יש מספר תמונות מהגירוש מגוש קטיף, שנדמה שנצרבו חזק בזיכרון של כולנו. אחת מהן, היא הישיבה בצורת מגן דוד – ישיבת נווה דקלים, ישיבה שזו
כמה הזוי צריך להיות כדי לטעון שתרומת כליה אלטרואיסטית לאדם בלתי מוכר היא מעשה "מזוהם" ו"גועל נפש"? קשה להאמין, אבל בשבוע שעבר נשמעו בארץ כמה
והנה קודם החורבן בית ראשון, שהיו נשמות גבוהות, היו יכולים להגיע ל"ואהבת" על ידי התבוננות בלבד, שמע ישראל, ואהבת; אבל אחר החורבן, אינו יכול להגיע
בתשעה באב לפני קרוב לאלפיים שנה החריבו הצוררים את בית המקדש והעלו אותו באש. נראה היה ברור כי לא רק העם היהודי הוכה אנושות, אלא
רומא ג'תתמ: לפני כמה שנים הם הגיעו לכאן, עבדים גולים שחרב ביתם. עייפים וכפופים הם עברו בשער, סוחבים כלי קודש על גבם. היא זוכרת את
שלום חברים! תזכו לברכות המיוחדות של חודש מנחם אב! אתם יודעים, עיקר עניינו של החודש הזה הוא בצד של הנחמה. אמנם אנחנו עדיין בימי האבלות שלקראת
חידה: מה זה יבש כמו נגב, קר כמו אנטרקטיקה, אטום כמו סלע, אדיש כמו פוטין, אנטיפת כמו אני לא יודע מה, ומתחיל ב-ל'? * לא,
אני לא מאמינה! תאומים?? אני רואה נכון? חייבת להתקרב כדי להיות בטוחה. יואו! הם כל כך מתוקים. הבן לבוש בתכלת, איזה נסיך. לחיים עגולות ושני
אמרו לך "קמצא" – למה לא הקשבת?! אי שם, בתחילת דרכי כזמר, הייתי נחוש לכבוש את הקהל התל אביבי! קבעתי הופעה במקום קטן ושמו 'האולם