לפני כמה שנים פגשתי יהודי שחלק אתי מעט מקורות חייו. בין השאר סיפר לי על תפנית משמעותית שעשה בחייו, מהפך של ממש. סקרנה אותי השאלה,
בפרשתנו אנחנו מתחילים את המסע לבניין בית המקדש. מכאן עד סוף חומש שמות זהו הנושא המרכזי, ואף בהמשך, חלקו הגדול של חומש ויקרא, המכונה על
פעם ניגנתי בשבע ברכות של חבר'ה 'היפל'אך' כאלה. כטוב לבם החלו לברך את הזוג הטרי ברכות מאולתרות. קם אחד ואמר "אני מברך אתכם שתזכו להיות קבורים
לפני אי אלו שנים, הרבה לפני שידעתי לאיית אומיקרון, חליתי בווירוס אכזרי ומדבק מאוד. הייתי אז בהריון השלישי, ואושפזתי בבית חולים בחדר מבודד. כששוחררתי הביתה
נועם ורועי לפניי, אני סוגר את הטור. מלפנים נשמעים הקולות של אלו שנכנסו כבר, מעבירים צמרמורת לאורך עמוד השדרה. לנו יש מזל, אנחנו נגיע כבר
שלום חברים אהובים! אני לא יודע למי מכם יצא לשבת לאחרונה בהתוועדות שבה הניגונים קיבלו את מלוא תשומת הלב הראויה להם. אנשים נוטים לחשוב בטעות,
תקופת השבו"ש (שבוע ישיבה) בפתח, ותלמידים והורים רבים מתלבטים לגבי המסלול המתאים ביותר לקראת השירות הצבאי. אם בעבר רוב מסיימי י"ב בציבור הדתי-לאומי היו מתגייסים
