זה קרה בשטיבלאך, נכנס קבצן מקרקש בפחית מתכת עם מטבעותיו. וואו כמה רעש זה עשה… עבר בין השולחנות וקרקש לו! "ששש! ששש…!" החלו להישמע קולות מכל פינה. גם אני, אף על פי שאני בא ממשפחה הולנדית נימוסית, רציתי להתפרץ עליו: "תגיד, ת'לא רואה שמנסים להתפלל פה?". החזן הגיע לחצי קדיש שלפני "ברכו" והקבצן ממשיך: "קשש… קקשש…". ממש לא ידעתי מתי לומר אמן. זה עבר כל גבול!
"איש יקר, אולי תפסיק את הקרקוש לרגע?", דמיינתי את השיחה הקשוחה. אבל כאמור, אני ממוצא הולנדי וגם חסיד של ר' שלמה ושל כל העניין הזה של אהבת ישראל. ידעתי שאם אבייש אותו – אצטער על כך.
ואז חלפה בי מחשבה: מה בורא עולם רוצה לשמוע עכשיו יותר? את הקדיש של החזן השקט, או את הקרקוש של יהודי שמבקש צדקה? והבנתי. לפעמים המנגינה של התפילה לא באה מהחזן, אלא דווקא מהקרקוש של מטבעות הצדקה. וואו איזו תפילה הייתה לי! (בלי קדיש ובלי אמנים… חח)
איך הגעתי לזה? מוורט חסידי קטן:
בכל יום אנחנו אומרים בתפילה: "מלאה הארץ קניינך". הפשט פשוט – הכל שייך לקדוש ברוך הוא. אבל הנתיבות שלום מביא פירוש עמוק ומחיה של המגיד ממזריטש: "קניינך" – אלו הדרכים שלנו לקנות את הקשר עם ה' ולהתקרב אליו, שהארץ מלאה מהן. פעם זה דרך התפילה, פעם בחסד, ופעם בלימוד תורה או בצדקה.
אבל החידוש האמיתי הוא דווקא ברגעים ה'תקועים': כשאתה עם חור בגלגל באמצע הכביש, כשאתה מתייבש בתור בדואר, או כשאתה רוצה להתפרץ בכעס על מישהו… – זכור: "מלאה הארץ קניינך". גם עכשיו יש לך איזושהי דרך לקנות קרבת ה'. היא קלה? לא. היא כתובה בספר? לא. אבל היא קיימת ומחכה לך, ועליך לגלותה!
התורה הזאת של המגיד עזרה לי גם בתפילה היומיומית. כל אחד יודע שתפילה זה דבר שוחק, וגם אני לאחרונה – איך לומר – הרגשתי שמשהו בתפילה נשחק. לא חלילה באמונה או בקשר עם ה', אבל אולי קצת בחיוּת, באותו תענוג של התפילה שאני שואף אליו. שוב חשבתי: מלאה הארץ קניינך!
כך התחלתי לפתח משהו חדש – קראתי לזה 'הִתְפַּלְּלוּת'. זהו שילוב של התבודדות בתוך התפילה.
נהיה לי קצת כבד? אני פשוט עוצר ומתחיל לספר לקב"ה בליבי, בשפה שלי, על מה אני מתפלל עכשיו. למשל, לפני "אשרי יושבי ביתך" השני אני לוחש: ריבונו של עולם, תן לי חשק להגיד את המזמור הזה עכשיו. אמרתי אותו כבר בפסוקי דזמרה, ועכשיו אני עומד לומר שוב, ואגיד גם אחר כך במנחה, אבל אנא, תן לי למצוא בו איזה אור חדש.
כך גם כשאתה מגיע ל"יוצר אור ובורא חושך", למשל, אפשר לעצור ולנתח לעצמך בליבך: עכשיו אני מתאר את היכולת של הבורא להפוך כל חושך לאור. וואו, המילים של הסידור הופכות לשיחה אישית מלאה חיות ואור.
לסיום, חברים, העולם שלנו, הארציות שסביבנו, מלאה דרכים לגילוי האור שבלב. מוזמנים לגלותם, ולספר לי!
