שלום חברים, הפעם אני רוצה להמליץ לכם על ספר טוב – ספר משלי, והפסוק שאני מביא היום להתוועדותנו הוא דברי שלמה המלך: "רעך ורע אביך אל תעזוב". תראו איזה פסוק יפה. הוא כביכול פונה אליך אישית ואומר: אל תעזוב את חבריך. ולא רק את החברים שלך, אלא לפעמים יש לנו גם מתנה מיוחדת – חברים של אבא, וגם אותם אל תעזוב.
עכשיו תראו דבר מדהים: רש"י מפרש ש"רעך" זה הקדוש ברוך הוא, ו"רע אביך" זה אברהם, אבינו הראשון. בעיניי זו הסתכלות מאוד יפה ומפתיעה: בניגוד לביטוי המפורסם בגנותו של אדם המרגיש 'חברותא כלפי שמיא', הנה לנו אמרה שבאה לייצג צד נוסף בקשר עם הקדוש ברוך הוא – להסתכל על מערכת היחסים הזו כמו היחס לחבר טוב. פשוט מאוד: מה שלא עושים לחברים – לא עושים גם לקדוש ברוך הוא. לא כך? זה גם מסביר מדוע רבי נחמן אמר שכשמדברים עם הקדוש ברוך הוא בהתבודדות, לפעמים מומלץ לדבר איתו כמו שמדברים עם חבר טוב.
מתנות מאבא
הזכרנו את אברהם אבינו, והרי אתם יודעים שבמשך תקופה ארוכה לא היה לו מורה, רב ומחנך, אבל חז"ל אומרים "בא אברהם אבינו והלך בדרכי הקדוש ברוך הוא… מנין לו? אלא מלמד שזימן הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שתי כליותיו כשני חכמים, והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה כל הלילה. שנאמר (תהלים טז) 'אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי'".
ה'שם משמואל' (פרשת יתרו) מדבר על היכולת הזו של שכל ישר, של הקשבה פנימה, ובמקרה הזה של אברהם – להקשיב לכליות שלו. "וזה הנחיל גם לבניו אחריו, שיהיה שכלם ישר הולך ונוכח השם דרכו". ובכך הוא מפרש את הפסוק "רעך ורע אביך אל תעזוב" שהכוונה בו, כאמור, לאברהם אבינו – "היינו שישגיח אדם בכל עת לעורר את ליבו ולגלות אהבה מוסתרת שבעומק הלב."
השם משמואל מחדש כאן: אל תעזוב את המתנות שאברהם אבינו הנחיל לנו. אמנם בנושאים מסוימים הכי טוב היה לקבל דעת מאבא או מרב, אבל לפעמים יש מצב של הכרח ואין לנו דרך לדעת מה הם היו אומרים לנו, ובעת כזו עלינו לזכור שקיבלנו מתנה מאברהם אבינו – את הכליות היועצות, את השכל הישר הפנימי. וכשנתחבר לרוח של אברהם אבינו, נדע מה לעשות.
כיוון שהזכרתי את השם משמואל – והרי אנחנו בהתוועדות ולא בשיעור על פרשת השבוע – אספר לכם סיפור. כידוע, השם משמואל היה אחד מאדמו"רי חסידות סוכטשוב. רוב בניו נהרגו בשואה, ואחריה כיהן בארץ ישראל האדמו"ר רבי חנוך העניך מסוכטשוב. כשהוא נפטר, ירש את כיסאו בנו רבי מנחם שלמה. הוא היה התקווה הגדולה של חסידות סוכוטשוב – חכם גדול, נעים הליכות ופיקח, אבל לצער הלב הוא נהרג בתאונת דרכים כשהיה בסך הכל בן 35. זו הייתה מכה גדולה והאבל היה עצום.
בתיאור שהתפרסם מהלוויה של אותו נצר צעיר מסופר כי אימו, הרבנית הזקנה, צעקה בהלוויה צעקות מחרידות של כאב וצער מלב שבור, וכולם עמדו ובכו. והנה – כך תיאר אחד המשתתפים – האדמו"ר רבי מאיר מאמשינוב, המפורסם כדמות יקרה שהייתה כולה מלאה אהבת ישראל, נכח בהלוויה, וכשכולם היו נבוכים מול זעקות הכאב העצומות של הרבנית על בנה האהוב, הוא ניגש אליה כדי לנסות להרגיע אותה ואמר לה: "הרבנית, הרבנית, טוב לקבל את גזירות הבורא ולהתחזק. אמרי אחריי: צדיק ה', צדיק ה'".
הרבנית שמעה את דברי האדמו"ר ומיד התעשתה. זה עשה רושם גדול על הנוכחים – כשראו כיצד הרבי, באהבת ישראל שלו ובמילותיו הפשוטות, הצליח להרגיע את ליבה הכואב.
תשומת לב
אגב, אותו מספר מתאר עוד מקרה. בליל ראש השנה הגיע הרבי מאמשינוב לבקר את הרבנית הזקנה מסוכטשוב ולברך אותה. המספר הסתקרן לראות מה יגיד לה הרבי במעמד זה, ליד הדלת הפתוחה, והוא ראה שהרבי בירך אותה באריכות ימים ובאיחולים לשנה טובה ומבורכת, ואחר כך החסיד שמע את הרבי אומר לה: "צריך להשתדל ללכת כל יום לטיול. זה מאוד בריא וחשוב. גם אני הולך לצורכי הבריאות, ואני צועד את כל שכונת בית וגן…".
אותו חסיד סיפר לימים שהדיבור הזה נגע מאוד לליבו. בלילה הנשגב של ראש השנה, הרבי מאמשינוב מקדיש תשומת לב אישית לדברים הנצרכים לבריאותה של יהודייה קשישה. ניתן ללמוד מזה כל כך הרבה על מהי אהבת ישראל ומהי נתינה.
חברים יקרים, ובכן, לחיים. לחיים לכבוד רבי מאיר מאמשינוב שידע לנחם ולעודד בפניו המאירות. ולחיים לכבוד השם משמואל שמזכיר לנו את הפסוק "רעך ורע אביך אל תעזוב", ומלמד אותנו להיזכר שיש לנו ידיד קרוב – ריבונו של עולם, ובמקביל להיזכר שיש לנו מתנה מאברהם אבינו – גם במקרה חירום, כשאין לנו הדרכה צמודה של אב או של רב – שכל ישר. לחיים!
