שלום חברים, בשבת זו, ט"ו באב, יחול יום ההילולא של רבי שמעון לביא, מחבר הפיוט 'בר יוחאי' שזכה וכל כך התפשט בתפוצות ישראל. דיברנו בעבר על כך שלמרות שמקום מושבו של המחבר היה בלוב, הוא כותב כלפי רבי שמעון בר יוחאי בלשון נוכח: "אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ, אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ, וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ". כלומר, גם כשנמצאים במרחק גיאוגרפי אפשר להרגיש בנוכחות קרובה.
יש לנו הזדמנות, אם כן, בשבת זו לזמר לכבודו של בעל ההילולא את הזמר 'בר יוחאי'. כידוע, יש כאלו שממילא שרים אותו בכל שבת, יש כאלה ששרים אותו בל"ג בעומר, וכעת אנו מוזמנים לשיר אותו גם לכבוד ט"ו באב.
מסלול עוקף גבאים
התאריך ט"ו באב מביא אותנו גם להיזכר ב"חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה", שיש אומרים שבתקופות קדומות זה היה ממש רגל בפני עצמו – חמישה עשר באב, והיה מי שהציע לומר שהחג קשור לציון תחילת בציר הענבים, דבר שמסביר לנו כמה עניינים בסיפור המפורסם של תפילת חנה במשכן שילה, כמו שנראה מיד.
כהקדמה, כדאי לשים לב לדבר המעניין, שהפרק הראשון בכל שנה שיהודים קוראים מהפטרות התנ״ך ומדברי הנביאים, זהו פרק א' בספר שמואל המספר על תפילת חנה במשכן שילה, אותו קוראים בהפטרת היום הראשון של ראש השנה. כך בארץ ישראל, וכך בכל הריכוזים היהודיים בעולם – גם באומן, גם אצל הרבי מלובביץ' בברוקלין, וכך בכל תפוצות ישראל. כמובן, זה לא מקרי, וכיוון שלהתחלות מבראשית יש כוח מיוחד, כדאי לנו להרהר מה אומר לנו הפרק הזה בתנ״ך שכל עם ישראל קורא בתחילתה של שנה חדשה.
חנה רוצה להתברך משמים בילדים, והיא מגיעה למשכן שילה ועומדת בפתח המשכן ומתפללת. אבל מישהו עוקב אחר מעשיה ודן אותה לכף חובה – "ויחשבה עלי לשיכורה". כידוע, בפרשנות של הסיפור הזה רבו הביאורים, אבל אני רוצה להציע פירוש ששמעתי פעם:
המועד בו עלה אלקנה עם נשותיו ומשפחתו לרגל היה חגיגות תחילת הבציר, ואז עשתה חנה את דרכה אל המשכן. בזמן כזה, באופן טבעי, כשרואים את שפע היבול של הבציר החדש – גם אם אמנם עדיין אין יין שהופק מהגפנים של השנה החדשה – זה הופך את האנשים ליותר משוחררים נפשית, והדבר גורם להם להוציא מן המחסנים את היין של השנה הקודמת ומסתבר שהיו שותים ממנו לא מעט…
התופעה של אנשים שיכורים או שתויים בחגיגות הללו, הייתה אפוא נפוצה. ולכן כאשר עלי רואה אישה הנוהגת לא בצורה המקובלת, הוא חושב אותה לשיכורה. מה עוד שהיא עוקפת את כל הגבאים, ומגיעה להתפלל ישר בפתח היכל ה'… אנחנו יודעים את המסופר על הבנים של עלי – כמה תוכחה נאמרה על התנהגותם הלא הולמת, כשהרבה פעמים הם מנעו מאנשים את תפילתם האישית ואמרו להם שתפילתם צריכה לעבור רק דרך מתווכים, וזאת באם ישלמו את המחיר המתאים…
מבחינה זו, חנה עושה מהפכה – היא מביאה את הלב שלה, ובאה בעצמה אל פתח היכל ה'. "וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל ה'". היא מגיעה למקום הזה ונושאת את תפילתה האישית, ומתוך אותה תפילה נולד שמואל שבעתיד ימשח את דוד המלך שממנו תקום המלכות לישראל ותבוא הגאולה העתידה.
