שלום חברים, האירועים הגדולים שאנו נעים בתוכם החזירו אותי אחורה – לפרשת פנחס בשנה שעברה. אמנם בקצב האירועים שאנו עוברים קשה לזכור מה קרה בשבוע שעבר… ולכן לא אאתגר אתכם להיזכר מה קרה באותם ימים. רק אזכיר שזה היה עוד לפני מבצע הביפרים ולפני נפילת נסראללה, כשהמצב בדרום ובפרט בצפון היה עדיין מעורפל ועגום במובנים רבים.

ובכן, באותו זמן נודע בעולם על חיסולו המפתיע של ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הנייה, שם רשעים ירקב, על אדמת טהרן. החיסול הזה של אחד מאדריכלי הטבח הנורא שחווינו היה חריג, נכון לאותה תקופה, וזקף את קומתם של רבים שהרשו לעצמם לחייך.

באותו שבוע, בתוכנית הבוקר שלי ברדיו עם ידידיה מאיר, שאלתי את עצמי בקול – לאחר שהבעתי תודה להשם יתברך על הבשורה הטובה – האם ועד כמה תורמת לנו ידיעה נקודתית שכזו על סיכולו של מחבל בכיר אחד, כאשר ברקע ישנם עוד עניינים רבים כל כך כואבים ובלתי פתורים; עד כמה זה יכול לשמח אותנו ולתת מרחב לנשימה שלנו?

להרחיב את התודעה

בניסיון לחפש תשובה, בחרתי להסתכל במקורות שלנו ובהיסטוריה של עמנו. אנחנו רואים במגילת אסתר, למשל, שכאשר המן הרשע נתלה על העץ – זה אירוע שבהחלט נחשב כבשורה נהדרת, בה-בעת שהגזירה להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים עודנה בתוקף ומאושרת לביצוע בעוד מספר חודשים, היו לא תהיה; למרות הכל, המגילה מציינת זאת ורואה בכך את התחלת הישועה.

בכלל, נראה שרבותינו מחדדים לנו את הנקודה הזו – אף פעם לא להמעיט בערכו של עניין, ומאידך גם לא לנטות להגזים בו מעבר למה שיש בו. ובכל אופן, לענייננו, מאז מהנפילה של המן החלה רכבת הישועות לצאת לדרך. אמרתי אפוא, בזהירות המתבקשת, שיש לקוות שגם הפעם נזכה לכך, אם כי כדאי תמיד לזכור שיש לנו תהליכים ארוכים לעבור ולפעמים אין בהם קיצורי דרך. לא בתיקון המידות, וגם לא במלחמות. ולכן עלינו לשאול מה תורם לנו אירוע חדשותי נקודתי.

ההסבר הוא – כך אמרתי – שאירוע כזה יש בו היכולת להרחיב את המוחין, את התודעה, ולאפשר נשימה חופשית יותר. הרבה פעמים אדם שרוי בקטנות מוחין ובתודעה מצומצמת, והוא נכנס למעין סחרחורת ומבוכה עד שדרכו חסומה בפניו ואין לו מושג מה עליו לעשות. ואז, כשמגיעה איזו ישועה אישית, זה מעורר שמחה נקודתית בלבו. פתאום הוא רואה שנפתחת לו הבנה מה אפשר לעשות, וגם אם זה משהו שנראה כביכול לא הגיוני או שאין סיכוי שיצליח – בסופו של דבר כשהוא יוצא לפועל זה יכול להיות פתח להרבה דברים אחרים.

שמחת תורה>תשעה באב

בהקשר למלחמה עם אויבינו, כדאי להזכיר שיש לנו שני מקורות שנראים לכאורה סותרים. מצד אחד כתוב "בנפול אויבך אל תשמח", ופסוק אחר אומר "כן יאבדו כל אויביך ה'" – כך דבורה מסיימת את שירתה אחרי שסיסרא הוכרע במלחמה.

