פאדיחות!
אז הוא סלח, אז מה?
בסוף יש בינינו משהו.
*
"אתה חתיכת מנוול, עשר פעמים מגיע לך שידפקו לך את הרכב"!
"שידפקו לי את הרכב? אתה דפקת לי את הרכב! נבלה"!
"מיליון פעם אמרתי לך לא לשים את הרכב שלך בחניה שלי. נכון או לא? ובפעם האחרונה גם הזהרתי אותך. בחרת לא להקשיב? בעיה שלך".
"בחניה שלך? עשר שנים אני חונה בחניה הזאת ואף אחד לא אמר לי כלום. הגעת לכאן לפני חודש והחלטת שאתה בעל הבית. חכה חכה אני עוד אראה לך מה זה".
"אין בעיה, אני מחכה. הדפיקה של הרכב היא רק ההתחלה. לא כדאי לך להתעסק איתי. החניה הזו רשומה על שמי ואם הרכב שלך יחנה שם עוד פעם אחת אתה יכול להגיד לו להתראות".
*
"יעקב, מה זה הצעקות מלמטה, שוב הסיפר הקבוע"?
"כן. זה וייס ומועלם עם החניה. יש לך דיבור עם הנשים שלהם שאולי יכולות לעזור להם לצאת מהפלונטר"?
"כבר ניסיתי. הנשים שלהם ממש נחמדות, תמיד נעימות ומאירות פנים אבל לא נראה שזה הכיוון".
"זה באמת קטע, כי כל אחד מהם הוא בן-אדם לעניין. את יודעת שוייס סידר לי שבוע שעבר את התקלה ברכב וממש לא הסכים לקבל תשלום, גם אחרי שדחפתי לו הוא החזיר את הכסף עם כזה חיוך של טוב לב. ומועלם כבר שנים הם השכנים הכי חביבים בבניין".
"אז מה הסיפור"?
"לא ממש הצלחתי לעקוב והסיפור גם לא ממש משנה, בסוף בני אדם לא תמיד צריכים סיבות טובות כדי לריב".
"אז מה, עכשיו כל יום צעקות"?
"לא יודע מה להגיד לך. מכאן זה נשמע רע ממש".
*
"ערב טוב הרב יעקב, איך אתה מרגיש"?
"ברוך ה' דוד, מה שלומכם"?
"ברוך ה'. הרב, אולי יש לך כמה דקות"?
"האמת שכן. רוצה לשבת כאן על אחד הספסלים"?
"כן. תודה. כמו שאתה יודע, תקופה די ארוכה שאול מועלם ואני לא ממש הסתדרנו".
"האמת שהיה קשה לפספס את זה, לא רבתם בלחישות אתה יודע".
"מביך".
"נכון, למרות שמסתבר שכל אחד מאיתנו היה יכול להיות בדיוק באותו מצב. כולנו בני אדם. אבל רצית משהו, מה זה היה"?
"האמת שאחרי שנגעתי לו ברכב הרגשתי ממש לא טוב והבנתי שכאן צריך לעצור. בקיצור, ארזתי את שאריות הכבוד שנשארו לי והלכתי אליו הביתה לבקש סליחה. זה לא היה קל, אבל אחרי שיחה ארוכה שבה הסדרנו בינינו את העניינים הוא סלח לי. בתחושה שלי הוא סלח לגמרי, עד מצב שהוא לא מתכוון להזכיר את העניין הזה שוב".
"איזה יופי! זו ממש גבורה מה שעשית. הלוואי שגם אני הייתי מסוגל לוותר ככה על הכבוד שלי. למרות המעשה הגדול הזה אתה נראה לא משהו, מה יושב עליך"?
"תראה הרב אמנם מועלם סלח לי לגמרי, אבל בסוף היה אירוע מאוד מאוד לא נעים וגם אחרי שהוא סלח אני מרגיש חוסר נעימות מולו. בסוף הייתי רוצה שנוכל לחזור להיות שכנים טובים ולהשאיר את האירוע הלא נעים הזה מאחורינו. הבעיה היא שאני לא יודע איך לעשות את זה".
"איזו מחשבה מיוחדת.
האמת היא שאתה נוגע בנקודה ממש חשובה. יהודי שעבר עבירה חס ושלום חוזר בתשובה. עיקר התשובה היא לקבל על עצמו לחזור להיות עבד של ה', והווידוי ובקשת המחילה הופכים את התשובה לשלמה. אחרי זה ה' סולח לגמרי ולא יבוא עם היהודי בחשבון על החטא הזה ביום הדין. אבל גם אחרי התשובה ברור שיש עדיין תחושה לא נעימה שמשהו כאילו 'יושב' בינינו. כמו אדם שעשה למלך משהו לא מתאים, גם אחרי שהוא ריצה את המלך הוא שולח איזו מתנה כדי לסגור את הסיפור.
בדורות הקודמים תעניות היו דרך טובה 'לנקות את השולחן', יהודי היה מתענה ובזה מחזיר את המצב לקדמותו. בדור שלנו צדיקים לימדו אותנו שגם אם ליחידים עדיין מתאים להתענות אבל לרוב האנשים תעניות הן לא הדרך הנכונה".
"אז מה עושים"?
"משקיעים בצדקה. אותם צדיקים שאמרו לא להתענות האירו את עינינו בגודל מעלת הצדקה וביכולת שלה ליצור קרבה מחודשת. הצדקה היא בעצם רפואת הנפש ולכן אפשר לתת אותה בהידור, גם מעבר לכללים ה'רגילים' שכתובים בספרים, כמו שאנחנו משקיעים סכומים גדולים ברפואת הגוף שלנו".
"אז מה הרב מציע לי בסיפור עם מועלם"?
"נראה לי שהעיקרון שנכון בקשר מול ה' יהיה שייך גם כאן. תקנה למועלם מתנה יפה, משהו שיפתח לו את הלב, ותראה אילו דברים יפים יכולים לקרות מהמחווה הזו –
קשר מחודש".
