היה פעם באמריקה בית כנסת גדול מאוד, שהרב שכיהן שם היה כבר יהודי זקן. בשעה טובה הוא הגיע לגבורות ופרש לגמלאות, והקהילה חיפשה רב חדש
א מנות פלסטית ויהדות אינן צועדות יחד כבר מאות בשנים. ראשית, התורה אוסרת על עשיית פסל ותמונה, מחשש לעבודה זרה. על פי חלק מהפוסקים, הרתיעה
וזה מרמז המליך אות צ' בלעיטה, שהצדיק מתקן בראשית עבודתו תאות אכילה כמו שנאמר (משלי י"ג, כ"ה) צדיק אוכל לשובע נפשו, רק להחיות את נפשו
איך יכול להיות שבמשך ימים רבים, חודשים ושנים אני מתערבלת עם אותה עבודה פנימית, מול אותם נושאים? הולכת צעד קדימה, שניים אחורה, מנסה גם את
"והנה בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים. והיא יציאת נפש הא-להית ממאסר הגוף משכא דחויא (עור
