חברים יקרים, חשבתי לדבר איתכם הפעם דווקא על התאריך י"א ניסן, יום ההולדת של הרבי מליובאוויטש שצויין השבוע, והקשר שלו לחג הפסח.
אתם יודעים, כל יהודי, בין אם הוא חב"דניק או מכל קבוצה אחרת בעם ישראל, יש לו על מה להודות לה' יתברך על הולדת הרבי. אפשר להודות על פתגם מחכים ששמעתם בשמו של הרבי, על סיפור מעורר הקשור בו, על התורה הנפלאה שלו, וכמובן – להודות על צבא השלוחים האדיר והנפלא שנכון לסייע לכל יהודי בכל מקום שהוא.
בלוח 'היום יום' שחיבר הרבי, בתאריך י"א בניסן נכתב: "ביום ההולדת על האדם להתבודד ולעלות זכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה – ישוב ויתקנם". בדומה לזה, כהוקרה לרבי, כל אחד יכול להעלות זיכרונות של הודיה על הטובות הגדולות שהרבי השאיר לנו בעולם הזה, ולראות באיזה תחומים מאלה שעסק בהם ביכולתנו גם לתמוך ולחזק בעצמנו.
בקצב שלו
ברשותכם, אשתף אתכם בשני סיפורים מכוננים הקשורים אל הרבי, שמכל אחד מהם כשלעצמו אפשר להפיק לימוד מבורך.
את הסיפור הראשון סיפר החסיד ר' חנוך גליצנשטיין ע"ה, שעסק בין השאר גם בעריכה והוצאה לאור של ספרי חב"ד, והיה איש הקשר בין הרבי לסופרים ואנשי רוח ישראליים. בשנות החמישים, הגיעה אליו בקשה דרך אדם שלישי מאת הסופר אליעזר שטיינמן, שפרסם בזמנו לא מעט דברי כפירה – תסלחו לי על האזכור הזה, אבל הוא חשוב להמשך הסיפור – ולדבריו הוא עורך כעת עבודת מחקר על החסידות, והוא מבקש שיעזרו לו להשיג את ספרי תורת חב"ד.
הרב גליצנשטיין התלבט אם להיענות לבקשה הזו, מחשש שבעקיפין הוא יסייע בהשפעה לרעה על הציבור באמצעות שטיינמן, אך לאחר פגישה אישית עם הסופר כתב לרבי על התרשמותו ממנו ועל ההתלבטות שלו. תופתעו לשמוע, אבל הרבי הורה לו כך: בבקשה, דאג לספק לו את כל הספרים שהוא נדרש להם, ונוסף על כך תבקר אותו מדי שבוע כדי לענות על שאלותיו, ואם יש תשובה שלא תדע – העבר אותה אליי, אל הרבי. הרבי גם הוסיף והנחה את הרב גליצנשטיין שלא יעיר לו – אפילו לא ברמז – על מצבו הרוחני בנושא שמירת המצוות.
כך סיפר לימים הרב גליצנשטיין: "אספתי את כל ספרי חב"ד שהיו ברשותי, כולל רשימות וקונטרסים שונים, והבאתי הכל לביתו בתל אביב. במשך שנה וחצי שקע שטיינמן בלימוד יומי אינטנסיבי, והייתי מגיע ומשוחח איתו על התכנים שעסק בהם, כשבהמשך אף נוצר קשר מכתבים ישיר בינו ובין הרבי. מתוך העבודה הרבה שלו יצר שטיינמן את הסדרה הרחבה 'באר החסידות', שמתוכה שני כרכים הוקדשו למשנת חב"ד, כשכל מעיין שיפתח את הספרים הללו ישתומם על העומק וההבנה שלו בספרות החסידית.
"במקביל, למרבה הפלא, ראיתי שבמשך הזמן באמת נוצר אצל שטיינמן שינוי איטי לטובה ביחס ליהדותו, עד שבשלב מסוים הוא גם הביע חרטה עמוקה על דברי הכפירה שפרסם בעבר. באחד הימים, כשבאתי לבקרו, ציפתה לי הפתעה: על משקוף הדלת הייתה קבועה מזוזה. וכל זאת – מבלי שהערתי לו מאומה ולא ביקשתי דבר. בהמשך הוא החל אף לפקוד את בית הכנסת ולשמור עוד מצוות".
