שלום חברים יקרים. שבת חזון, כשמה, מהווה את היכולת לעורר את החזון בתוכנו. ידוע בשם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שבשבת זו מראים לכל אחד את בית המקדש השלישי, ובכלל את כל העתיד הטוב שאנחנו מייחלים אליו. כך שלמרות שהשם 'שבת חזון' ניתן במקורו בהקשר להפטרה "חזון ישעיהו", אנו משתמשים בו גם כביטוי של חזיון העתיד.
זו הזדמנות לשבת בשולחן שבת ולהתוועד בעניין החזון. מה החזון שלנו לחיים המשפחתיים? מה החזון שלנו לחיים הזוגיים? מה החזון שלנו לעבודת ה'? מה החזון שלנו לכל היבט שאנחנו רוצים להתפתח ולגדול בו, בגוף ובנפש? הרי הכל הוא חלק מעבודת ה', "כל מעשיך יהיו לשם שמים". ובכן, היכולת לדמיין את זה, לדבר על זה, ולהתוועד על זה בנפש חפצה שתקבל את הדברים בפתיחות ובהתעניינות – זה עצמו יכול להיות חזון לישועה.
אל תקרא לי יהודי!
אני רוצה לספר לכם על מפגש עם חבר, במסגרת שיחת חברים ביער שאני משתדל לקיים אחת לתקופה. שמו בנימין, והוא סיפר שבטרם חזר בתשובה לפני שנים רבות, הוא היה מוכר אנציקלופדיות בארצות הברית בכמה עיירות. הוא פיתח בתחום הזה מומחיות רבה, והיה לו צוות של כמה מוכרים. מדי ערב הם היו נפגשים לארוחת ערב במסעדה מזדמנת, מתכננים לעצמם את המסלול היומי ויוצאים לעבודה מדלת לדלת, ואחר כך נפגשים לסיכום בשעה 22:00 בלילה.
באחד הערבים הם נכנסו למסעדה אחת והיא לא מצאה חן ביניהם. הם החליטו לנסות מקום אחר, עד שבסוף הגיעו למסעדה שלישית שם אמר להם בנימין, ראש הצוות, "זהו, בואו נאכל כאן". באותו רגע יצא מהמטבח בעל המסעדה, שהיה גם הטבח, ושאל אותו: "אתה יהודי?" בנימין הופתע מהשאלה אבל השיב בחיוב. האיש התפעל ואמר לו: "בלילה חלמתי שמחר יבוא אליי למסעדה יהודי!…" והוא המשיך ואמר לקבוצה: "אתם אורחים שלי, אני רוצה להאכיל אתכם על חשבוני!"
"הדבר שהכי לא בא לי באותה תקופה", סיפר לי בנימין בשיחה ביער, "זה שמישהו יזכיר לי את היהדות שלי. אמנם אני יהודי שבא מארץ ישראל וממשפחה מסורתית, אבל באותם זמנים ושינויים שחוויתי במסע אחרי הצבא, הדבר שהכי רציתי להתנתק ממנו זה הקשר למורשת אבותיי…
"בכל אופן", המשיך בנימין, "אמרתי לעצמי: נאכל כאן ונלך, אבל אז מנהל המסעדה, אנזון שמו, בא אליי וסיפר: 'שמע, אחת מבנות הקהילה שלנו שוכבת על ערש דווי – הוא היה גוי מאמין, חבר בקהילה שדבקו בתנ״ך – וכשחלמתי שיבוא יהודי למסעדה, החלום שלי היה שהוא יבוא להתפלל איתנו עליה. אני מאוד מבקש ממך אם תוכל לבוא עם הצוות שלך, כשאתם מסיימים לעבוד, להתפלל איתנו על חברת הקהילה שלנו…'
"רציתי רק לעוף משם", אמר בנימין, "אמרתי לו 'כן, כן', והוא רשם לי על פתק את מספר הטלפון שלו והניח אותו על השולחן. אני אפילו לא לקחתי אותו, סיימנו לאכול ויצאנו לעבודה. בשעה עשר בלילה, כשהצוות התאסף בסוף העבודה, שאלה אותי סנדרה, אמריקאית לא־יהודייה שהייתה איתנו לאורך כל הערב: 'מה עם האיש שביקש שנבוא אליהם?' אמרתי לה: 'מה פתאום?! אפילו לא לקחתי את מספר הטלפון שלו…' אז היא אמרה לי: 'אבל אני לקחתי…'. ובכן, לא הייתה לי ברירה, רציתי להיות נחמד ונסענו אל הכתובת המדוברת.
