שלום חברים, אני רוצה לדבר איתכם הפעם על דבר מרכזי מאוד בתורת הבעל שם טוב, בנושא הפחד. הכוונה לדיבור המפורסם שהבעל שם טוב שמע מאבא שלו. כידוע, אימו הצדקנית נפטרה סמוך ללידתו, וכשהיה בערך בגיל חמש אביו, הצדיק הנסתר רבי אליעזר, עמד גם הוא להסתלק מן העולם. הוא קרא לבנו הקטן, ישראל, ואמר לו: "בני יקירי, אני עומד להסתלק מן העולם, ואני מבקש ממך שמה שיהיה ואיך שיהיה – אל תפחד מאף אחד, רק מאחד".
אתם יודעים, כמו שעל דרך השלילה עלולה להיות איזו טראומה או חוויה שלילית שנכנסת כל כך בקרב האדם, עד שלפעמים היא מלווה אותו מגיל צעיר לאורך שנים רבות, כך הדבר גם על דרך החיוב. כשהלב פתוח, והילד נותן אמון מוחלט באביו, ובמקרה שלנו האבא אומר לו: בני היקר, אני עומד להסתלק מן העולם, אל תפחד מאף אחד, רק מאחד! והלב הפתוח של ישראל'יק הקטן, רבי ישראל בעל שם טוב, שומע את הדיבור הזה של אבא – זה מלווה אותו כל ימי חייו, ולמעשה זה הופך להיות המפתח לחדש את הדרך המיוחדת שלו בעבודת הבורא.
מבקש אותך, בשבילך
בהקשר לזה, אנחנו רואים דבר מעניין בפרק שרבותינו הנהיגו לומר בימי אלול – פרק כ"ז בתהילים, בו מוזכר העניין של הפחד: "לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד… אם תחנה עלי מחנה – לא יירא ליבי, אם תקום מלחמה – בזאת אני בוטח".
למה אני מדגיש את כל הדברים הללו? כי אחד הדברים שמרחיקים אותנו מריבונו של עולם הוא הפחד, כמו הפחד שמישהו יכול להרע לנו על דעת עצמו וכביכול אנחנו לא נתונים בידיים שלו יתברך.
אתם יודעים, יש תפיסה האומרת שכל פרקי התהלים של דוד הם בעצם שיתוף אוטוביוגרפי. דוד המלך משתף אותנו בתחנות החיים שהוא עבר, בהתמודדויות שהוא חווה. למשל, הוא התמודד עם תחושת דחייה חזקה מאוד. כך הוא אומר: "מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי". יש הרבה מדרשי חז"ל שמספרים כמה הוא הרגיש דחוי בבית, ובשל כך התמודד עם סכנות לא פשוטות.
כדאי גם להוסיף, שבן אדם שמתמודד עם דחייה, הרבה פעמים המחיר לכך הוא שהוא מפנים אל תוכו את המילים המעליבות שהוא מקבל מאלה שדוחים אותו, וככל שהוא מזדהה עם הדחייה – הוא הולך ומתנתק ממקורות ההשראה שבו, ואז הוא מפסיד את האיכות המיוחדת, את הגילוי המיוחד שאמור להגיע דרכו לעולם. לכן דוד המלך מלמד אותנו, שבכל המצבים הקשים הללו – של דחייה, פחד, סכנות ועוינות – הוא לומד ליצור קשר עם ריבונו של עולם. זהו קשר שממלא ומזין אותו. ככל שאני הוגה בך, ריבונו של עולם – הוא אומר – אזי "ממי אירא" ו"ממי אפחד".
בפרק הזה, דוד מספר לנו על עוד תרגול מיוחד שלו. התרגול הזה, באופן מעשי, קורא לחפש את ההשגחות האישיות על כל אחד מאיתנו. מצד אחד, ברור שכל אחד מושגח לטובה, ללא ספק, אבל הרבה פעמים מאורעות חייו נראים צירוף של אירועים שהמקריות כביכול שולטת בהם. ולכן כל כך חשובה היכולת לראות את השגחתו של הקדוש ברוך הוא במציאות חיי. בשפת תהילים זה נקרא "בקשו פני", ראו את פניי המביטות בכם ומשגיחות עליכם.