חברים יקרים, בינינו, זו באמת שאלה הדורשת התבוננות ומחשבה: מתי יש ערך וטעם לדברי תעמולה ומתי אנחנו יכולים לקבל את הוראת הרבי לרב גליצנשטיין – רק לענות על שאלות ולשמור על קשר מבלי לדחוף לכיוון מעשי. אפשר כמובן להתייעץ עם בעלי ניסיון או עם צד שלישי שמכיר את הנפשות הפועלות ויודע לקלוע לרוחם.
איפה אתה? לא רואים אותך!
את הסיפור הבא סיפר אחד החסידים – נקרא לו נחום, וכמו שאומרים: השם שמור במערכת. באותם ימים הוא היה גר בקראון הייטס, השכונה החב"דית הגדולה בברוקלין, ובעקבות נסיבות וחוויות שונות שהוא עבר, המצב הרוחני שלו לא הרקיע שחקים, בלשון המעטה. "הגעתי למצב", העיד נחום, "שפשוט התביישתי לעבור ליד הרבי".
במילים שלי, נחום ביטא את התחושה שליוותה אותו, לפיה המרחק בין המדרגה הרוחנית של הרבי לבין הריקנות הרוחנית שהוא נמצא בה הוא בלתי נסבל. "משכך", המשיך נחום, "אמרתי לעצמי שהדבר הכי טוב עבורי יהיה לא להגיע לרבי… אולם בכל זאת, מפעם לפעם הייתי עובר על פני הרבי – פעמיים־שלוש בשנה – אלא שגם אז הייתי מושך את הכובע על העיניים, כדי שלא ארגיש שהרבי מסתכל עליי… רציתי רק "לעבור את זה" כמה שיותר מהר".
"פעם אחת", המשיך נחום, "עמדתי בתור אל הרבי, וכשעמדתי לפניו הרבי פשוט עצר אותי, הביט בי ושאל אותי ישירות, באידיש: איפה אתה?"
חברים יקרים, אני עוצר לרגע את הסיפור ומקדיש רגע של מחשבה בשם כל אחד מהקוראים והקוראות. כל מי שראה את הסרטונים של הרבי יכול לדמיין את המשמעות של ההתייצבות מול פניו, לחשוב שהרבי מסתכל עליו בעיניו הטובות והחודרות ושואל: איפה אתה? – על כל המשמעויות והעומק ששאלה כזו יכולה להדהד בתוכנו.
"באותו רגע – המשיך נחום – לא הבנתי מה קורה. איבדתי את המילים, ורק הצלחתי להשיב בפשטות: אני כאן. אבל הרבי המשיך ושאל: אז למה אתה לא בא?!…
"ממרחק הזמן, אני חושב שהייתי צריך לבקש סליחה או פשוט לשתוק, אבל מהפה יצאו לי שתי מילים: אני מלוכלך". זה היה הדימוי של נחום על עצמו בעקבות המצב הרוחני שלו, ולמעשה זו הייתה התשובה הכנה שלו אל הרבי, מדוע הוא באמת לא מגיע יותר.
"זה מה שהרגשתי באותו זמן", אומר נחום, "הייתי מלוכלך מבפנים, כמו שכתוב 'לב יודע מרת נפשו'. אלא שאז הרבי השיב לי תשובה משמעותית כל כך, שארך זמן רב עד שהצלחתי להפנים אותה: בוא כמו שאתה!"
דילוג מלמטה, דילוג מלמעלה
חברים יקרים, כל אחד מאיתנו מוזמן לקבל את הדברים הללו באופן אישי. כשאנחנו קשורים באילן החיים – לא משנה מהי דרגתנו הרוחנית – המצב שלנו לא ימנע מאיתנו מלבוא. נזכור את המילים של הרבי: בוא כמו שאתה.
לחיים לחיים. חג הפסח הוא זמן של פסיחה ודילוג. לא תמיד הכל הולך לפי הסדר, ולפעמים צריך לבוא כמו שאנחנו ולתת קפיצה פנימה, ודווקא כך יוצאים לדרך חדשה. במקביל, דרך כזו משפיעה גם למעלה, שגם הקב"ה יאיץ את התהליכים עד למפגש המחודש בינינו. "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות", במהרה בימינו. לחיים.