"כשהגענו למקום, ראינו שם 30-40 גברים ונשים מבני הקהילה שממש ציפו לנו – ציפו ליהודי מארץ ישראל! זה ממש לא עניין אותם אם הוא שומר מצוות או לא שומר מצוות, מכיר באמונת ישראל או לא מכיר באמונת ישראל… האמונה התמימה של בני אומות העולם הללו, עליהם נאמר "ואברכה מברכיך… ונברכו בך כל משפחות האדמה", הייתה כל כך חזקה, והם ממש התרגשו שהגענו. כך עמדנו במעגל סביב המיטה של החולה, והתבקשנו כולנו לשאת תפילה מעומק הלב. אני בעצמי חוויתי שם חוויה עזה. התפרקתי מבכי באופן לא רצוני, לא הבנתי מאיפה זה מגיע אליי והייתי אפילו נבוך מזה. רק חיכיתי לסיים כבר את האירוע…
"אחרי כמה ימים", המשיך בנימין, "שאלה אותי סנדרה: 'התקשרת לשאול מה שלומה של החולה שהשתתפת בתפילה עליה?' אמרתי: 'לא… אפילו לא לקחתי מספר טלפון'. שוב היא אמרה לי: 'אני לקחתי את מספר הטלפון', ושוב רציתי להיות נחמד. טלפנתי אליהם והם סיפרו לי בשמחה שלמחרת היא קמה מהמיטה… זו עדיין לא הייתה החלמה מלאה, אבל אחרי שהיא הייתה על ערש דווי וחשבו שהיא כבר נפרדת מהעולם, הם ראו מול עיניהם הטבה מובהקת.
"תראה", סיים בנימין ואמר לי, "באותם ימים לא הייתי פתוח לקלוט את הרמזים מבורא עולם. רק לימים הבנתי שריבונו של עולם עצמו פנה אליי והזכיר לי דרך הגויים את השורשים שלי – אברהם, יצחק ויעקב – ואת כוח התפילה. והנה עכשיו, אחרי הרבה שנים, הגיע הרגע לספר את הסיפור המיוחד הזה".
רבה אמונתך
הרב חרל"פ אומר שלרוב המקור הרוחני לאנטישמיות, הוא שאומות העולם יודעים בתת־מודע שלהם שנועדנו להביא אור לעולם, והם כביכול כועסים עלינו למה אנחנו לא עושים את זה; כך הם לעתים מעוררים אותנו לזהות הפנימית שלנו על ידי שהם פוגעים בנו, ובמקרים אחרים הם מעוררים אותנו על ידי ההערכה כלפינו מעצם היותנו בני אברהם יצחק ויעקב – כאשר כלל לא משנה להם איך אנחנו נראים, וכמה אנחנו קשורים באופן הדוק למקורות שלנו.
זה מפגיש אותי עם המילים של ירמיהו במגילת איכה – מילים כל כך חזקות עבורי: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ".ואפשר להוסיף ולדרוש: חדשים לבקרים רבה אמונתך בי, ריבונו של עולם. אגב, אחרי זה בא פסוק נוסף: "טוֹב ה' לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ". לפעמים אנחנו זכאים לתואר 'מקווים לה" או 'לנפש תדרשנו', אבל לפעמים אנחנו לא עושים שום דבר, ועדיין ריבונו של עולם, באהבתו ואמונתו בנו, שולח לנו תזכורות. ויש גם שלב המופנה לכל אחד מאיתנו, גם מי שלא מוצא את עצמו בתיאורים הקודמים, אליו מדברות מילותיו הבאות של ירמיהו "טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה'", אני יושב בדממה ומייחל לתשועת ה' שתתגלה.
לחיים! בברכת שבת חזון משמחת ומאירה – שנזכה לראות את החזון השלם, לשמוח בו ולדעת שעלינו להכין את הכלי, את הגעגוע ואת הכיסופים, להופעתו של החזון בכל היבט ועניין, שהכותרת הכללית שלו זה הבית השלישי, על כל סמליו והשלכותיו. לחיים לחיים, בברכת חזון הישועה.
