תפקיד ראשי?
נראה לכם?
אתם חיים בסרט,
זאת אומרת, בסרט שלי.
*
אתם מכירים את הפתיח של הסרטים? זה שלוקח דקות יקרות מהסרט רק כדי לספר לך על כל מי שהשתתף בהפקה כי זה בטח נורא מעניין אותך? אז רגע לפני שיצאתי לאוויר העולם התנגן הפתיח הזה ברקע (בטח וולט דיסני או משהו בסגנון) ורגע אחר כך יצאתי, ומאז אני חי בסרט.
לסרט שלי קוראים: 'החיים על פי אורי צוקר', ועוד לא ברור לי לגמרי איך הוא לא זכה באוסקר בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר, הקומדיה הטובה ביותר, הדרמה הטובה ביותר, סרט המתח הטוב ביותר, סרט האימה הטוב ביותר וגם בשאר הקטגוריות הסרט הטוב ביותר.
לא בקטע של להעליב אתכם או משהו, אבל למרות שאתם ממש נחמדים וכל זה, אתם בסך הכל ניצבים בסרט שלי, מקסימום שחקני משנה ברמות שונות. במרכז הבמה עומד רק אחד שכל האורות מופנים אליו, והאחד הזה הוא אני. אבל אין עלילה מוצלחת בלי דמויות נוספות, אז בשביל זה אתם כאן, כדי להוסיף צבע ועניין לסרט שלי.
אסור להגיד את זה, אפילו לא לחשוב את זה, אבל אפילו ה' יתברך לא מקבל אצלי בסרט את התפקיד הראשי. ה' ישמור!
*
קשה לכם עם העובדות?
או שפשוט יש מצב שגם אתם חיים בסרט, כל אחד עם הסרט שלו. ובסרט שלכם גם אני בסך הכל נספח משעשע לעלילה. אין מה להגיד אתם באמת חיים בסרט.
וזו בדיוק הטרגדיה או הקומדיה המטורפת של החיים שלנו: מסתובבים בעולם מיליארדי אנשים שכל אחד מהם בטוח שהוא השחקן הראשי בסרט. רק תדמיינו סט צילומים שיש בו שני שחקנים שטוענים בעלות לתפקיד הראשי ותחשבו כמה בלגאן יש שם. עכשיו תחזרו אלינו ותבינו כמה העולם מטורלל.
*
קבלו דוגמה מהחיים.
יושבים עשרה חברים על פיצוחים ובירות ומריצים צחוקים. אם תעמדו רגע מהצד ותחדדו את המבט שלכם תוכלו לראות משהו מעניין. מתחת לפני השטח והאווירה הקלילה והזורמת מתנהל מאבק כוחות רציני. יושבים עשרה אנשים שמעוניינים להיות במרכז ההתרחשות, אבל בכל רגע נתון רק אחד יכול להיות שם בפועל.
אתם מוזמנים להיכנס לראש של אחד מהחבר'ה ולראות איך בזמן שהוא מקשיב למישהו אחר, ואפילו צוחק ממש, הוא עסוק בלחשוב איך הוא מקבל בחזרה את תשומת הלב של כולם. יש לו רק בעיה אחת, חוץ ממנו יש עוד תשעה אנשים שחושבים ממש עכשיו בדיוק על אותו הדבר. מה שיוצר סיטואציה משעשת או מחרידה, תלוי איך מסתכלים על זה, שברגע שאחד גומר לדבר תשעה אנשים מנסים להתחיל משפט בבת אחת, בתקווה שכולם ישתקו ויקשיבו להם. בסוף הקולני ביותר, או הכריזמטי ביותר, או הנדחף ביותר זוכה במיקרופון ומשאיר את כל השאר לחשוב איך הם משתלטים על הבמה. לפעמים זה אפילו אלים יותר. לא מופרך לראות מישהו אומר לחבר שלו כאילו בצחוק: "תשתוק שניה", ומקבל באלימות את הזכות להיות במרכז.
מה הפאנצ'? שכולנו יוצאים מטומטמי צמרת. זה שכולם מקשיבים לך לא אומר שהם באמת הופכים אותך לשחקן ראשי, הם נשארים שחקנים ראשיים שבינתיים באצילות או סתם כי להם ברירה נותנים לאחד משחקני המשנה לדבר. תסתכלו על עצמכם ותבדקו אם אני טועה.
עצוב.
*
יש יחידי סגולה שמסתובבים בעולם וחיים אחרת.
אצל כל הצדיקים האמיתיים השחקן הראשי תמיד היה רק ה' יתברך, וממילא הם אפילו לא שיחקו את המשחק האומלל של לנסות להיות במרכז, בטח לא על חשבון יהודי אחר.
בעשרה בטבת היה יום ההסתלקות של ר' נתן מברסלב, יהודי צדיק, גאון, למדן, פנומן בעבודת ה', בוער כמו לפיד אש ועוד ועוד, שהלך עם הנקודה הזו עוד צעד הלאה.
עם כל מה שהיה לו, והיה לו הרבה, ברגע שבו ר' נתן פגש את ר' נחמן הוא שם בצד את כל מה שהוא היה ועבר לעמדת התלמיד. עד כאן זה שגרתי. אלא שעם פטירתו של ר' נחמן, כשהיו כאלו שרצו לשים את ר' נתן בראש הוא סירב בנחרצות, רבי יש רק אחד וזה לא הוא. וככה הוא נשאר תלמיד עד סוף ימיו.
בסרט של ר' נתן היה טוויסט בעלילה. כדי לשים את ה' יתברך בתפקיד השחקן הראשי ר' נתן הבין שהוא צריך להיות שחקן המשנה בסרט של ר' נחמן. הבנתם? זה גאוני!
הצדיקים הם שחקני המשנה אצל ה' יתברך, וזו מדרגה שבספק אם נזכה להגיע אליה יום אחד. אבל ר' נתן פתח לנו פתח נפלא שמתאים לכל אחד בכל מצב, אתה אולי לא יכול להיות שחקן משנה אצל ה' יתברך, אבל אתה יכול להיות שחקן משנה בסרט של מישהו שה' יתברך הוא השחקן הראשי אצלו.
כשר' נתן סירב להיות רבי כולנו הרווחנו את השער הכל כך יקר הזה לעבודת ה' –
להיות שחקן משנה של הצדיק.
