הו, סוף סוף הגיע חנוכה!
בראש חודש כסלו אמרנו הלל ואולי גם הכנו ספינג'ים, עברו שלושה שבועות ארוכים ואז סוף סוף הגיע חנוכה (ועוד ספינג'ים…).
חנוכה הוא חג של 'סוף'! הוא מגיע בסיום החודש, בשונה מכל שאר החגים שהם בתחילת חודש או אמצעו. גם את הדלקת הנרות, המצווה העיקרית של חנוכה, אנחנו מקיימים בסוף היום. ובתורת הסוד כתוב שהשבט המקביל לחודש הוא שבט בנימין, אחרון השבטים.
חנוכה הוא גם החג שאירע האחרון בהיסטוריה שלנו. פורים שלפניו, עוד הספיק להיכנס לתנ"ך. נס חנוכה מתרחש 350 שנים אחריו.
זה חג שכולו ימי חול. אמנם אומרים בו הלל (שלם!) ומדליקים נרות בערב, אך רוב שעות החג הן שעות חולין רגילות – יוצאים לעבודה, ללימודים וגם בתי הספר פעילים בימים הראשונים. אז איפה החג כאן?!
חנוכה בא ללמד אותנו סוד גדול: "גם בלילה יש אור, רק שהוא בדרך נסתר. אור הבא מתוך החושך" (לשון ה'שפת אמת'). בסוף החודש הירח כמעט ולא נראה, ואם אנחנו מזהים אותו כְּבננה דקיקה בשמיים, המעט הזה נותן בנו תקוה. גם הלהבה שאנו מדליקים בחנוכייה דולקת באור קטן, חרישי – אלא שבחושך היא בולטת באור שהיא מוסיפה, מהפנטת במראה שלה ומזכירה לנו את האור הפנימי שבתוכנו.
תקווה לימי הסתר
על הפסוק "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום", אומר המדרש: "חֹשֶׁךְ – זה גלות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן". היוונים, כידוע, לא רצו להשמיד אותנו, לפגוע בגוף שלנו; המאבק שלהם היה ברוח של עם ישראל, כמו שאנו אומרים ב'על הניסים': "לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ". מה הכוונה? – יוון לא נלחמה בנו בשביל טריטוריה (שטח) או כבוד, הם רצו שנשכח את ה'. חשֵכה אותיות שִכחה. הם רצו ליצור הפרדה בין ה' הבורא לה' המשגיח. מבחינתם, ה' ברא את העולם אך לא ממשיך לקיים אותו, וכעת האדם ותבונתו הם המרכז.
תרבות יוון פיתחה את החֹכמה בתחומים רבים, כמו פילוסופיה, מדע ואמנות. כאוהבי חכמה וספר הם התפעלו גם מתורת ישראל ואפילו ביקשו לתרגם אותה לשפתם. לימוד התורה לא הפריע להם, כל עוד היא נתפסת ככל חכמה אחרת. שווה ודומה להן. זו אולי הסיבה שהיה כל כך קשה ליהודי אותה תקופה להתרחק מהתרבות היוונית ולא להיסחף אחריה. בסך הכול, ביחס שלה לחכמה ואפילו לבריאות הגוף, זו תפיסה שנשמעת מאוד קרובה ליהדות ויכולה לחיות איתה בצוותא. אז בכל זאת, למה היא מכונה 'חושך'? – כי היוונים הוציאו את הקב"ה מהסיפור…
גם אחרי נס פך השמן שהיה פלא והביא איתו שמחה והודיה גדולות, החשמונאים היו צריכים להמשיך להילחם ביוונים ובהתייוונות. סיפור חנוכה לא מסתיים, אם כן, בניצחון מלא וטוטלי, אלא ממשיך בהתמודדות דתית וחברתית שנמשכה עוד שנים רבות.
אורו המיוחד של חנוכה, אור שבא מתוך חושך, הוא ה'צידה לדרך' לקראת הגלות שהגיעה בהמשך. אחרי שמלכות החשמונאים ירדה מגדולתה, רומא בכיבושיה מגיעה לארץ, מכבידה על היהודים ולבסוף מחריבה את בית המקדש השני. משמיים ידעו שיבואו עלינו שנים קשות שבהן נצטרך כוחות רבים כדי להחזיק באמונה בה' ובשמירת מצוות, ולכן נקבע חנוכה לחג לדורות. חג שמגלה לנו אור בתוך ימי חול. פעולה קטנה של הדלקת נר מגלה לנו סוד חשוב כל כך, איך עם ששומר על אמונה בה' ונאמנות למצוות עומד בתלאות העולם שנים רבות.
אפשר לראות זאת גם דרך ראש חודש טבת, שנכנס בתוך ימי החג. בי' בחודש אנו מתענים כדי לזכור את המצור שערך נבוכדנצר על ירושלים, שהביא סבל גדול לעם ישראל עד לחורבן בית המקדש (הראשון). אם כן, בסדר ימי השנה, נכנס חודש טבת בתוך ימי החנוכה, מושפע מאורו ומכוחו, אולי כדי להקדים רפואה למכה. לחזק אותנו ולהעניק תקווה לפני הסתר הפנים שיגיע.
נפלתי – קמתי
כתוב בספרים, שהאות של חודש כסלו היא ס'. ר' שלמה קרליבך מסביר שדרך כתיבתה מזכירה לנו בדיוק את הרעיון הזה: מתחילים מנקודה עליונה, יורדים למטה ומשם עולים חזרה וסוגרים מעגל. הנקודה התחתונה איננה סוף הדרך! אפשר לעלות, נכון לעלות וצריך לעלות! חודש כסלו אומר לנו, שגם אם נדמה לנו שהגענו למקום נמוך וחשוך, גם בו אפשר להדליק אור.
השבוע התפרסם סרטון בו נראים החטופים בשבי בעזה מדליקים נרות בחנוכה לפני שנתיים. זה באמת פלא גדול, מהיכן היו להם כוחות להדליק נרות? הרי הם היו יכולים לשחק קלפים או סתם לשוחח, והם בחרו להדליק נרות, לשבת יחד, לברך ולשיר. אולי כדי להזכיר לנו את מה שאומר מיכה הנביא: "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי". רואים אותם רזים כל כך ומלאים בכאב. וכך, בתוך כל החושך הנורא שהם נמצאים בו, הם נותנים לאור ה' להיכנס גם במנהרות האיומות.
חנוכה הוא החג הכי ארוך שלנו! הקב"ה נותן לנו שמונה ימים לגלות את אורו שנמצא בתוכנו, בעולם שלנו וגם בחלקים החשוכים שבו. המכבים הצליחו, יהודים בדורות הקודמים נאחזו בכך, וגם אחינו שישבו בחושך הנורא במנהרות. עכשיו תפקידנו להדליק את האור.