התלמיד והרב
ברשותכם, אבקש להתייחס כאן לעוד נקודה שלא מקבלת שימת לב מספקת: את עיקר חינוכו קיבל שמואל הנביא בשילה, ומי שהיה מורו ורבו המובהק שחלק איתו את חכמתו ואת המסורת של הנביאים, הזקנים והשופטים – את הכל קיבל שמואל מעלי הכהן. משך זמן החניכה שלו בשילה היה 38 שנים! זמן רב בהחלט, המהווה את רוב חייו הבוגרים (מתוך 52 שנות חייו).
בדרך כלל, אנחנו רגילים להסתכל על החיים של עלי הכהן כטרגיים. נראה שילדיו לא הלכו בדרכו, וכדברי הנבואה המאוד כואבת שנאמרה על בית עלי. אלא שעלי כנראה הכיר את הדיבור של רבי נחמן מברסלב שאמר "אין שום ייאוש בעולם כלל", ולעניות דעתי את כל הלקחים שלו והתובנות של התיקון – מה שלא עבד אצל הילדים שלו – את כל הטוב הזה הוא הביא לחינוכו של שמואל.
על שמואל נאמר אחד הפסוקים הכי חגיגיים ונפלאים שאפשר למצוא על בן אנוש: "וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים". שמואל היה נעים הליכות, והרי אנחנו יודעים שכל מי שרוח הבריות נוחה ממנו, גם רוח המקום נוחה ממנו. תחשבו על זה: הרי בבית הוריו הוא בילה מעט מאוד זמן. בגיל צעיר ביותר אימו כבר הביאה אותו לקבל את החינוך של עלי, ואת כל הלב והנשמה שלו עלי נתן בחינוכו של שמואל, והתוצאה היא – כמו שאנחנו רואים – "והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים".
אפשר לומר, שזה הדבר שהכי ראוי לעסוק ולהשתדל בו בקשר לחמישה עשר באב – שכל אחד מאיתנו יאחל לעצמו וישאף לגדול ולהיות טוב, או לגדול בלהיות טוב, ושהדבר יבוא לידי ביטוי גם עם ה' וגם עם אנשים.
כמובן, אנחנו לא לוקחים את הקרדיט מההשקעה והנתינה של אבא אלקנה ואימא חנה, זו שעשתה לו כל פעם מעיל חדש, אבל כאמור – מעשית, עיקר חינוכו היה מעלי הכהן. כך אנו זוכים להזמנה למבט חדש על עלי הכהן, והזמנה למבט חדש על השאיפות שלנו בט"ו באב – להיות טוב עם ה' ועם אנשים.
סוד הנחמה
פחחנו בדברים על רבי שמעון לביא שכתב את הזמר בר יוחאי, המסתיים בפסקה "ואשרי העומדים את סודך". וכמו תמיד, כל עוד אנחנו רואים את הדברים רק בממד החיצוני, אנחנו יכולים לפגוש שם צער, שטחיות וחוסר עניין. אבל כשאנחנו מגלים את הסוד והפנימיות, הדברים מאירים באור יקרות.
זה מתאים גם להפטרת השבת, במילותיו של הנביא ישעיהו "נחמו נחמו עמי". כלומר, כדי שתוכלו לקבל מבט שונה לגמרי מהמבט החיצוני על המציאות, עליכם לגלות את הסוד, את המכוון ואת ההשגחה לאן הדברים מובילים, ואז תמצאו נחמה גדולה. כך נהג רבי עקיבא כשהציע לחבריו מבט חדש על המצב הנורא בו הם היו, כאשר בסופם של שני הסיפורים המפורסמים המופיעים בתלמוד בסוף מסכת מכות אומרים לו חבריו – פעמיים: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו". בזכות המבט החדש שהענקת לנו, קיבלנו את הנחמה האמיתית, כזו שמגביהה את המציאות לגובה אחר לגמרי.
חברים יקרים, לחיים! יהי רצון שבשבת זו, שבת נחמו, כל אחד מאיתנו יזכה לחוש את האהבה הגדולה שמאירה ביום הזה, ואת עומק הנחמה המתגלה מתוך ההסכמה לראות את הסוד. לחיים לחיים.
