרי תקופה ארוכה של קיפאון בנייה.

כל זה בא להזכיר לנו את האור המיוחד שמגיע בחברון, כמו שנאמר בזוהר הקדוש שכל התפילות עולות דרך חברון, ובמקום אחר נאמר שמערת המכפלה היא פתח גן עדן. אנחנו גם רואים מפורש בכתובים שאברהם אבינו אמנם קיבל את ההבטחה האלוקית על ירושת כל ארץ ישראל, אבל בפועל התחלת הקניין שלו והוצאת הארץ מרשות זרים הייתה דווקא בחברון. כמו כן, דוד המלך התחיל את המלוכה שלו בשבע השנים שמלך בחברון.

אנכי מגן לכם

חברון עיר האבות קשורה בזיכרון – "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם", ואפשר לקחת מכאן מסר גדול: קיבלנו מתנה גדולה של שייכות להורים, ולכן מי שהוריו ב"ה חיים והוא קצת מתעצל בעניינם, יכול לקבל מהפרשה תזכורת ללכת לבקר אותם, וגם ללכת לבקר את ההורים בחברון. גם מי שלא זוכה השבת להיות בחברון, יכול לקשר את ליבו לכל היהודים השמחים שהגיעו להתוועדות המיוחדת של שבת חיי שרה בחברון.

לקראת חתימת הדברים, אני יכול לומר לכם שבאופן אישי מאוד משמח אותי להיוודע על פגישתם של תלמידי הרב קוק ותלמידי הרב צבי יהודה עם הרבי ועל שילוב הכוחות הללו. כידוע, הרב משה צבי נריה שהיה מתלמידיו המובהקים של הראי"ה קוק עמד בקשר נפשי מיוחד עם הרבי, וכאן סיפרנו על הרב לוינגר שכל כך טרח בעניין חידוש היישוב היהודי בחברון וקיבל כל כך הרבה חיזוק ותמיכה מהרבי להוציא את תוכניותיו בשם כל ישראל מן הכוח אל הפועל.

חברים יקרים, לחיים! יהי רצון שבכל מקום שאנחנו נמצאים נוכל לעשות בחינת חברון – מלשון חיבור, כמאמר חז"ל "כל ישראל חברים". ולכבוד שבת זו, שבת חיי שרה, נכוון עם יותר שימת לב בברכה הראשונה של תפילת העמידה. נשים לב לקשר שיש בין "אלוקינו" שלנו ל"אלוקי אבותינו"; נתחזק עם ההבטחה בה מסתיימת הברכה: "ומביא גואל", בלשון הווה, "לבני בניהם למען שמו באהבה" – הגאולה הולכת יחד עם אהבה; וגם הסיומת מעניקה תשומת לב לכך שאנחנו לא לבד: "מלך עוזר ומושיע" – ה' עוזר ומושיע גם מתוך מצבים שנראים בלתי אפשריים לתיקון, "ומגן" – אותה הבטחה שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם "אנכי מגן לך" – כל אחד מאיתנו מקבל אותה. שנזכה לכל הברכות הללו, ומתוך שמחה וטוב לבב. לחיים לחיים.