שלום חברים. אנחנו כבר עומדים בשבת מברכים חודש אדר, החודש אשר נהפך לישראל מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב. לאור זאת, יש לנו היום בתפריט ההתוועדות שני סיפורים של 'איפכא מסתברא'. לענייננו, כוונת השימוש בביטוי הזה היא שלפעמים אדם נתקל באיזשהו אירוע שעושה עליו רושם ראשוני מסוים חזק מאוד, אבל אם הוא זוכר את הנקודה שנדבר עליה היום הוא יוכל לגלות שהרקע האמיתי לדברים הפוך לחלוטין מאותה הסתכלות ראשונית.
ובכן, הנה הסיפור הראשון שלנו, ומעשה שהיה כך היה:
ראובן היה במקום מסוים ונתקע בלי כסף בארנק. הוא ניגש לחתנו הצעיר, שמעון, וביקש ממנו הלוואה קטנה. החתן, כמובן, הוציא שטר מארנקו ונתן לחותנו בחפץ לב, אבל כשהחותן התרחק והלך לעשות את מבוקשו הוא הספיק לשמוע את חתנו אומר לבתו־אשתו: "מעניין אם הכסף יחזור אלינו…".
אתם יכולים לתאר לעצמכם את הסיטואציה המעליבה? ראובן כל כך נעלב מהחשדנות המוזרה הזו. למרות שהיה מוכר לכל כאדם ישר ותמים־דרך שתמיד עומד בהתחייבויותיו, פתאום הוא זוכה לשמוע את חתנו הצעיר אומר מאחורי גבו "מעניין אם הכסף יחזור אלינו". מה זה הדבר הזה?!
כוחו של שיתוף
תגידו אתם, כמה כעסים וטינות יכולים לעלות מסיפור כזה? אבל ברוך השם, ראובן שלנו ידע את הסוד שבמקום לשמור טינה – כדאי לדבר ולשתף מה אתה מרגיש. כך, בהזדמנות הראשונה הוא אמר לבתו: "תגידי, וכי בעלך כל כך לא סומך עליי? האם אני כל כך… ממי הוא קיבל לשון הרע שכזה? הרי אני כל כך משתדל לדייק בהחזרת הלוואותיי!"
למרבה הפליאה שלו, בתו לא הבינה מה הוא סח ושאלה אותו בחרדה: "אבא, על מה אתה מדבר?!" הוא סיפר לה על המשפט שהוא שמע מפי בעלה, ואז היא תפסה את ראשה בשתי ידיה, פרצה בצחוק מתגלגל ואמרה לו: "הוי, אבא, אתה לא מבין. לשמעון יש מין מילתא דשטותא כזו – על כל שטר כסף שמגיע אליו הוא כותב את שמו בראשי תיבות, כי הוא רוצה לראות במו עיניו איך שהגלגל חוזר בעולם, והוא מצפה שיום אחד השטר יתגלגל ויחזור אליו… זה התחביב שלו, ובאמת לפעמים אחרי שנה־שנתיים פתאום הוא מקבל עודף במכולת והוא אומר: תראו, הנה השטר חזר אלינו…".
"גם הפעם", המשיכה הבת, "כשביקשת ממנו כסף הוא הוציא לך שטר מהארנק ואמר לי בתוך כך את המשפט שאני מכירה מאז ומתמיד – 'מעניין אם הכסף יחזור אלינו'. זה הכל".
חברים יקרים, אני לא צריך להוסיף ולומר שכמובן רווח לו לחותן, אבל זה גם מסר חזק מאוד בשביל כל אחד מאיתנו: גם כשאתה כבר מלא בחשדנות, ואולי אפילו כעס וטינה, כדאי תמיד לפתוח את הדברים בפני הזולת ולהציף את מה שאתה מרגיש. אתה אף פעם לא יודע מה תגלה, כמו במקרה שלנו. אם ראובן לא היה מדבר ומשתף בתחושותיו, לכו תדעו לאן זה היה מתפתח. דורות של סכסוך היו באים לעולם, כשאף אחד לא יודע מהיכן הכל התחיל.
