הנה נסגרו שערי בתי הספר, והילדים יצאו החוצה עם תיקים ריקים וחיוכים גדולים. כמעט חודשיים של חופש לפניהם. אין שיעורים, אין מבחנים, אין מסגרת. ועל
הלוחות נשברים, ואיתם נשבר גם הזיכרון. שכחה יורדת לעולם, כך אומרים חז"ל. משה רבינו רואה איך העם, ברגע אחד, כאילו שוכח את מעמד הר סיני,
פעם, בדרך לכותל, הייתה לי שיחה פילוסופית קצרה עם יהושע, החברותא שלי, על השוק הערבי המוביל אל מקום מקדשנו. עוד מימי ילדותי החנויות מהלכות עליי
א. כמה פעמים עשיתי סקר בין בחורי ישיבות: "תגידו, כמה מכם אומרים בסוף הלימוד את התפילה: 'מודה אני לפניך ה'… ששמת חלקי מיושבי בית המדרש,
בטרם נפתח בנושא אעלה זיכרונות מן העבר. בעשור הראשון של המדינה התנהל מאבק ציבורי רחב כנגד חוק גיוס חובה לבנות. היה זה נושא שהדאיג מאוד
שלום חברים, אתם ודאי מכירים את הפסוק בירמיהו "עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ". יש לזה שני פירושים: הפירוש הפשוט אומר שגם כשיש צרה, בסוף
כשהייתי ילדה הייתי מתבאסת כשהיו אומרים לי שעכשיו שלושת השבועות, ולכן לא הולכים לים או לבריכה ולא שומעים שירים וכך הלאה. כשבגרתי והגעתי לתיכון, 'הסכמתי'
"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה). חכמי התלמוד אומרים (מסכת פסחים) שבימינו אנחנו מברכים על בשורות טובות ורעות כאחד, אבל לעתיד לבוא המציאות
ימי צוות הם בדרך כלל ימים לא ברורים שעושים בהם דברים לא ברורים, מה שלפעמים מעלה את השאלה המתבקשת: למה אני בצוות? למה כולם כאן
ה' מודיע למשה רבינו שהוא לא יוביל את עם ישראל לארצו, ובלי להסס, ובגלל היותו העניו מכל אדם, הוא מיד מבקש מה' למנות רועה. ניזכר
בשנת תר"ג הייתה אסיפת רבנים גדולה בפטרבורג, רוסיה, בה השתתפו גם אדמו"ר הצמח צדק ורבי איצלה מוולוז'ין. באות עת, הממשל הרוסי בראשות הצאר רצה להטיל