ההסבר, כמובן, פשוט מאוד: "בנפול אויביך אל תשמח" מדבר על שני יהודים שלצער הלב רבים ביניהם עקב הקטנוניות של האגו האנושי. אין כאן שום דבר מהותי, ולכן אם אויבך נופל – אל תשמח מזה, ואפילו תחמול עליו ותסייע לו. הרי התורה מצווה "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו… עזוב תעזוב עמו". מאידך גיסא, כשמדובר על השונאים של ריבונו של עולם, אלו הנלחמים בעם ישראל – כלפיהם אנחנו בהחלט יכולים לומר "כן יאבדו כל אויביך ה'", ולבקש שנדע לעשות את העבודה הרוחנית שנותנת את הכוח לניצחונות ולישועות, וכמובן שיהיה בנו הכוח לעשות מה שצריך לעשות בממד הפיזי.

באותה תוכנית, ידידיה האיר לי, כשמו, נקודה שמובאת ברש"י על הפסוק מפרשת השבוע: "וידבר משה אל העם לאמר, היחלצו מאיתכם אנשים לצבא ויהיו על מדיין לתת נקמת ה' במדיין". ומפרש רש"י: "נקמת ה' – שהעומד כנגד ישראל כאילו עומד כנגד הקב"ה". ובכן, זה הציטוט שהכי מתאים לנו כיום. מי שעומד כנגד ישראל – עומד כנגד הקב"ה עצמו. ודרך אגב, למרות שבימינו פחות אוהבים את המילה 'נקמה', הנה זו השליחות האחרונה שה' מטיל על משה לפני פטירתו: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים, אחר תיאסף אל עמך".

הוספתי ושאלתי את ידידיה מה דעתו על כך שהאירוע הזה התרחש דווקא בימי בין המצרים, והוא אמר שבאמת הדברים מעוררים שאלה: דווקא בשמחת תורה – זמן של קירוב, "חבוקה ודבוקה בך" – ראינו הסתר פנים נורא, ופתאום מגיעים ימי בין המצרים ורואים הארת פנים.

אמרתי לו שאפשר להציע רעיונות שונים, אבל באמת עלינו לדעת שהנהגת הבריאה מופלאה יותר מכל מה שידענו ושנדע. הזכרתי את הידוע שעשרים ואחד הימים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב עתידים להפוך בימות המשיח לחג אחד ארוך. כך אומר ה'שם משמואל' שי"ז תמוז יהיה יום־טוב ראשון ותשעה באב יהיה יום־טוב שני, וכל הימים שביניהם יהיו חול המועד… ועוד נאמר ש-21 הימים הללו הם כנגד הימים הנוראים וימי השמחה של חודש תשרי, כאשר י"ז בתמוז הוא כנגד ראש השנה ותשעה באב מסיים את התקופה הזו בהקבלה לשמחת תורה.

בהקשר לכך המשכתי ואמרתי שבשמחת תורה תשפ"ד חווינו ממש תשעה באב, ואי לכך כולנו תקווה לקבל את ההיפוך בצד השני. מי יודע, אצל השם יתברך הכל אפשרי, ותשעה באב יהפוך להיות שמחת תורה… בכל אופן, בתמצות, בימים הללו יש פוטנציאל גדול שאולי אנחנו זוכים לטעום ממנו כעת כמבשר על רכבת הישועות שבדרך.

מנקודה לסיפור

ובכן, חברים יקרים, אני יושב כעת יחד איתכם, שנה אחרי, וכולנו רואים שאכן ניצחונות מופלאים על אויבינו החלו לצמוח אחרי התקופה הזו. מבצע הביפרים, נפילת נסראללה ועמו ארגון חיזבאללה, חיסול רבי המרצחים בעזה, קריסת סוריה ועד למכות האדירות שהורידו את איראן על ברכיה. כשלעצמי אני לומד מכך כמה חשוב לשים לב לאירועים לכאורה-נקודתיים שכאלה בחיינו, ולבקש לקבל מהם כוח להגדלת המוחין, לפעול עוד טוב בכל היבט ועניין, ובכך לנצל את המומנטום הזה – הן בהיבט הצבאי והמדיני והן בהיבט האישי.

לחיים, שנזכה להגדלת המוחין ולהתחיות בעבודתנו מכל אירוע נקודתי, ונראה איך הקב"ה מוביל אותנו מתוך כל אלה לסיפורי ענק של ניצחון ונקמה על אויביו שלו הקמים עלינו, ולגאולה שלמה בחסד וברחמים.