בעצם, יש כאן גם הזמנה לנצל את הזמן הפנוי שיש לנו לשיחה אישית, ספונטנית ומתחדשת עם ריבונו של עולם. רבי נחמן אומר שכשבן אדם בא לדבר עם ריבונו של עולם, הרבה פעמים הוא יקבל השראה לתשובות שהוא מעלה בפני ה' דרך הדיבור שלו עצמו. כמו שאומר הפסוק "ה' שפתי תפתח" – אתה, השם יתברך, תפתח את השפתיים שלי ותיתן לי השראה, "ופי יגיד תהילתך". אותו דבר ישנו בפסוק שהזכרתי – "בקשו פני". מיהו הדובר שאומר את המילים הללו "בקשו פני"? למעשה, הקדוש ברוך הוא הנו זה שאומר "בקשו פני", אבל מי שאומר את הפרק הזה זהו דוד – "לך אמר ליבי בקשו פני, את פניך ה' אבקש".
עכשיו אני אדבר איתכם במנגינה של המורה לספרות… יש קצת בעייתיות מבחינה תחבירית־ספרותית שבאותו פסוק יש שני דוברים: "לך אמר ליבי" זה דוד, ו"בקשו פני" זה ה'?
רש"י הקדוש שם לב לסתירה הזאת, ופירש: מה הכוונה "לך אמר ליבי"? – "לך" משמעותו: בשבילך, בשליחותך, אומר הלב שלי. אנחנו אומרים כל מיני דברים בהתבודדות, אבל הקדוש ברוך הוא שם בפינו את התשובות במילים הטובות ביותר.
במילים אחרות: בן אדם שמקדיש זמן יומי לדבר עם ריבונו של עולם, לעיתים ימצא בתוך הדיבור שלו תשובות, רעיונות והבנות. כמובן, אין טעם לחפש את זה בכוח, אבל הרבה פעמים הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו דרכנו, דרך הדיבור שלנו. אם כן, "לך אמר ליבי בקשו פני" – הכוונה כאמור: לחפש השגחות. ואז דוד אומר: "את פניך ה' אבקש". אני נענה למשימה, לשיעורי הבית – "את פניך ה' אבקש". אבל יש לי בקשה: "אל תסתר פניך ממני". תדאג בבקשה שההסתרה לא תהיה גדולה, כך שיתאפשר לי לעשות את התהליך. זו הבקשה שלי.
צוואה רוחנית
חברים יקרים, את הנקודה הזו אני מציע לכל אחד מאיתנו לעבודת ימי אלול – לערוך את התרגול של "בקשו פני", לחפש השגחות אישיות ולהודות עליהן. ואז, כשאדם רואה שהוא מושגח וריבונו של עולם איתו בכל פרט ובכל היבט בחייו, ממילא הוא גם מבין שאין לו מה לפחד. הפחד, כמרכיב משמעותי בחייו, הולך ונחלש ומתבטל, והוא לומד יותר לדבר ולשמוע את ריבונו של עולם מדבר אליו דרך הדיבור שלו.
עד כאן ביחס לסיפור שהתרחש בילדותו של הבעל שם טוב, כשמצידי ניסיתי להדגיש למה היה כל כך חשוב לאביו להיפרד ממנו במילים הללו, שהן כביכול הצוואה הרוחנית שלו. למרות שזה סיפור עממי, וזהו פרט אחד בסיפור שלם שאיננו יודעים בדיוק כמה הוא התרחש באמת בהתאם לכפי שהוא מסופר, בכל מקרה אנחנו בוחרים להתייחס לסיפור הזה ולהבין שהדבר העיקרי שאבא רוצה להשאיר לילד שלו זו נקודה אחת שתיתן לו כוח להתקדם בעולם.
לחיים חברים! על הנקודה הזו שרבי אליעזר הטמיע בבנו אפשר לומר שהיא בבחינת "מועט המחזיק את המרובה". הוא נותן לו דיבור רב־משמעות שכזה היישר לתוך הנשמה שלו, כך שתיצרב בו ותוטמע בתוכו האמת הגדולה שאין ליהודי מה לפחד מאף אחד, חוץ מאחד. וכשאדם משתחרר מהפחדים שלו, הוא פנוי לחוות תיקון, לחוות שלימות. לחיים לחיים.
