"וְיִהְיוּ תֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ"

ח"י אלול, יום הולדת שני המאורות הגדולים – הבעל שם טוב ובעל התניא – צובע לנו את אלול בצבע אחר לחלוטין, צבע תמים של יום הולדת.

יש משהו מאוד תמים בלחגוג יום הולדת, ויש לכאורה איזה משהו בוגר כביכול בלהפסיק לעשות מיום ההולדת עניין גדול…

והנה, פתאום אנחנו פוגשים תנועה תמימה כזו, פשוטה – חוגגים יום הולדת לצדיקים. בדרך כלל, המפגש עם צדיקים הוא סביב יום ההילולא שלהם, היום בו הסתלקו מן העולם אחרי שהותירו בו את חותמם, ואילו כאן אנחנו מוצאים תנועה חסידית מפתיעה ומשמחת בה מציינים יום הולדת. חזרנו לגן, יש כתר על הראש וכיסא מקושט. כמה מתוק. כמה תמים.

 האירוע הזה צובע את אלול בצבע של תמימות ילדותית. ובאמת, אחת התורות הידועות שהרבי מלובביץ' זי"ע מביא בלוח היום יום (ג-ד תשרי) היא שהתמימות היא ממש יסוד התשובה – תמימות במובן של כנות ואמון ביכולת השינוי והתיקון.

נאמר שם בשם הרבי ר' זושא מאניפולי שהתבטא כי הוא אינו יכול להגיע למעלת התשובה העליונה (עליה דיבר רבו, המגיד ממזריטש), ולכן החליט לחלק את התשובה לחלקים, כי 'תשובה' ראשי תיבות: ת, תמים תהיה עם ה' אלוקיך. ש, שיוויתי ה' לנגדי תמיד. ו, ואהבת לרעך כמוך. ב, בכל דרכיך דעהו. ה, הצנע לכת עם אלוקיך.

ביחס לאות הראשונה מביא הרבי כך:

ת, תמים תהיה עם ה' אלוקיך – עבודת התשובה הבאה על ידי התמימות. כמה בחינות ומדרגות בעניין התמימות, וביחס אל התשובה העולה על כולנה היא תמימות הלב… כאמור באברהם "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".

אם כן, תחילת התשובה היא עבודת התמימות הילדותית הזו, שנותנת כנות בכל דבר ומאמינה ביכולת השינוי והתיקון.

על הפסוק המכנה את יעקב אבינו "איש תם", אומר רש"י: "כל שאינו חריף לרמות קרוי תם". רגע, אבל אנחנו יודעים שיעקב אבינו ידע לרמות, הרי הוא ידע להתמודד עם לבן ולהיות "אחיו ברמאות"!

אלא שרש"י לא אומר שיעקב לא יודע לרמות, הוא אומר "שאינו חריף" לרמות. "חריף" בלשון המשנה הוא דבר זמין ומיידי. כזכור, זהו הדיון של הגמרא (בבא מציעא פרק רביעי) מה נחשב "כסף" ומה נחשב "פירא" – הכסף או הזהב, וההנחה שם היא שהדבר שהוא חריף, כלומר יוצא בשוק וזמין, הוא המטבע.

יעקב קודם כל נותן אמון, ואחר כך – אם יש בעיות – הוא יודע להתמודד.

לכן גם אחרי עשרים שנה בבית לבן – כאשר לבן מאשים את יעקב בגניבה, הוא ממש נעלב מהאשמה הזו. כי יעקב הוא איש תם. הוא קודם כל נותן אמון, וגם אחרי עשרים שנה עם לבן הוא עדיין מצפה שמערכות היחסים יהיו מבוססות על יושר וכנות, אפילו עם לבן…

איפה היית כשעשית?

לשים במרכז חודש אלול אירוע של יום הולדת, זה להפוך לגמרי את הראש של אלול – מראש של חשבון נפש בלבד לראש של חשבון נפש מתוך התחדשות ושמחה.

יום הולדת הוא בעת ובעונה אחת יום של הודיה גדולה על מה שהיה, יום של ציפייה גדולה למה שיהיה, ומין גשר של חשבון נפש שמחבר בין שניהם.

אחד הפסוקים היפים המדברים על יום הולדת נמצא בספר תהילים, וגם הוא צובע לנו את אלול בצבע של חיות ושמחה המאפיינים יום הולדת. "ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ".

הקב"ה אומר לכל אחד מאיתנו – היום ילדיתיך. אתה לא נמצא כאן רק כי היית כאן ועכשיו תישאר, אלא הבחירה בנו היא חדשה, רצונית וחופשית. היום ילדיתיך, ולכן – שאל ממני ואתנה גויים נחלתך. האמון המחודש הזה שניתן בנו והאהבה שהקב"ה אוהב אותנו נותנים לנו כוחות לבחור מחדש, לתקן את החיים שלנו ולהוסיף עליהם עוד אור ועוד טוב. כמה אנחנו צריכים אמון, כמה אנחנו זקוקים לנחמה. ר' שלמה היה אומר שכל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו, והנה מתברר שגם כל מבוגר צריך את ה' יתברך שיאמין בו וילד אותו כל יום מחדש, בתמימות שמחה.