טוב כלב מת מכלב חי
את הסיפור השני על האיפכא מסתברא סיפר לרב לוינשטיין אחד מעובדי רשות שדות התעופה. האיש עבד בפריקה של מטעני מטוסים, ויום אחד הם הוציאו מתא המטען של המטוס כלוב ובו כלב. אמנם יש אפשרות להטיס בעלי חיים במטען, אבל הדבר נעשה בדרך כלל בהתאם להנחיות מסוימות שנועדו לשמירה על בריאותם, מה שבמקרה שלנו כנראה שלא בוצע או שלא עזר – הכלב נמצא מת.
כמובן, מטבע הדברים העובדים היו מאוד לחוצים מתביעות משפטיות ושאר עניינים של אחריות. בראותם כך, אחד העובדים אמר לחבריו: "תראו, מאחורי המחסנים שלנו יש כלב משוטט שמאוד דומה לכלב המת, ממש אחד לאחד. בואו נחליף אותו…". אמנם לבעלי כלבים יש טביעת עין על הכלב שלהם, אבל העובדים בחרו להיתמם והחליטו להכניס לכלוב את הכלב המשוטט, ואילו את נבלת הכלב המת הם ישליכו למקום בטוח…
כך עשו, והם היו ממש מרוצים ורגועים מהתוצאה. הם אפילו הבחינו שלכלב המת היה כתם שחור ליד האוזן, ובכן, הם לא התבלבלו. לקחו טוש שחור עבה וציירו כתם דומה על הכלב המוחלף, ותכף הכניסו את הכלב עם הכלוב אחר כבוד, היישר אל המקום אליו הנוסעים מגיעים ואוספים את חפציהם.
עברו כמה רגעים, והנה התקרבה גברת הדורה בלבושה ובאה לקחת את הכלוב שעל המדבקה שעליו מופיע השם שלה. היא הסתכלה פעם ופעמיים, ואז הזדעקה לעבר העובדים בבהלה ואמרה: "חבר'ה, זה לא הכלב שלי!" הפקידה שישבה שם, שלא ידעה כמובן מכל הנעשה, השיבה לה: "גברת, הנה המדבקה עם השם שלך, יש בכלוב כלב – זה בוודאי שלך". אבל האישה חזרה והתעקשה: "לא, זה לא הכלב שלי!"
"אולי את מתבלבלת?" שאלה הפקידה, "אולי את זו שלא שמה לב? הרי זה בוודאי שלך, למה העקשנות הזו?" לא הבינה הפקידה. ואז שלפה האישה את הקלף המנצח: "גברתי, הכלב שלי מת, אני הבאתי אותו לקבורה בארץ, וזה כלב חי…".
זה מסוג הסיפורים שאפשר לעצור כאן, ואם היינו באמת יושבים פנים־אל־פנים בהתוועדות עם חברים מקשיבים היינו שואלים כל אחד: איזה מוסר השכל אתם יכולים לקחת מהסיפור הזה? ובכן, למרות המסגרת הכתובה שלנו אני מפנה את השאלה לכל אחד מהקוראים במקום בו הוא נמצא: מה המסר?
חברים יקרים, לעניות דעתי גם בסיפור הזה יש עיקרון של איפכא מסתברא. לפעמים בן אדם נכנס לסיטואציה מסוימת והוא מרגיש שקרה דבר נורא, משהו מאוד משמעותי השתבש. אבל במבט מבפנים מתברר שבכך שהוא מנסה לתקן את המצב – כאן מתחילה להיווצר הבעיה והשיבוש… בכל אופן, גם אם מרגיש לכם שהסיפור יותר חזק מהמוסר־השכל, לא נמנעתי מלהביא אותו במסגרת צמד סיפורים של איפכא מסתברא, ברוח של ונהפוך הוא. לחיים לחיים, שהכל יתהפך לטובה ולברכה.
