בזמן שאתם מחזיקים את העלון שבידיכם, (ישר ולא הפוך, יש לקוות) אדי היין עוד מרחפים באוויר. התחפושות מוחזרות אחר כבוד למזוודה שנדחפת לעליית הגג, עד
פורים עניינו נסים: אנחנו מברכים 'שעשה ניסים', אומרים בתפילה 'על הניסים', אבל כפי שהולכת השאלה הידועה – במגילת אסתר אין ולו נס אחד. זהו סיפור
פוסט-טראומה תקופה ארוכה לאחר שעברתי הפלה, הרגשתי שאני "סוחבת" איתי איזה סוג של פוסט-טראומה. כשהעמקתי בהלך המחשבה שליווה אותי בתקופה הזו, הבנתי שבעצם כל הזמן
באחד מימי חודש אדר תשע"ט ישבתי במוזיאון גוש קטיף בירושלים, ממתין ליהודים טובים ולחסידי אומות העולם שיבואו לבקר. למקום נכנסו בני זוג מלוכסני עיניים. "ברוכים
בבוקר חורפי וגשום היא נכנסה עטופה כולה, חסידת חב"ד אצילית ושקטה. המתנתי בסבלנות עד שתפשיל את השכבות ותתפנה לקשר עין. "ברוכה הבאה! מה בקשתך?" שאלתי