התמימות הזו של חודש אלול ממשיכה הלאה ופוגשת אותנו גם בחודש תשרי שאחריו. כך אומר האגרא דכלה:

תמים תהיה עם ה' אלוקיך. ירמוז על הימים שמן ראש השנה עד הושענא רבה באשמורת ב' שעות קודם היום, שאז היא עת רצון לגמור החתימה לטובה, ויש בהן ת"צ שעות – מנין 'תמי"ם', 'תהיה' בכל השעות הללו 'עם ה' אלקיך'.

כלומר, מראש השנה ועד החתימה האחרונה בהושענא רבה יש 'תמי"ם' שעות. הזמן עצמו נהיה תמים, יחד עם האנשים המהלכים בתוכו. כולם מאמינים בתיקון. כולם פותחים עיניים ולב בסקרנות ומוכנים להשתנות.

והנה עוד סיפור על הבעל שם טוב:

הבעל שם טוב היה שם את היד הקדושה שלו על הלב של יהודי ומברך אותו. בצעירותו טרם שנתגלה היה עוזר למלמד, וכשהיה לוקח ילד ל'חדר' מה היה מברך אותו? "שתהיה יהודי חם". הסבא משפולי אמר: בהיותי בן שלוש שנים ראיתי את הבעל שם טוב, והניח ידו הקדושה על לבי, ומאז חם לי.

הבעל שם טוב מברך בחום, וח"י באלול מביא איתו חיות, חום ושמחה. זה מאוד חשוב, כי מוסבר בחסידות שהדין בראש השנה עובד עם מכשירים שהופכים חום לתמונה, כמו מכשירי ראיית הלילה. כך בודקים אותנו – היכן היינו חמים, היכן היינו במלוא תשומת הלב, בנוכחות מלאה, ומה קרה שם – זו התמונה העולה על המסך. לעומת זאת, רגעי הקרירות, חוסר תשומת הלב והמקומות בהם היינו חלקיים או לא היינו בכלל – זה לא עולה כלל על המסך.

באופן כזה, הדין הוא דין אמת. כך בודקים מיהו האדם באמת. מתי ומה הוא עשה כשהוא היה חי באמת, ואז התמונה יכולה לצאת שונה לגמרי מאיך שנראה לנו ביום יום. הבעל שם טוב לימד שהאדם באמת רוצה להיות כולו טוב, כולו אמת, כולו קדושה, והמשימה היא לתת לרצון הפנימי הזה להישטף החוצה, אל החיים עצמם.

ח"י אלול והחום אותו הוא מביא ממתיק מאוד גם את יום הדין עצמו, כי הוא מגדיר כיצד עושים את הדין, איך הוא מתנהל ואת מה בודקים. בודקים את נקודות החום והן שהופכות לתמונות. הן העיקר.

מספרים שפעם תוכננה להתקיים התוועדות של הרבי בבית המדרש הגדול ב-770, אלא שאז מישהו העיר שהאולם קר וחשוך, והרבי ענה לו: "כאן לא קר ולא חשוך, חם כאן ומואר".

שלא נירדם

ח"י אלול מגיע בדרך כלל סמוך ונראה לפרשת כי תבוא, שם יש ציווי מיוחד – ציווי ייחודי לספר דברים: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֶלוֹקֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ".

יש מצווה לשמוח בכל הטוב, וזו הייתה שליחותו של הבעל שם טוב – צדיק שהשם שלו הוא טוב, וכזה שעסק כל הזמן בלראות את הטוב ולהראות אותו לאחרים – כמה כל יהודי הוא טוב, כמה כל פסוק בתהילים הנאמר בכוונה ובשמחה הוא טוב, וכמה ה' הוא טוב, אוהב אותנו ורוצה בשמחתנו ובהצלחתנו.

גם הדין בראש השנה הוא חלק מהטוב הזה – כדי שלא נירדם, כדי שלא נשקע, כדי שנתאמץ להוציא מעצמנו את כל האוצרות הרבים הטמונים בתוך כל אחד מאיתנו. ויש צדיק שהקב"ה מסר לו את הבעלות על הטוב והוא מפיץ אותו בעולם, ולכן קוראים לו בעל שם טוב. כשהוא נולד – נולדה יחד איתו השיטה הזו: לחפש את הטוב, ולגרש את החושך עם אור ולא עם מקלות.

בדרך זו, כל אלול נראה אחרת יחד עם חגיגת יום ההולדת הזו של שני המאורות הגדולים שמאירים גם לנו.

משם זה השתלשל עד דורנו, עד לסיפור בו הרבי הורה כמה פעמים לחסידים להישאר איתו בימים הלחוצים הסמוכים לחג הפסח – כדי לחגוג איתו את יום ההולדת שלו בי"א ניסן… כך גם ביחס לאופן בו הרבי הורה לאנשים לציין את יום ההולדת שלהם מתוך שמחה והודאה והתוועדות, הכוללת גם קבלת החלטות טובות לצורך ההתקדמות בשנה הבאה.

כל זה מגיע מח"י אלול ומשני הצדיקים המאירים.

*

הרשימה הזו מוקדשת באהבה לאהובי נפשי, חברי קהילת 'יחדיו' ה' עליהם יחיו. קהילה שקמה בשבת פרשת כי תבוא, ח"י אלול, וחוגגת כעת חיה טו"ב שנים של חיות ושמחה אלולית בעבודת ה'. יחדיו יהיו תמים – מלמטה ועד ראש, כן נלך ונעלה ונגביר יחד אור וחיות חסידית מתוך אהבה ושמחה, אמן.