ליל הסדר. שולחן ארוך מכוסה במפה לבנה, צלחות מסודרות בסדר מופתי עם מפיות מתאימות. מה עוד עובר לנו בראש? הדוד שאוהב להקשות קושיות, אמא שמספרת

חלום. אני צועד, מהורהר ומוטרד באמצע מסדרון ולא זוכר אם הייתה לו אי פעם התחלה. המסדרון ארוך ואי אפשר לראות אם יש לו סוף. כמו

פסח הוא חג היציאה מעבדות; מצד שני, הקושי הגדול בעידן פוסט־מודרני הוא, שהיום החינוך הוא לחופש ולחירות. בכלל, המושג 'עבודת ה" כבר עושה לפעמים לאנשים

המהדורה החסידית של שירי מכות מצרים על משקל יצירתו של המשורר נתן אלתרמן על מכות מצרים פתיחה רַעַמְסֵס, עִיר פְּלָאִים וְקֶסֶם,עִיר לֹא יוֹדַעַת מַחְסוֹר.בָּך יַזְרִים

חג הפסח, חג שנתרבו בו קושיות, וישראל קדושים מקיימים בעצמם את מאמר ההגדה, "יכול מראש חודש". לאורך כל הריאיון בביתו של הרב דוב ליאור, הטלפון

ליל הסדר בשנה שעברה. בתוך כל ההמולה של הסעודה, האכילה בהסבה והלחץ של הכזיתות, התחלתי כבר להסתכל לעבר השנה הבאה. כן, ממש לפני שנה, משהו

בפסח יש מנהג בחלק מהקהילות שבו גונבים הילדים את האפיקומן, והאבא צריך 'לקנות' אותו חזרה. הטעם הפשוט הוא שזה נועד להחזיק את הילדים ערים, אבל

יתרון האביב על החורף הוא ההתעוררות. אני יוצאת החוצה ונחילים של יתושים קטנים וגדולים מזמזמים סביב המנורה בחוץ. נמלים על משטח הבטון. בשנים אחרות הייתי

על הפסוק "כי ישאלך בנך מחר לאמר" כותב רש"י: "יש מחר שהוא לאחר זמן". זהו עומק המשמעות של "שאלת הבן". בזמנים הטובים, "בימים ההם", בדורם

על שבע המידות של ספירת העומר נלמד דרך שבעת הרועים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. אך כיוון שהמידות משתקפות זו בזו, נעסוק לא