אתם יודעים שמדי פעם יש ידיעות שתופסות הרבה כותרות, על טובות הנאה של אנשי ציבור. יש אדם ששומע את זה כעניין רכילותי או כקטע חדשותי מעניין ותו לא, אבל ליהודים ההולכים בשיטת הבעל שם טוב יש עניין ללמוד מכל דבר משהו בעבודת ה'. פעם אחת, כשעלתה לכותרות פרשיה כזאת, נזכרתי שראיתי דיבור חשוב אצל רבי נחמן בספר המידות.
ספר המידות כולל עצות לתיקון האדם בצורה מאוד תמציתית, ושם יש ערך שנקרא 'נהנה מאחרים'. רבי נחמן כותב שם: "מִי שֶׁהוּא שוֹנֵא מַתָּנוֹת, אֵינוֹ מִתְיָרֵא מֵעֲלִילוֹת". המשפט הזה כל כך חידד בי, שמי ששונא מתנות, דהיינו שלא מקבל מה שלא ראוי לו, מה שלא מגיע לו, אינו מתיירא מ'עלילות'. רבי נחמן מאוד תמציתי, וחיפשתי במהדורה עם המקורות, מאיפה הוא שאב את זה. במהלך השנים הרבה מהחסידים או בכלל גדולי ישראל ניסו למצוא מקורות לספר המידות. המפורסם שבהם הוא רבי צדוק הכהן מלובלין שכתב לספר הזה מראי מקומות. בסוף מצאתי מקור, במדרש רבה בפרשת וישלח.
חתך בלי להתבלבל
וזהו הסיפור: ריש לקיש הלך לפגוש את רבי יהודה נשיאה, שהיה הנכד של רבי יהודה הנשיא – רבנו הקדוש, עורך המשנה. רבי יהודה נשיאה אמר לריש לקיש: "בבקשה תתפלל עליי שהמלכות הרשעה, דהיינו הרומאים, יניחו לי. כל הזמן הם דורשים ממני הרבה מיסים, כופר ומתנות". האמת שזה מעניין שהנשיא פונה אל ריש לקיש. כנראה שהוא היה הצדיק של הדור. תראו לאיזה מעמד הגיע ריש לקיש שרבי יהודה הנשיא פונה אליו בבקשה לברכה. ענה לו ריש לקיש: "אל תיקח משום אדם כלום ואז אתה לא תצטרך לתת שום דבר למלכות". הפרשנים שם מסבירים שהכוונה לא לקחת משום אדם כלום כמתנה בתורת נשיא. כלומר, ודאי שכדרך בני אדם שמביאים להם מתנה קרובי משפחה שלהם או ידיד על בסיס אישי, זה בסדר. אבל אנחנו מכירים שיש סוג אחר של מתנות. מתנות שאדם מקבל מכוח התפקיד. זו מתנה שבאה לא באמת כי מעריכים אותך. פתאום אנשים הופכים להיות נורא חברים שלך.
פעם יצא לי לראות את זה ב'לייב'. היה לי חבר, שעבד ככתב באחד השבועונים. אדם מאוד ידוע. באותו זמן הוא הפסיק לעבוד שם. לא זוכר בדיוק, או שפיטרו אותו או שהיו צמצומים, או שהוא עזב מעצמו. בכל אופן מה שקרה היה כך: עמדנו ברחוב רבי עקיבא בבני ברק ושוחחנו, ופתאום הגיע איש ציבור מאוד ידוע בקרב אנ"ש. הוא התחיל לדבר לחבר שלי מאוד בחביבות ובמאור פנים, ממש בהתעניינות. לפתע אמר לו החבר שלי: "אתה יודע שפוטרתי מהעיתון?" באותו רגע, בלי להתבלבל, היהודי אמר לו "כל טוב", שם גז ונסע…
פיקציה של קשר
יש פה עצה של ריש לקיש שאומר: אל תקח! במדרש זה בארמית: 'לא תסב!' זה נשמע יותר טוב בארמית: "לא תסב מבר נש כלום, ולית את יהיב כלום". אל תקבל כלום, כלומר בגלל התפקיד שלך, ולא תצטרך לתת כלום. הסיפור על העיתונאי, זה סיפור שבא להראות שלאותו איש ציבור הייתה התעניינות ומאור פנים רק על בסיס התפקיד. ברגע שאותו אדם אמר שהוא כבר לא בתפקיד, הוא כבר לא התעניין בו. אבל אם אתה מזהה שמישהו אחר נותן לך מתנה והוא אוהבך אז יהיה מזה דבר טוב. המדרש שם ממשיך ומספר: לא עבר הרבה זמן, והגיעה גברת אחת שהביאה לרבי יהודה נשיאה קערה וסכין. רבי יהודה כבר קיבל את העצה של ריש לקיש, ואת הקערה הוא לא לקח. בכל זאת, את הסכין הוא כן לקח כדי לא לבייש אותה. עוד זמן קצר עבר, ופתאום עבר שם שליח מהמלכות, ראה את הסכין, חמד אותה ולקח אותה לעצמו. לפנות ערב ריש לקיש הלך שוב לראות בשלומו של רבי יהודה וראה אותו צוחק לקראתו. שאל ריש לקיש: "למה אתה צוחק?" ענה לו רבי יהודה שהסכין שרק הבוקר קיבלתי אותה, שליח אחד מהמלכות חמד ולקח אותה. אמר לו ריש לקיש: "לא כן אמרתי לך? לא תיקח משום אדם כלום ואין אתה נותן כלום". זה מדהים לראות את הכוח של רבי נחמן, שלמרות שהסיפור ארוך רבי נחמן ברוח קודשו תמצת את זה למה שאמרנו: "מִי שֶׁהוּא שוֹנֵא מַתָּנוֹת, אֵינוֹ מִתְיָרֵא מֵעֲלִילוֹת".
כמה זה נאה. מי שהולך תמיד בשיטת הבעל שם טוב ומנסה לראות אפילו מהסיפורים הללו ומהפרשיות הלא נעימות הללו, איפה זה נוגע לכל אחד בפן האישי, מקבל רווח עצום!
ר' שלמה קרליבך וירושלים
היארצייט של ר' שלמה קרליבך חל השבוע, והספר שהוציאו לאור עליו 'הרבי מקרן הרחוב' הוא ספר ממש מטלטל. זה מדהים לראות איזו אהבה, איזו נתינה הייתה לו. נקודה אחת תפסה אותי בספר הזה במיוחד.
בסוף שנות השישים, כשהפעילות של ר' שלמה היתה בשיאה, היה משפט חזק שהוא אמר: "מה אתם חושבים, מאיפה נפתח השער הזה שמאות ואלפים חוזרים בתשובה, ויש כזו התעוררות? זה בזכות שיהודים יכולים לחזור לכותל המערבי! כשנפתחו השערים, נפתח הלב ומתקרבים חזק לקב"ה. הכל אחרי מלחמת ששת הימים, שחזרנו לכותל, התוצאה היא ההתעוררות לתשובה". ר' שלמה מעיר את הנקודה הזו שהקשר בין עם ישראל לירושלים ולמקום המקדש זה נוגע ללבבות של יהודים בכל העולם.
